ע"א 1851/21 אילן יצחקי נ. פלוני

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 11.1.2021, בת"א 44240-05-19 (השופט י' שפסר , סגן הנשיאה), שבגדרו נקבע כי הסכם מכר (להלן: הסכם המכר ) שנערך בין המשיב 2 (להלן: המנוח ) לבין המערערים – חתנו ובתו של המנוח (להלן יחד: יצחקי ) – למכירת זכויותיו בנכס המצוי ברחוב קיבוץ גלויות 95 בהרצליה, הידוע כגוש 6558 חלקה 624 (להלן: הנכס ), הוא חוזה בטֵל, בהיותו חוזה למראית-עין. עוד נקבע, כי הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובת יצחקי – תימחק מן המרשם.

רקע עובדתי ועיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המנוח הורשע, על-פי הודאתו, במספר עבירות אינוס לפי סעיף 345(ב)(1), בצירוף סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; העבירות בוצעו במשיבה 1 (להלן: המשיבה ), בהיותה קטינה. ביום 6.2.2008 נגזר דינו של המנוח, והוטל עליו עונש מאסר למשך 17 שנים, מתוכן 15 שנים לריצוי בפועל; כמו כן חוייב המנוח בתשלום כספי למשיבה בסך של 100,000 ₪ (תפ"ח 1034/07).

3.

כשנתיים לאחר מכן, בראשית חודש ינואר 2010, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה אזרחית נגררת להליך הפלילי נגד המנוח (ת"א 1484/08; להלן: התביעה הנגררת ). ביום 17.3.2020, משהמנוח לא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע לכך, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בפסק דין מיום 13.4.2010 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ח' ברנר ) לבקשה, ופסק תשלום פיצויים בסך של 2.5 מיליון ₪, לטובת המשיבה. בקשה שהגיש המנוח לביטול פסק הדין, נדחתה בהחלטה מיום 15.2.2011.

4.

ביני לביני, ביום 8.11.2009 חתמו יצחקי והמנוח על הסכם, שבמסגרתו העניקו יצחקי למנוח ולרעייתו הלוואה בסך של 1.5 מיליון ₪, כנגד משכון הנכס (להלן: הסכם המשכון ). על-פי הסכם זה, רישום המשכון על הזכויות בנכס יֵעשה באופן מיידי, וככל שהדבר אינו אפשרי – תