ע"א 8997-22 ע"א 8997-22

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' בולוס) בת"א 29886-03-18 ות"א 29986-03-18 מיום 30.10.2022, בו קיבל את תביעותיהם של משיבים 14-1 (להלן ביחד: המשיבים) ופסק לטובתם פיצויים בסך כולל של כ-3.3 מיליון ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

הרקע לבקשה

1.עניינו של ההליך קמא בתביעות לנזקי גוף שהגישו המשיבים, יורשיהם ותלויהם של המנוחים ס.ע ו-ע.ד (להלן: המנוחים), אשר מצאו את מותם בשריפה שהתרחשה ביום 20.5.2014. התביעות הוגשו נגד משיבה 16, אשר העסיקה את המנוחים בעת השריפה (להלן: המעסיקה); נגד משיב 15, אשר השכיר למעסיקה את המחסן בו התרחשה השריפה (להלן: המשכיר ו-המחסן, בהתאמה); ונגד המבקשת, אשר ביטחה את המעסיקה בביטוח חבות מעסיקים ובביטוח צד שלישי.

2.על פי העובדות שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, בלילה שבין התאריכים 20.5.2014-19.5.2014 עסקו המנוחים בפריקת משאית ציוד במחסן הממוקם בסמוך לביתו של המשכיר. ביצוע העבודה בשעת הלילה המאוחרת ככל הנראה הפריע למשכיר ובני ביתו, ועל כן הוא ניתק את זרם החשמל למחסן. ניתוק החשמל מנע מהמנוחים להשלים את פריקת המשאית, ולאחר שיחה עם בעליה ומנהלה של המעסיקה הוחלט כי ילונו במחסן. באותו הלילה, בסמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, פרצה שריפה במחסן אשר הביאה למותם של המנוחים. בדוח שנערך על ידי שירותי כבאות והצלה צוין כי ההשערה היא שהדליקה פרצה ככל הנראה מיצירת אמצעי תאורה מאולתר מאש גלויה, ובחוות הדעת שצורפה לו הובהר כי השריפה לא נגרמה מכשל חשמלי.

3.בפסק דינו מיום 30.10.2022 קיבל בית המשפט את התביעות. באשר לאחריותה של המעסיקה, נקבע בין היתר כי על מנת לקבל רישיון עסק עבור המחסן היה עליה להתקין בו מתקנים חיוניים לבטיחות מפני אש, ורשות הכבאות הייתה רשאית לדרוש ממנה הצבת מתקנים נוספים. אלא שהמעסיקה לא התקינה את המתקנים החיוניים, לא קיבלה רישיון עסק ואף לא נערכה בחינה של המחסן על ידי רשות הכבאות. אילו אכן היה הדבר נעשה, נוכח גודלו של המחסן והעובדה שהכיל חומרים דליקים, ייתכן שהייתה המעסיקה מחויבת בהצבת מערכות הגנה נוספות. לא ניתן לדעת מה הייתה עמדתה של רשות הכבאות ואף לא ניתן לדעת האם, ככל שהיה מותקן הציוד כדין, התאונה הקשה הייתה נמנעת. עמימות זו בקשר הסיבתי מקורה בהתרשלותה של המעסיקה ומשכך הועבר נטל ההוכחה אל שכמה, אך היא לא עמדה בנטל זה. עוד נקבע כי גם בהתעלם מהאמור ואף בהנחה שהמקור לשרפה הוא באש שהובערה על ידי המנוחים, בכל מקרה התרשלותה של המעסיקה חמורה והיא שגרמה לתאונה באדישותה לשלום עובדיה. חרף העובדה שהמחסן נותק מחשמל בשעת לילה ללא תאורת חירום, המעסיקה הורתה למנוחים ללון בו עד עלות השחר. השניים שהו במחסן בעלטה מוחלטת וכל מעסיק סביר היה צופה כי הם ינסו לאלתֶר אמצעי תאורה. בכך שהמעסיקה נמנעה מלהתקין תאורת חירום במחסן חרף עלותה הזניחה, שעה שידעה כי המנוחים שוהים גם בשעות לילה במחסן וכי המשכיר ניתק את החשמל כבר בעבר, היא הפקירה את עובדיה, ביטחונם ושלמות גופם.

