רע"א 3665/17 דיאליט בע"מ נ. אברהם הדר

הוגשה תובענה ולפי בקשת התובעים הורה בית המשפט על מתן צו מניעה זמני, בכפוף להמצאת התחייבות עצמית וערבות בנקאית. לימים, ניתן פסק דין בתובענה ובמסגרתו הורה בית המשפט על ביטול הצו. על פסק הדין הוגש ערעור. בעקבות ביטול הצו הגישו בעלי הדין שכלפיהם הופנה הצו, בקשה לפסיקת פיצויים, לפי תקנות 364 ו-371 לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין

האזרחי ). האם בנסיבות אלה יש להורות על עיכוב ההליכים בבקשה לפסיקת פיצויים, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין שמכוחו בוטל צו המניעה הזמני?

1.בקשת רשות ערעור על רכיב אחד בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ב' ארנון ) ב-ת"א 32621-11-11 מיום 6.4.2017, שעניינו בדחיית בקשת חברת דיאליט בע"מ (להלן: חברת דיאליט או המבקשת ) לעיכוב בירורה של בקשת המשיבים לפסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממתן צו מניעה זמני שהוּצא נגדם, לפי תקנות 364 ו-371 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.על-פי המפורט בבקשה וכעולה מנספחיה, במהלך שנת 2004 הגישה חברת דיאליט תובענה כספית נגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בין היתר כתוצאה מהפרת מדגם רשום (ת"א 1760/04; בש"א 8498/05). ביום 5.4.2005 הגישה חברת דיאליט בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים, והמציאה כתב התחייבות עצמית, לפצות את המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מהוצאת הצו הזמני. ביום 16.8.2005 נעתר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא,

י' זפט ) לבקשה, בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪, לשם הבטחת הנזקים אשר עשויים להיגרם למשיבים כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני (להלן: צו המניעה הזמני ). לאחר זמן מה, הועבר התיק לדיון והכרעה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 32621-11-11).

3.ביום 31.7.2016 ניתן פסק דין ב-5 תובענות שנדונו במאוחד בת"א 4951-08-07, ת"א 2081-08-07 ו-ת"א 32621-11-11 (השופט ארנון ). תביעתה של חברת דיאליט נגד המשיבים, נדחתה, ובית המשפט הורה על ביטולו של צו המניעה הזמני (פסקה 148 לפסק הדין). על פסק הדין הגישה חברת דיאליט ערעור לבית משפט זה (ע"א 8191/16).

4.משפקע צו המניעה הזמני, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לפסיקת פיצויים (ת"א 32621-11-11), בהתאם לתקנות 364 ו-371 לתקנות סדר הדין האזרחי, בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב הוצאתו של צו המניעה הזמני, וזאת בהתאם לכתב ההתחייבות העצמית שהמציאה חברת דיאליט; וכן בקשה להורות על מימוש הערבות הבנקאית.

5.חברת דיאליט הגישה בקשה לסילוקה על הסף של בקשת המשיבים לפסיקת פיצויים, שבה נטען בין היתר כי על פסק הדין המורה על ביטול צו המניעה הזמני הוגש ערעור, ועל כן הוא איננו בגדר פסק דין חלוט, שניתן לבסס עליו תביעה לפיצויים. בהחלטה מיום 6.4.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק על הסף, ובכלל זה את טענתה של דיאליט כי בנסיבות העניין יש להורות על עיכוב ההליכים בבקשת המשיבים לפסיקת פיצויים. על רכיב החלטה זה נסובה הבקשה שלפנַי.

6.לשלמות התמונה יצוין, כי במסגרת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ע"א 8191/16), הגישה חברת דיאליט "בקשה להחלטת ביניים" המופנית נגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2017, בד בבד עם הגשת הבקשה שלפנַי. ביום 24.5.2017 הורה בית משפט זה (הרשמת ל' בנמלך ) על מחיקת ה "בקשה להחלטת ביניים" , משום שהדרך הנכונה להשיג על רכיב החלטת בית המשפט המחוזי היא באמצעות הגשת הליך ערעורי עצמאי.

