ע"א 8794/21 דוד חי נ. עו"ד גיא גיסין - נאמן להסדר נושים ובעלי המניות

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן ) מיום 24.10.2021 ופסיקתא מיום 7.11.2021 בת"א 15371-07-10.

1.

המבקש ומשיב 2 היו

עד לחודש יולי 2003 בעלי השליטה בחברת אורליין ייזום והשקעות בע"מ (להלן: החברה ). במועד זה מכרו את מניותיהם למשיב 3, אשר הפך בעל השליטה בחברה וכן שימש כמנכ"ל וכיו"ר הדירקטוריון. בחודש אוקטובר 2003 העביר משיב 3 את מניותיו לאדם בשם שגיב נציה. בחודש אפריל 2005 השעתה הבורסה לניירות ערך את המסחר בניירות הערך של החברה ובחודש אוגוסט 2005 פתחה הרשות בחקירה בעקבות אי סדרים בפעילות החברה וחשד להטעיית משקיעים ולתרמית.

2.

בחודש יוני 2006 מונה משיב 1 (להלן: הנאמן ) כנאמן להסדר הנושים ובעלי המניות לשעבר של החברה. במסגרת הסדר הנושים שגובש על ידי הנאמן, נמכרה השליטה בשלד הבורסאי של החברה, והחובות והזכויות שלה, בהן זכויות תביעה, הומחו לקופת הסדר הנושים.

3.

הנאמן עשה שימוש בזכות התביעה של החברה והגיש ביום 13.7.2010 תביעה נגד המבקש ויתר המשיבים בה תבע מהם תשלום בסך של כ-11.2 מיליון ש"ח לקופת הסדר הנושים. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש ומשיב 2 חבו לחברה במועד מכירת השליטה למשיב 3 סך של כ-6.7 מיליון ש"ח, שהיה מגובה בערבות בנקאית בסך של 7 מיליון ש"ח לטובת החברה. עוד נטען כי במסגרת עסקת רכישת השליטה אמור היה משיב 3 לשלם את תמורת הרכישה למבקש ולמשיב 2 בהמחאה שסכומה כסכום החוב והם היו אמורים להסב אותה לטובת החברה ולקבל לידיהם את הערבות הבנקאית. אולם, החוב לא נפרע ולמרות זאת סייע משיב 3 למבקש ולמשיב 2 לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית. לאחר שפנה הנאמן לשניים על מנת שישלמו את חובם לחברה ולא נענה, הגיש את התביעה האמורה.

4.

המבקש טען בתשובה כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה בשיהוי. הוא ומשיב 2 פעלו בהתאם להוראות ההסכם שנחתם עם משיב 3 ופרעו את חובם לחברה על ידי כך שהסבו את התמורה ששולמה להם ולא הייתה להם כל יכולת לדעת או להשפיע על מה שנעשה לאחר מכן. הנסיבות שהובילו לכך שהתמורה לא הופקדה בחשבון הבנק של החברה אינן ידועות להם ואין להם חבות בשל כך. כן העלה המבקש טענות מקדמיות בדבר התיישנות, שיהוי והרחבת חזית אסורה.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת הנאמן ביחס למבקש ולמשיב 2. בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, נקבע כי המבקש ומשיב 2 לא הפקידו את סכום חובם בקופת החברה ולא הצליחו להוכיח את טענתם כי מילאו אחר חובתם לפירעון החוב בכך שביצעו את הפעולה שנדרשו לבצע על פי הוראות הסכם העברת השליטה למשיב 3, דהיינו הסבת המחאתו לטובת החברה. מעבר לכך, טענותיהם המקדמיות של השניים בדבר התיישנות, שיהוי והרחבת חזית נדחו רובן ככולן. לפיכך, המבקש ומשיב 2 חויבו בתשלום חובם בסך של 6,814,256 ש"ח, בניכוי 500,000 ש"ח שהוכח כי הופקדו בקופת החברה. כן חויבו השניים בשכר טרחת הנאמן בסך של 250,000 ש"ח.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לשיטתו, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו בנסיבות העניין. מדובר בהליך שהתנהל במשך זמן רב ולכן עיכוב ביצוע נוסף לא יסב נזק לאיש. בפרט, נוכח מנגנוני הריבית שנקבעו בפסק הדין לא ייפגעו הנאמן והנושים כתוצאה מעיכוב הביצוע. כמו כן, ככל שסכומי כסף ייגבו מהמבקש ויחולקו לנושים, לא יהיה באפשרותו להיפרע מהם גם אם יתקבל ערעורו. המבקש סבור עוד כי יהיה קשה עד מאד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לשיטתו, אי עיכוב ביצוע פסק הדין יביא לקריסתו הכלכלית, שכן לא עומדים לרשותו המשאבים לפרוע את החוב. בהקשר זה מציין המבקש גם את מצבו הבריאותי ואת גילו המתקדם. לצד זאת, סבור המבקש כי גם סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. בין טענותיו: התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות; מצגיה הברורים של החברה (בין היתר, שחרור הערבות הבנקאית) הם הראיה לפירעון החוב; לא נקבע בפסק הדין כי המבקש פעל שלא כשורה או במרמה והוא סבר בתום לב ועל סמך מצגים ברורים כי פרע את חובו. לבסוף, המבקש משיג גם על עקביות הממצאים בפסק הדין ועל סוגיות הנוגעות לחזקות הראייתיות שהוחלו במסגרת ההליך.

