רע"א 2429/21 יפתח בני ברנו נ. עובדיה עובד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.4.2021, בת"א 20191-06-17 (השופטת ע' ברקוביץ ), שבגדרה הוחלט על חילוט העירבון שהפקיד המבקש, בני יפתח, כתנאי לקבלת סעד זמני בתובענה שהגיש. בד בבד הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

רקע ועובדות המקרה

2.

הרקע העובדתי, פורט בהחלטה קודמת (רע"א 5386/17 יפתח נ' עובדיה (10.7.2017)); אחזור אך על העובדות הנצרכות להכרעה בענייננו. בהליך הוצאה לפועל נתבקש פינויו של יפתח מנכס ברמת השרון, אשר משתרע על שטח של כ-10 דונם, בטענה כי פלש אליו והחזיק בו שלא כדין. יפתח הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובמסגרתה ביקש לקבוע כי הנכס מצוי בבעלותו, מכיוון שרכש אותו מאת המשיב, עובדיה עובד. בצד התובענה הגיש יפתח בקשה לסעד זמני, ובה ביקש לעכב את פינויו מהנכס, עד למתן הכרעה בתובענה. בהחלטת בית המשפט מיום 26.6.2017 – התקבלה בקשתו באופן חלקי. נקבע, כי הסעד הזמני יוגבל לשטח המבנה שבו התגורר יפתח בעת ההיא; לא לנכס כולו. כמו כן, הותנה הסעד הזמני בהפקדת עירבון כספי.

3.

הדיון בתובענה התנהל בעצלתיים, עד אשר בחודש נובמבר 2020 תפסה רמ"י – שעל-שמה רשומים המקרקעין – את החזקה בנכס, ומחקה מהמרשם את זכויות החוכרים. יפתח שהחזיק בנכס פונה ממנו על-ידי רמ"י, שביקשה להוציא לפועל תכנית דיור רחבת-היקף, בהסתמך על החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014. בעקבות השינוי המהותי בתשתית העובדתית, והפינוי מן הנכס, המליץ בית המשפט ליפתח למחוק את תביעתו. יפתח נענה להמלצת בית המשפט, ובפסק דין מיום 18.1.2020, נמחקה התובענה. בעקבות זאת, פקע הסעד הזמני שניתן ליפתח; סעד שהפך עוד קודם לכן לחסר משמעות, עם פינויו מהנכס על-ידי רמ"י.

4.

עובדיה לא הסתפק במחיקת התובענה, והגיש בקשה לחילוט כספי העירבון, שהופקדו בקופת בית המשפט כתנאי לקבלת הסעד הזמני. לטענתו, נגרמו לו נזקים בסך של כ-2,000,000 ₪, בשל הסעד הזמני שניתן ליפתח. בהחלטה מיום 5.4.2021, הורה בית המשפט המחוזי על חילוט מלוא סכום העירבון לטובת עובדיה. הובהר, כי הגם שחילוט עירבון הוא סעד קיצוני, נסיבות העניין דנן מצדיקות להורות על כך. בענייננו, קבע בית המשפט, מתקיימים שני התנאים המצטברים שבתקנה 371(א) לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות

הקודמות ), לצורך חילוט עירבון: למשיב נגרמו נזקים או הוצאות נוכח מתן הצו; והתברר בדיעבד כי הבקשה למתן הסעד הזמני היתה בלתי-סבירה.

5.

בהתייחס לתנאי הראשון – למשיב נגרמו נזקים או הוצאות – קבע בית המשפט, כי "אין צורך להוכיח את גובה הנזק, ברם יש להביא כמות מינימאלית של ראיות לעצם קיומו של נזק" . בענייננו, ציין בית המשפט, כי "צירף [עובדיה] תצהיר הנתמך במסמכים רבים, וכן חוות דעת שמאית בדבר גובה הנזק כתוצאה מאובדן דמי השימוש שבמקום, על פיה עומד הסכום על סך של מעל שני מיליון ₪" . בנסיבות הללו נקבע, כי "נגרם ל[עובדיה] נזק מחמת מתן הסעד הזמני, בסך שאינו פוחת מסכומי העירבון" .

