פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5457/21 -
ב'
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
מוחמד שפיק יון
נ ג ד
המשיבים:
1. אחמד אבו דין
2. מחמד אבו דין
3. עמאר אבו דין
4. טארק אבו דין
5. חב' מ.א הקבוצה המאוחדת להשקעות
בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.7.2021 בת"א
5368-03-20 שניתן על ידי כבוד השופט ר' יעקובי
בשם המערער:
עו"ד עבדאללה אבו אל-הווא
בשם המשיבים:
עו"ד ד"ר סמי ארשיד
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים, מיום 11.7.2021, בת"א 5368-03-20 (השופט ר' יעקובי ), שבגדרו הורה בית המשפט המחוזי על אכיפת ההסכם שנערך בין המבקש לבין המשיבים, לפירוק השותפות וחיסול החברה בה החזיקו הצדדים.
תמצית העובדות ועיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי
2.
במוקד הערעור עומדת המשיבה 5, מ.א הקבוצה המאוחדת להשקעות בע"מ (להלן: החברה ), חברה שהוקמה על-ידי המבקש, מוחמד שפיק יון (להלן: שפיק
יון ), והמשיבים 4-1, אחמד, מחמד, עמאר וטארק אבו דין (להלן יחד: אבו דין ), לטובת רכישת מקרקעין ספציפיים בעיר ירושלים – חלקה 88 בגוש 30614, השבחתם, והקמת בנייני מגורים על גביהם ומכירתם. המקרקעין פוצלו לשלושה מגרשים: מגרש 2009 ששטחו 571 מ"ר; מגרש 2008 ששטחו 730 מ"ר; ומגרש 88א ששטחו 1,101 מ"ר.
3.
בראשית דרכם פעלו הצדדים בשיתוף פעולה. הוקם בניין בן 5 קומות, על גבי מגרש 2009, והדירות ב-3 קומות נמכרו לצדדים שלישיים; התקבל היתר בניה בקשר למגרש 2008; הוחל בבניית יסודות להקמת בניין על גבי מגרש זה; ונעשה ניסיון לשנות את התב"ע למגרש 88א, אך עד כה טרם הושגה התקדמות בנושא.
4.
לימים, עלו היחסים בין הצדדים על שׂרטון, שיתוף הפעולה דעך וגווע, ומשכך נאלצו הצדדים להגיע להסכמה על פירוק החברה, חיסולה, וחלוקת נכסיה. הסכם הפירוק נחתם ביום 29.11.2018; זוהי הקצאת הנכסים שנקבעה בו: אבו דין יזכו בבעלות המלאה במגרש 2008 ובדירה הממוקמת בקומה ה-3 בבניין במגרש 2009 לרבות הגג של בניין זה. מן העבר השני, על-פי הסכם הפירוק, שפיק יון יזכה בבעלות המלאה במגרש 88א, ובבעלות המלאה בדירה בקומה ה-4 במגרש 2009. על-פי הממצאים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, לאחר החתימה על ההסכם, אבו דין מימנו מכספם את המשך הקמת הבניין על גבי מגרש 2008, ופעלו לשינוי התב"ע המתייחסת אליו, וזאת ללא התנגדות מצדו של שפיק יון.
5.
ביום 19.8.2019, לאחר שהבניין במגרש 2008 עמד על תילו, הגיש שפיק יון תביעה נגזרת, בשם החברה, בהליך תנ"ג 5799-08-19 בבית המשפט המחוזי ירושלים. במסגרת התביעה, ביקש הלה מבית המשפט המחוזי, בין היתר, להורות על בטלות הסכם הפירוק; התביעה נמחקה בהסכמה ביום 15.10.2020. ביום 3.3.2020 הגישו אבו דין את התביעה מושא ערעור זה; וביום 20.10.2020 פתח שפיק יון בהליך לפירוק החברה במסגרת חדל"ת 37483-10-20, בבית המשפט המחוזי ירושלים; הליך הפירוק עודנו תלוי ועומד.
6.
על-פי פסק הדין, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה ולהורות על אכיפתו של הסכם הפירוק, בהתאם לחלוקת הנכסים שנקבעה בו, תוך מתן הוראות נלוות, ותוך שתישמר לשפיק יון הזכות לטעון טענות רלבנטיות במסגרת הליך הפירוק.
תמצית טענות הצדדים
7.
על פסק הדין הגיש שפיק יון ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה מושא החלטה זו. נטען, כי אם ימומש פסק הדין, יבצעו אבו דין פעולות בנכסי החברה, לרבות העברתם לצדדים שלישיים, דבר שיקשה על מימוש זכויותיו, ככל שיתקבל הערעור. עוד טען שפיק יון, כי אין במתן הצו כדי לפגוע בזכויותיהם של אבו דין, משום שממילא הוטל במסגרת הליך הפירוק צו מניעה על השימוש, או ביצוע כל דיספוזיציה, בנכסי התאגיד.
8.