4.בית המשפט הוסיף כי גם המשכיר תרם לתאונה. ראשית משום שהשכיר את המחסן למעסיקה ללא היתר כדין והאריך את תוקף החוזה לאחר פקיעתו, וזאת חרף העובדה שחודשים קודם לכן היתר שביקש לשימוש במחסן לפעילות שאינה חקלאית הותנה באישור מתאים מרשות הכבאות. שנית משום שהחליט לנתק את החשמל מהמחסן בשעת לילה ביודעו כי עובדי המעסיקה שוהים במקום. שילובם של שני אלה הגביר את הסיכון לו נחשפו המנוחים, סיכון שכל בעל מקרקעין סביר היה צופה ביודעו כי אין כל אמצעי לגילוי וכיבוי אש או תאורת חירום במקום. על רקע כל האמור נקבע כי המעסיקה והמשכיר חבים שניהם יחדיו כלפי המשיבים, כאשר יש לייחס למעסיקה אחריות בשיעור של 90% ולמשכיר אחריות בשיעור של 10%. כן נקבע כי אין לייחס למנוחים אשם תורם, שכן הם נקלעו בעל כורחם לסיטואציה מסוכנת במסגרת עבודתם כשהם במחסן חשוך ונאלצו לשהות בו למשך שעות רבות במצוות המעסיקה.

5.אחר דברים אלה פנה בית המשפט לבחון את טענת המבקשת לפיה לפוליסת הביטוח בה ביטחה המבקשת את המעסיקה אין תחולה על התאונה. בית המשפט עמד על הוראותיה של פוליסת הביטוח וקבע כי שני חלקיה – הן החלק העוסק בביטוח צד שלישי והן החלק העוסק בביטוח חבות מעסיקים, חלים על התאונה. נוכח מסקנה זו נדחתה הודעת צד ג' ששלחה המעסיקה בעקבות כפירתה של המבקשת בחבותה נגד משיבה 18, הסוכנות שדרכה רכשה את הפוליסה מאת המבקשת (להלן: הסוכנות).

6.על רקע כל האמור, ולאחר שאמד את הנזק שנגרם למי מהמשיבים, פסק בית המשפט לטובת משיבים 9-1 פיצויים בסך של 959,625 ש"ח בצירוף שכר טרחה בשיעור של 20% ומע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח; ולטובת משיבים 14-10 פיצויים בסך של 2,348,800 ש"ח בצירוף שכר טרחה בשיעור של 20% ומע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.

7.המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגישה על כך ערעור לבית משפט זה, ולצדו הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתה היא טענה כי סיכויי הערעור טובים מאוד שכן המקרה אינו מקים חבות בדין וכי אין כל כיסוי ביטוחי לתאונה. כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן הושת עליה סכום גבוה במיוחד ובהינתן העובדה שמדובר בתושבי הרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ), היא לא תוכל להשיב אליה את הכספים שתשלם אם תזכה בערעורה. יש גם לתת את הדעת לעובדה שחלק נכבד מתוך הפיצוי שנפסק נוגע לנזק עתידי, ובהתאם לפסיקת בית משפט זה ניתן לעכבו.

8.המעסיקה הצטרפה לטענות המבקשת לעניין מאזן הנוחות ולעניין סיכויי הערעור בכל הנוגע לקיומה של חבות בדין. עוד הצטרפה המעסיקה לטענות שהעלתה המבקשת בערעור גופו לעניין הקביעה להיעדר אשם תורם של המנוחים; הקביעה כי יש להעמיד את חלקו של המשכיר על 10% בלבד; ואופן חישוב הנזק. עם זאת, היא דחתה את טענות המבקשת בנוגע לשאלת הכיסוי הביטוחי בציינה כי קביעות בית המשפט המחוזי בעניין זה מבוססות ונכונות. הסוכנות ציינה כי היא מותירה את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. בצד זאת הבהירה כי אף היא מצטרפת לטענות המבקשת בבקשתה ובערעורה, למעט הטענות לעניין היעדר כיסוי ביטוחי אשר בצדק נדחו על ידי בית המשפט המחוזי.