בית המשפט הוסיף, כי גם התנאי השני – הבקשה לסעד זמני היתה בלתי-סבירה – מתקיים בענייננו. "ראשית, מדובר בסעד שפקע לאחר שהתביעה נמחקה לבקשת [יפתח]" ; שנית, "כבר במסגרת ההחלטה מיום 26.6.2017, נקבע כי אין המדובר בבקשה סבירה, ומשכך היא נדחתה ביחס לכלל המקרקעין, אלא שניתן עיכוב פינוי בדוחק, רק ביחס למבנה ששימש לתובע קורת גג וזאת בכפוף להפקדת עירבון" . לבסוף נקבע, כי "טענת [יפתח] לבעלותו במקרקעין נחלשה ברבות הימים עת הוברר כי אין בידו הסכם מכר מקורי; ואף לא אישורים מטעם רשות מיסוי מקרקעין" .

6.

בית המשפט הוסיף ושקל לחובתו של יפתח את התנהלותו לאחר מתן הסעד הזמני. יפתח לא הסתפק בסעד הזמני החלקי שניתן, עשה דין לעצמו, ופלש לשטח נוסף שעליו לא חל הסעד הזמני. התנהלותו-זו של יפתח, כך נקבע, גובלת בחוסר תום-לב, ואף משליכה על ההצדקה למתן הסעד מלכתחילה.

נימוקי הבקשה

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, שבגדרה טוען יפתח כי לעובדיה לא נגרם נזק כלשהו בעטיו של הסעד הזמני שניתן, שכן לא נמנעה ממנו השכרת הנכס כולו, אלא רק השכרת השטח שעליו בנוי היה ביתו של יפתח, המשתרע אך על 5% משטח הנכס. עוד טוען יפתח, כי זכויותיו של עובדיה במקרקעין פקעו כבר בשנת 2011 – בעת שהסתיים, לטענתו, חוזה החכירה מול רמ"י – ולפיכך לא היה עובדיה זכאי להנות מרווחי השכרת הנכס. לבסוף טוען יפתח, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי הבקשה למתן סעד זמני הובררה כבלתי-סבירה. לטענתו, התובענה נמחקה על-ידו נוכח שינוי נסיבות – פינויו מהנכס על-ידי רמ"י – ואין בכך כדי להשפיע על שאלת סבירותו של הסעד הזמני, שניתן זה מכבר.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ובהחלטת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בתקנה 371(א) לתקנות הקודמות, נקבעו התנאים לחילוט עירבון:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם" . הנה כי כן, לשם חילוט העירבון נדרש להראות תחילה, כי נגרם למי שאליו מופנה הצו "נזק או הוצאות עקב מתן הצו" . בענייננו קבע בית המשפט המחוזי, כי הוכח קיומו של נזק שכזה, שכן במשך כשלוש וחצי שנים הוחזק הנכס בידי יפתח, מה שמנע מעובדיה "לנצלו לשימושו שלו לרבות לטובת השכרתו תוך קבלת דמי שכירות" . קביעתו-זו של בית המשפט, הריהי פשוטה וברורה, ולא מצאתי עילה של ממש להתערב בה.

9.

כמו כן מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה, לאחר שנסמך בתביעתו על חוזה החכירה, מושתק יפתח כעת מלטעון כי עובדיה נעדר זכויות בנכס משום שהסכם החכירה בינו לבין רמ"י פקע כבר בשנת 2011. אכן כן, משנסמך יפתח בתביעתו המקורית בשנת 2017, על הסכם החכירה שבין רמ"י לעובדיה, כדי להוכיח את זכויותיו בנכס, הוא אינו יכול לטעון עתה כי אותו הסכם חסר תוקף. יפתח מנסה אפוא לאחוז את החבל בשני קצותיו: בתחילת הדרך נסמך על חוזה החכירה, כדי להוכיח את בעלותו בנכס, ועל מנת לקבל סעד זמני. עתה, מבקש יפתח לטעון שהחוזה חסר תוקף, וזאת כדי לחמוק מחילוט כספי העירבון. על כגון דא נאמר בהקשר אחר: "להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים. הדבר אפשרי בקרקס אך לא בבתי-המשפט" (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625, 636 (2005)). אשר על כן, טענת יפתח בנוגע לתוקף חוזה החכירה שבין רמ"י, לבין עובדיה – אינה ראויה להישמע.

10.

משהראנו לדעת, כי קיים נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני, כלום נדרש להוכיח את שיעורו, לשם חילוט כספי העירבון? בתקנה 371(א) לתקנות הקודמות, נקבע כאמור, כי "חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם ". טעמה של הוראה זו בצדה: "על מנת למנוע התארכות וסרבול ההליך, ולהבטיח את יעילות ההרתעה והגביה המהירה, נקבע כי חילוט העירבון לא יהיה מותנה בהוכחת גובה הנזק" (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 6), התשס"א-2001). חילוט עירבון הריהו 'מסלול מהיר', המקנה לבית המשפט סמכות לשפות את הנפגעים מן הסעד הזמני, ב'עזרה ראשונה' כלכלית, מבלי שידרשו לנהל הליך ארוך ומסורבל.