אבו דין מצדם סבורים, כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. בפתח דבריהם, הם עומדים על הכלל, לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. לגופם של דברים, טוענים אבו דין, כי אין בבקשה שהוגשה כל התייחסות לסיכויי הערעור, וכי ממילא לשיטתם, סיכויי הערעור קלושים. במישור מאזן הנוחות, סבורים אבו דין, כי המקרה דנן אינו נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים, המצדיקים עיכוב ביצוע במקרקעין שאינם משמשים למגורים. עוד טוענים אבו דין, כי מתו הצו יגרום להם נזק בלתי הפיך, משום שמאז החתימה על הסכם החלוקה, ובהסתמך עליו, הקימו מכספם הפרטי, בניין בן 7 דירות על המקרקעין שהוקצו להם. אבו דין מעוניינים אפוא לרשום את המקרקעין על שמם ולהשכיר את הדירות לצדדים שלישיים, כדי להנות מפירות השקעתם.
9.
אשר להליך הפירוק והשלכותיו על המקרה דנא, טוענים אבו דין, כי משניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, המגרשים מושא הערעור אינם עוד חלק מנכסי החברה ומהליך הפירוק. במענה לטענת שפיק יון טוענים אבו דין, כי צו הדיספוזיציה, שניתן בתיק הפירוק, אינו חל על פסק הדין מושא הערעור.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה שניתנה לה, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה – להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
11.
נקודת המוצא שנקבעה במשפטנו היא, כי אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין, כדי לעכב את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 7681/20 הארדוק (קירות טיפוס) בע"מ נ' אלפא אפיקים ייעוץ והדרכה בע"מ , פסקה 5 (19.11.2020)). כאמור, יש לאפשר לבעל דין שזכה במשפט להנות מפרי זכייתו, מבלי שיידרש להמתין עד לאחר הכרעה בערעור. פסק הדין יעוכב רק כאשר סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה, בשים לב לכך שמשקל הבכורה הוענק למאזן הנוחות (ע"א 3321/21 ורד נ' בן ברוך , פסקה 6 (15.6.2021)).
12.
בהתייחס לזכויות במקרקעין הנדונות בשלב הערעור, הלכה פסוקה היא לעכב את ביצועו של פסקי דין, מחשש שמא יעביר הזוכה את זכויותיו במקרקעין לצדדים שלישיים, ובכך תישלל האפשרות להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ע"א 1822/18 פלד נ' ביטון , פסקה 8 (11.4.2018)).
כאשר מדובר במקרקעין להשקעה, בהם האינטרס של המבקש הוא כלכלי בלבד, תיטה הכף לכיוון דחיית הבקשה, משום שברגיל אין מדובר בנזק בלתי הפיך, שלא ניתן לרפא באמצעות פיצוי כספי. זאת להבדיל ממקרקעין המשמשים למגורי המבקש או מקרקעין בעלי ערך סנטימנטלי מיוחד, או בעלי 'איכויות מיוחדות', אשר עלולה להתעורר לגביהם הצדקה לעיכוב ביצוע (ע"א 8786/13 ביאלוסטוצקי נ' בן ארצי , פסקה 24 (11.2.2014).
13.
בנדון דידן, סבורני כי די בבחינת מאזן הנוחות כדי להטות את הכף לעבר קבלה חלקית של הבקשה לעיכוב ביצוע. ממילא, לא ראיתי מקום להידרש לסיכויי הערעור ולטעת מסמרות בנושא. הגם שהחשש לנזק בלתי הפיך במקרקעין, אינו קם באופן אוטומטי, התוצאה אליה הגעתי מבקשת לאזן בין האינטרסים של אבו דין, מחד גיסא, לאינטרסים של שפיק יון, מאידך-גיסא. אסביר.
14.
אבו דין מתנגדים לעיכוב הביצוע, אך בשל רצונם לרשום את המקרקעין על שמם ולהשכיר את הדירות שנבנו על מגרש 2008. לא נטען לפני, כי ברצונם למכור את הדירות לצדדים שלישיים, וכי מתן הצו יבלום מהלך זה. הפתרון המתבקש אפוא הוא זה: אבו דין ושפיק יון יהיו רשאים לרשום את זכויותיהם במרשם המקרקעין, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי; אך בצד האמור, תוגבל לעת עתה, עד להכרעה בערעור, זכותם להעביר את הזכויות הקנייניות במקרקעין לצדדים שלישיים. דומה כי בכך יצאו הצדדים כולם ותאוותם, בשלב זה, בידם.
15.
אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני – מתקבלת חלקית, כך שייאסר על הצדדים להעביר את זכויותיהם הקנייניות בנכסים מושא הערעור לצדדים שלישיים, עד להכרעה בערעור דנן. עם זאת, רשאים הצדדים לרשום את המקרקעין על שמם, ולהשכירם לצדדים שלישיים. כתנאי לתוקפו של עיכוב הביצוע, יפקיד שפיק יון ערובה כספית או ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪ עד יום 5.11.2021, בנוסף לכספים שהופקדו עד כה על-ידו.
בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח בתשרי התשפ"ב (4.10.2021).
ש ו פ ט