9.המשיבים מצדם טענו כי דין הבקשה להידחות. לגישתם אין לערעור כל סיכוי להתקבל. מדובר במקרה שבו המנוחים, תושבי הרש"פ, לא יכלו לחזור לביתם בשעת הלילה המאוחרת בה נותק החשמל על ידי המשכיר ולכן היו תלויים תלות מוחלטת במעסיקה. המעסיקה ידעה שהחשמל במחסן נותק ובכל זאת הורתה למנוחים ללון בו, ובצדק הוטלה עליה מרבית האחריות לתאונה. ממילא אין כל בסיס לטענותיה של המבקשת בערעורה בנוגע להיעדר חבות על פי דין. כמו כן, אין כל בסיס לניסיון המבקשת להתנער מאחריותה כמבטחת בטענות מקוממות לפיהן הפוליסה אינה חלה על המנוחים. עוד טענו המשיבים כי גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. המנוחים פרנסו את משפחותיהם בעמל רב והותירו אחריהם אלמנות ויתומים. בעקבות מותם חיים המשיבים במציאות של מחסור והם זקוקים לכסף למחייתם.

דיון והכרעה

10.לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

11.הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 276/23 מרדכי ישראל הנדסה ובנין בע"מ נ' חמאד, פסקה 12 (31.1.2023)). כלל זה נכון ביתר שאת במקרים שבהם מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, שכן הנחת המוצא היא כי התשלום אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכי כספים ששולמו על ידי המבקש ניתנים להשבה (ע"א 3750/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (27.7.2021); ע"א 2372/22 "הפול" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 4 (28.4.2022); ע"א 8794/21 חי נ' גיא גיסין – נאמן להסדר נושים ובעלי המניות, פסקה 8 (11.1.2022)). עם זאת, כפי שנקבע לא אחת, לרבות בהליכים הנוגעים לנזקי גוף, כאשר מתעורר חשש כי התשלום ייצור מצב בלתי הפיך ומדובר בעיכוב ביצוע חלקי שאין בו כדי לפגוע ברווחתו של הזוכה, תיטה הכף לעבר עיכוב הביצוע (ע"א 3080/22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 8 (24.5.2022) (להלן: עניין כלל); ע"א 469/21 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 7 (31.1.2021)). זאת בפרט במקרים שבהם הסעד הכספי שנפסק הוא משמעותי (ע"א 6848/20 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 6 (2.11.2020); ע"א 5802/17 הפניקס – חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פסקה 8 (6.8.2017)).

12.בענייננו, הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים, תושבי הרש"פ כאמור, הוא בסכום משמעותי. כמו כן, לדברי המשיבים פרנסת משפחותיהם נסמכה על משכורתם של המנוחים והם זקוקים לסכומי הפיצוי למחייתם. נתונים אלו אכן מקימים חשש שמא המבקשת לא תוכל לקבל בחזרה את הכספים שישולמו על ידה, ככל שערעורה יתקבל (ראו לעניין זה למשל: ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת (8.7.2015); ע"א 7558/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלטויל, פסקה 3 (23.9.2002)). אמנם, מצבם הכלכלי של המשיבים בעקבות מותם של המנוחים מהווה גם שיקול התומך בהימנעות ממתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין במלואו. עם זאת, בהינתן שחלק נכבד מהסכום שנפסק לטובתם נועד לפיצוי עבור נזק עתידי, אין חשש לפגיעה ברווחתם כתוצאה מעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין (וראו למשל: עניין כלל, פסקה 9; ע"א 2812/20 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית, פסקה 3 (25.5.2020); ע"א 7345/13 עדאנן נ' פלוני, פסקה 4 (28.11.2013)). בנוסף, אין גם חשש כי המבקשת לא תשלם למשיבים את יתרת הפיצוי שנפסקה לטובתם ככל שערעורה יידחה. בהינתן מכלול השיקולים האמורים, המסקנה היא כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה באופן הבא: המבקשת תעביר למשיבים 9-1 סך של 450,000 ש"ח (בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם כאמור בסעיפים 34(ה)-(ו) לפסק הדין); ולמשיבים 14-10 סך של 1,000,000 ש"ח (בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם כאמור בסעיפים 35(ו)-(ז) לפסק הדין). תשלום יתר הסכום בו חויבה המבקשת יעוכב עד להכרעה בערעור.