7.

בתשובת המשיב נטען כי מדובר בבקשת סרק הבאה שמטרתה להתחמק מחיוב כספי שהוטל בפסק דין מפורט הקובע כי המבקש חב לחברה בה היה בעל שליטה ונושא משרה, סכומי עתק. בנוסף, פסק הדין מושתת על ממצאי עובדה ובכלל זה על חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ועל כן סיכויי הערעור נמוכים ביותר. שיקולי מאזן הנוחות גם הם אינם מצדיקים את עיכוב הביצוע ונוטים באופן מובהק לטובת המשיב שעה שמדובר בפסק דין כספי. "למען הזהירות" ובהתייחס לטענת המשיב כי אם הסכום שיגבה יחולק על ידי המשיב לא תהיה יכולת לגבותו בחזרה, מוכן המשיב לפתרון ביניים שאומץ במקרים דומים על ידי בית משפט זה, על פיו ביצועו של פסק הדין לא יעוכב, אך הכספים שייגבו יוותרו בקופת הסדר הנושים עד להכרעה בערעור כאשר המשיב לא יחלקם. עם זאת, שכר טרחת המשיב כבעל תפקיד ישולם ללא דיחוי.

8.

כלל הוא כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצועו. על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין להוכיח כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני תנאים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", אך נקבע זה מכבר כי הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות (ע"א 6340/21 אבידן נ' אברג'ל , פסקה 4 (24.9.2021); ע"א 2646/21 גלאם נ' גני יוחנן מושב עובדים להתיישבות בע"מ (5.7.2021)). כאשר מבוקש עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה אלא במקרים חריגים, שכן אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 8052/19 בוחניק נ' מדינת ישראל – רשות המיסים , פסקה 6 (9.3.2020)).

9.

מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש לעכב ביצוע פסק דין כספי, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור. מלבד טענתו של המבקש כי אם יחולק סכום החוב לנושים לא תהיה אפשרות להיפרע מהם אם יתקבל ערעורו, לא העלה המערער טענות של ממש המצדיקות עיכוב ביצועו של פסק דין כספי. זאת ועוד, אין די בטענה זו לצורך קבלת הבקשה, שכן הפקדת כסף בידיו הנאמנות של הנאמן, משמעותה חזקה כי כספו של המבקש יוחזר לידו אם יזכה בערעורו (השוו: ע"א 4698/21 אגא. ש.ח עבודות עפר בע"מ נ' כ.ח.כ לבניין בע"מ (בפירוק) , פסקה 9 (10.8.2021)).

10.

אשר על כן, שעה שהמשיב הציע שהכספים שייגבו יוותרו בקופת הסדר הנושים עד להכרעה בערעור, למעט שכר טרחת המשיב אשר ישולם ללא דיחוי, מצאתי לנכון להורות כן.

בכפוף לאמור בפסקה 10 לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.