7.לטענת חברת דיאליט, בירור הבקשה לפסיקת פיצויים, שעה שתלוי ועומד ערעור על פסק הדין, מקים חשש מפני קיומן של פסיקות סותרות; ועוד זאת, שפסק הדין בערעור עשוי לייתר את העילה שמכוחה קמה הבקשה לפסיקת פיצויים.

8.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבים.

9.מושכלות יסוד הן, כי סעד זמני נועד בין היתר להבטיח את קיומו היעיל של ההליך המשפטי, ואת ביצועו של פסק הדין, ככל שייפסק לטובת התובע. מתן סעד זמני מותנה בהמצאת כתב התחייבות עצמית על-ידי המבקש-התובע, ערבות, ולעתים גם, לפי החלטת בית המשפט, עירבון. בטוחות אלה הרי הן שטר ושוברו בצדו, נועדו להבטיח פיצוי מאת מבקש הסעד הזמני לבעל הדין שהסעד הזמני מופנה כלפיו (להלן: הנתבע ), בגין הנזקים העלולים להיגרם לו כתוצאה ממתן הסעד, " אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת"

(רע"א 9308/08 אלול נ' רביב

(21.4.2009); תקנות 1 ו- 365-363 לתקנות סדר הדין האזרחי). "הפסקת התובענה"

היא "לרבות דחיה ומחיקה של תובענה" , וסעד זמני יפקע, בין השאר "עם ביטולו על ידי בית המשפט"

(תקנות 360 ו-370(4) לתקנות סדר הדין האזרחי). לאחר הפסקת התובענה, או לאחר פקיעת הצו, זכאי הנתבע שנגדו הופנה הצו הזמני לפנות לבית המשפט שנתן את הצו, בבקשה לפסיקת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממתן הצו, או להגיש תובענה עצמאית בנדון (תקנה 371(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). אשר לעירבון, ניתן להורות על חילוטו "בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו"

(תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

10.לשון התקנות מפורשת; סעד זמני, כשמו כן הוא. זכותו של הנתבע לתבוע את נזקיו בגין מתן הצו הזמני קמה עם פקיעתו, ואין לקשור ברגיל בין זכות זו, לבין הערעור שהגיש התובע על פסק הדין של הערכאה הדיונית. עיכוב ההליכים בבקשה לפסיקת פיצויים יסכל את תכליתה של המצאת הערבויות כתנאי למתן הצו הזמני, כאשר הצו שניתן תקף רק בהליך התובענה שבגדרה הוצא, ולאחר מתן פסק דין בתובענה חל שינוי במצב המשפטי וחזקה כי פסק הדין נכון (ע"א 533/81 'עגמון' חברה ליצור גומי ופלסטיקה בע"מ נ' עמית , פ"ד לו(3) 553, 558-557 (1982)). בענייננו ראוי לציין, כי על-פי המתואר בבקשה, לא הוארך תוקפו של הסעד הזמני עד לבירור הערעור, אולם דומני כי לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי, שכן זהו צו זמני מסוג אחר (ראו והשוו: בש"פ 10290/09 מדינת ישראל נ' גאווי (7.1.2010)).

11.יתרה מכך. עיכוב ההליכים בבקשה לפסיקת פיצויים יגרום למצב א-סימטרי ולא צודק: כאשר תביעה נתקבלה והוצא צו זמני במסגרתה, התובע זכאי להחזר הבטוחות שהמציא, וזאת בין אם הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין, בין אם לאו (ע"א 1149/97 חברת אוצר מפעלי-ים בע"מ נ' תבירו בע"מ , פ"ד נא(1) 555 (1997); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 888 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). אין סיבה לנהוג אחרת בנתבע. זאת ועוד, לא מצאתי כי יש חשש ממשי לכך שתינתנה 'הכרעות סותרות' בנדון כטענתה של חברת דיאליט, שכן ההכרעה בטענות שבערעור וההכרעה בבקשה לפסיקת פיצויים מצויות במישורים שונים. ככל שבעתיד (מבלי לנקוט עמדה מצדי לגופו של עניין), יתקבל ערעורה של חברת דיאליט, כי אז ביכולתה לתבוע את השבת כספי הפיצויים, ככל שייפסקו.

12.אשר על כן, הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.