ע"א 1822/18 פלד יצחק נ. ביטון מוריס

1.

המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובה עתר לצו הצהרתי שלפיו הסכם שבו התקשר עם המשיבים למכירת דירת מגוריו בטל (ת.א. 42146-07-14). תביעתו נדחתה (ביום 28.2.2018, כבוד השופט נ' שילה ), שאז הגיש המערער את

הערעור דנן – שנדחה אף הוא בפסק דין מיום 1.5.2019, תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.

בד בבד עם הערעור הגיש המערער בקשה לצו זמני האוסר על המשיבים לפעול לפינויו מדירת המגורים, ועל ביצוע כל דיספוזיציה בדירה, עד להכרעה בערעור. ביום 5.3.2018 ניתן צו ארעי כמבוקש (השופט ג' קרא ), שהותנה בהפקדת עירבון בסך 15,000 ש"ח; ביום 8.3.2018 הופחת סכום העירבון לבקשת המערער ל-7,500 ש"ח, וסכום זה הופקד כנדרש בקופת בית המשפט (להלן: העירבון ). בהמשך, לאחר שהגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לסעד זמני, ביום 11.4.2018 הורה בית המשפט על מתן הצו הזמני המבוקש לתקופת הערעור (להלן: הצו הזמני ); ובמסגרת החלטה זו נקבע כי " המבקש (המערער-ע.ב.) יפקיד ערבון נוסף בסך 7,500 ש"ח להבטחת הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים " (בפסקה 10). מבדיקת המזכירות עולה כי חרף האמור בהחלטה, סכום נוסף זה מעולם לא הופקד על ידי המערער.

2.

עם מתן פסק הדין בערעור פקע הצו הזמני, ועתה מבקשים המשיבים לחלט את העירבון בשל הוצאות שנגרמו להם בקשר עם ההליכים בערעור. יובהר כי במסגרת הערעור הופקד עירבון להבטחת הוצאות המשיבים בסכום של 7,500 ש"ח בלבד, שאין בו כדי לכסות את ההוצאות שנפסקו לטובתם בערעור (20,000 ש"ח כאמור) – ומשכך מבקשים המשיבים כי אורה אף על חילוט העירבון שהופקד כתנאי למתן הצו הזמני, כדי שסכום זה יועבר לידיהם "על חשבון ההוצאות שנפסקו".

המערער השיב לבקשה לחילוט העירבון, ובתשובתו לא נמצא כל טעם שלפיו אין להיעתר למבוקש. תגובת המערער התמקדה בכך שבא כוחו בערעור אינו מייצג אותו עוד, ובטענה כי דרושה למערער שהות כדי לאסוף את "החומר המשפטי הרב" בעניינו ולקבל ייעוץ משפטי בשאלה אם וכיצד "להמשיך להילחם על הצדק"; עניינים אלה אינם רלוונטיים לבקשת החילוט העומדת על הפרק.

3.

כידוע, " סעד זמני נועד בין היתר להבטיח את קיומו היעיל של ההליך המשפטי, ואת ביצועו של פסק הדין, ככל שייפסק לטובת התובע. מתן סעד זמני מותנה בהמצאת כתב התחייבות עצמית על-ידי המבקש-התובע, ערבות, ולעתים גם, לפי החלטת בית המשפט, עירבון. בטוחות אלה הרי הן שטר ושוברו בצדו, נועדו להבטיח פיצוי מאת מבקש הסעד הזמני לבעל הדין שהסעד הזמני מופנה כלפיו, בגין הנזקים העלולים להיגרם לו כתוצאה ממתן הסעד, 'אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת' " (רע"א 3665/17 דיאליט בע"מ נ' הדר (22.6.2017)). ראוי לבאר כי ההתחייבות העצמית, הערבות והעירבון הם בטוחות השונות זו מזו בטיבן ובעצמתן; ולענייננו – " עירבון מאפשר לנפגע להיפרע באופן מיידי ופשוט יחסית בגין הנזקים שגרם הצו הזמני וזאת על ידי חילוטו הישיר " (רע"א 3780/16 רון נ' עזבון פת גיטיה ז"ל , פסקה 12 (24.7.2016), להלן: עניין רון ; רע"א 1925/16

בנימין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 4 (24.4.2016) ).

תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה חילוט עירבון שניתן להבטחת סעד זמני, כדלקמן:

פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

הנה כי כן, כתנאי לחילוט העירבון די להראות כי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין, וכי לצד שאליו הופנה הצו נגרמו נזק או הוצאות. בהתייחס ליסוד הנזק, ההלכה היא ש" על המבקש חילוט עירבון לעמוד ברף הוכחה מינימלי בעניין הוכחת התקיימות הנזק, והוא אינו נדרש להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו " ( עניין רון , פסקה 9; כן ראו: ע"א 954/15 י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ , פסקה 9 (30.3.2016)). למען הסר ספק, הוראות תקנה 371 חלות על בקשה לחילוט עירבון גם כאשר מדובר בצו זמני שניתן בערכאת הערעור ( עניין רון , פסקה 13 וההפניות שם).

4.

מצאתי כי בענייננו מתקיימים התנאים לחילוט העירבון. כפי שפורט בפסק הדין בערעור, ההסכם למכירת דירת מגוריו של המערער נחתם על ידי הצדדים כבר ביום 26.3.2006, ולמן שנת 2013 פועלים המשיבים לקבלת החזקה בדירה לידיהם. רק לאחר שנאלצו לנקוט בהליכים משפטיים לפינוי המערער מן הדירה, הלה טען לראשונה כי הסכם המכר בטל – ואולם כל טענותיו בנדון נמצאו חסרות ממש ונדחו הן בבית המשפט המחוזי הן בערכאת הערעור. במשך שנים רבות החזיק המערער בדירה בניגוד להתחייבותו בהסכם המכר – ומשכך לא היה מקום להגשת הבקשה לצו זמני לתקופת הערעור; ולא רק זאת, אלא שהמערער כלל לא הפקיד את הסכום הנוסף שנקבע בהחלטה מיום 11.4.2018 ושנועד להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מהצו.

ועתה ליסוד הנזק הקבוע בתקנה 371(א). הנזק לו טוענים המשיבים הוא בשיעור ההוצאות שנפסקו לטובתם בערעור, ושאינו מכוסה בעירבון שהופקד במסגרת הערעור. כפי שכבר צוין לטובת המשיבים נפסקו הוצאות בסך 20,000 ש"ח, מתוכן שולם להם סך של 7,500 ש"ח בלבד מהעירבון בערעור – ועל כן הם זכאים לסך נוסף של 12,500 ש"ח. בנסיבות המפורטות לעיל מדובר בנזק שבגינו ראוי להורות על חילוט העירבון שהופקד כתנאי לצו הזמני, לטובת המשיבים.

התוצאה היא שאני מורה כאמור על חילוט העירבון בסך 7,500 ש"ח שהופקד בקופת בית המשפט כתנאי לצו הזמני.