ע"א 6340/21 יניב אבידן נ. מישל אברג'ל

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' רבינוביץ ברון ) מיום 26.7.2021 בת"א 41549-07-17.

1.

בין המבקש למשיב 1 (להלן: המשיב ) נחתמו מספר הסכמים שביסודם הסכמה עקרונית כי המבקש ירכוש מהמשיב בית המצוי בבעלותו (להלן: הבית ) , וכי המשיב יכנס כשותף בעסקו של המבקש ליבוא ושיווק צעצועים כחלק מתמורת הבית. בין היתר נחתם בין הצדדים ביום 15.2.2017 הסכם למכר הבית (להלן: ההסכם הראשון ) וכן נספח להסכם בו הסכימו על שיתוף פעולה בעסקי המבקש. ברם, עד מהרה נתגלעו בין הצדדים מחלוקות שהביאו לכך שביום 13.4.2017 נחתם ביניהם "הסכם דברים מחייב" בו נקבעו הוראות לעניין היפרדותם (להלן: ההסכם השני ). נקבע כי לצורך ההיפרדות, המשיב ירכוש את חלקו של המבקש בעסק ואילו הבית יועבר ליד המבקש. אלא שהמחלוקות בין הצדדים לא באו לידי פתרון, וכתוצאה מכך הגיש המבקש בחודש יולי 2017 תביעה לבית המשפט המחוזי בה נתבקש לאכוף את ההסכמים האמורים ולחייב את המשיב להעביר את הבית לבעלותו. המשיב, מצדו דחה את הטענות והגיש אף תביעה שכנגד מטעמו. המשיב טען, בין היתר, כי יש להורות על בטלות ההסכם הראשון מאחר שהוא הסכם למראית עין ולנוכח הטעיה בכריתתו. עוד נטען כי המבקש הפר את ההסכם הראשון הפרה יסודית ומשכך אין מקום להורות על אכיפתו. באשר להסכם השני, נטען כי הוא אינו מחייב שכן הוא נעדר גמירות דעת ומסוימות, וכן המבקש הפר את התחייבויותיו גם על פי הסכם זה.

2.

בפסק דינו מיום 26.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקש וקיבל את התביעה שכנגד שהגיש המשיב. נקבע, בין היתר, כי המבקש אכן הפר הפרות יסודיות את התחייבויותיו במסגרת ההסכם השני, לרבות התחייבויות הנוגעות להעברת התמורה למשיב בעבור הבית, ולפיכך אכיפת ההסכם השני אינה צודקת בנסיבות העניין. למעלה מן הצורך דן בית המשפט בטענות המשיב לעניין גמירות הדעת והמסוימות בעריכת ההסכם השני, וקבע כי אכן מדובר בהסכם שלוקה בחוסר פירוט ויש להניח כי הצדדים התכוונו לערוך הסכם מפורט יותר בהמשך. חוסר הפירוט מלמד כי אין לראות בהסכם השני כהסכם מוגמר ומחייב. לנוכח כל האמור הורה בית המשפט כי ההסכמים שנתחמו בין הצדדים מבוטלים, וכי הערת אזהרה שנרשמה על הבית לטובת המבקש תימחק.

3.

ביום 19.9.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן הוא ומשפחתו מתגוררים בבית ואלמלא עיכוב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך. אף אם המשיב לא ימהר לבצע דיספוזיציה בבית טרם הכרעה בערעור, נרשמו על הנכס הערות אזהרה ועיקולים שונים על ידי נושיו. עוד טען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים. באמתחתו טענות כבדות משקל לעניין פרשנות בית המשפט המחוזי את הוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים. כך ובין היתר טען כי הוא קיים את כל הוראות ההסכם הראשון; כי הוא לא הפר את ההסכם השני הפרות יסודיות; כי יש להעדיף פרשנות מקיימת של ההסכם על פני פרשנות המביאה לביטולו; כי הקביעה לפיה ההסכם השני נעדר גמירות דעת ומסוימות אינה עולה בקנה אחד עם בחינת הפרותיו את אותו הסכם; כי גם המשיב עצמו הפר את ההסכמים ולפיכך פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו צודק בנסיבות העניין.

4.

לאחר עיון בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הגשת ערעור על פסק הדין אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצועו. על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין להוכיח שני תנאים המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: סיכויי ערעור גבוהים ומאזן נוחות הנוטה לטובתו (ראו למשל לאחרונה: ע"א 4698/21 אגא. ש.ח עבודות עפר בע"מ נ' כ.ח.כ לבניין בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (10.8.2021); ע"א 8828/20 הרשות הפלסטינית נ' פלוני , פסקה 6 (10.5.2021)).

5.

תחילה באשר לסיכויי הערעור. מבלי להיכנס לפירוט גופן של הטענות המועלות על ידי המבקש, ניכר כי רובן ככולן מופנות נגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי (וקביעות משפטיות הנשענות על קביעות עובדתיות אלה). בשים לב להלכה הפסוקה לפיה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שניתנו על ידי הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותה הישירה (ראו למשל לאחרונה: ע"א 1594/20 קלקודה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 33 (29.8.2021); ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali

נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ , פסקה 55 (11.7.2021)), על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות, סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים.

6.

ובאשר למאזן הנוחות. אכן, קיימת נטייה לעכב פסקי דין המכריעים בשאלות שביסודן זכויות במקרקעין, וזאת לנוכח החשש שהצד הזוכה יעביר את זכויותיו במקרקעין לצדדים שלישיים, ובכך תימנע האפשרות להשיב את מצב הדברים לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (וראו למשל: ע"א 1822/18 פלד נ' ביטון , פסקה 8 (11.4.2018)). יחד עם זאת, במקרים מעין אלו הפסיקה מבחינה בין "מקרקעין שלהם ערך סנטימנטלי מיוחד או בעלי 'איכויות יחודיות', אשר עשויה להתעורר לגביהם הצדקה לעיכוב ביצוע ההחלטה; לבין מקרקעין שהאינטרס של המבקש בהם הוא כלכלי גרידא, הם בני-חליפין בפיצוי כספי, ובהם תיטה הכף לעבר דחיית הבקשה" (ע"א 1851/21 יצחקי נ' פלונית , פסקה 14 והאסמכתאות שם (21.7.2021)). בענייננו, קשרו של המבקש למקרקעין החל באוגוסט 2016 (כשנה לפני הגשת התביעה), אז נחתם בינו לבין המשיב בתחילה הסכם שכירות למשך שנה בלבד. מעבר לעובדה זו, המבקש לא הצביע על זיקה מיוחדת למקרקעין הקושרת אותו או את משפחתו דווקא אליהם. המבקש אף לא סיפק הסבר מדוע לא ניתן יהיה לרפא את הנזק הנטען (שגם אותו טען בעלמא ובלא פירוט), בפיצוי כספי. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.