אופיו של ההליך – מסלול מהיר אשר אינו מצריך הבאת ראיות באשר לגובה הנזק – עשוי אף להסביר את אשר נקבע בתקנה 364(ג) לתקנות הקודמות, שככלל, "סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים" . אם נגרמו נזקים בהיקף גדול יותר, ניתן לתבוע אותם על-ידי הגשת בקשה במסגרת ההליך שבו ניתן הסעד הזמני, או באמצעות הגשת תובענה חדשה (תקנה 371(ב) לתקנות הקודמות); אך במקרה כזה נדרש "להוכיח את היקף הנזק שנגרם [...] כפי שנדרש להוכיח בכל התדיינות אזרחית" (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 9 (21.4.2009) (להלן: עניין אלול )).

הסדר דומה יצר המחוקק גם בכל הנוגע לפיצוי נפגעי עבירה. מחד גיסא, נקבע 'מסלול מהיר' המאפשר לבית המשפט להגיש 'עזרה ראשונה' לנפגעי העבירה: "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו" ( סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). מאידך גיסא – בדומה לענייננו – הגביל המחוקק את סכום הפיצוי המהיר, תוך שמירת האפשרות לתבוע בהמשך את מלוא הנזקים שנגרמו, במסגרת "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" (סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; דנ"פ 5625/16 קארין נ' טווק בוקובזה , פסקה 21 לחוות דעתי (13.9.2017)).

11.

נוכח האמור, משקבעה הערכאה הדיונית, כי הוכח קיומו של נזק כלשהו אשר נגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני, מתקיים אפוא התנאי הראשון המעוגן בתקנה 371(א) לתקנות הקודמות, ואין אנו צריכים להידרש לשאלת גובה הנזק שנגרם.

12.

אמנם, בעבר הובעה הדעה כי "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" (רע"א 98/03 גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל

(1993) בע"מ , פ"ד נז(3) 727, 732 (2003)). דא עקא, קביעה זו עומדת כאמור בניגוד ללשונה הברורה של התקנה; והלשון, כידוע, מדברת תחילה; הקביעה הנ"ל גם אינה עולה בקנה אחד עם כוונתו המפורשת של מחוקק-המשנה אשר הובעה בדברי ההסבר שהוזכרו לעיל. מחוקק-המשנה השמיענו, כי במפגיע ויתר על דרישת הוכחת גובה הנזק, וזאת למען ימנע סרבולו של ההליך, וכדי שתבוצע גביה מהירה של העירבון. משצעדו הלשון וכוונת המחוקק יחדיו – אין אנו רשאים לסטות מהן, ולהציב תנאים חדשים אשר לא שערום ראשונים. אציין, כי בהחלטות נוספות השתקפה נימה מסוימת של הסתייגות מהדעה שלפיה יש להוכיח את גובה הנזק בראיות מינימאליות (ראו, למשל: עניין אלול , פסקה 9; רע"א 4344/09 פונוקול בע"מ נ' WARNER / CHAPPELL

MUSIC

GROUP , פסקה 2 (15.2.2010)); רע"א 3208/13 פריוב נ' בוטביקה , פסקה 6 (5.6.2013)).

13.

עתה, לתנאי השני הנדרש לצורך חילוט העירבון – הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות הענין . בית המשפט המחוזי קבע, כי גם התנאי הזה מתקיים בענייננו. בין היתר צוין, כי "טענת התובע לבעלותו במקרקעין נחלשה ברבות הימים עת הוברר כי אין בידיו הסכם מכר מקורי; ואף לא אישורים מטעם רשות מיסוי מקרקעין" . בית המשפט המחוזי שהעניק ליפתח את הסעד הזמני בראשיתו של ההליך, קובע כעת כי הראיות שהוצגו במהלך ניהול התביעה, מלמדות על כך שהסעד הזמני שניתן בתחילה היה בלתי-סביר. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" (בבלי, כתובות כב, א). די בטעם הזה לבדו, כדי לקבוע כי התברר בדיעבד, שבקשת יפתח "לא היתה סבירה בנסיבות העניין" .

משאלו הם פני הדברים, הרי שמתקיימים שני התנאים המעוגנים בתקנה 371(א) לתקנות הקודמות, ובדין חולטו כספי העירבון.

14.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת; ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.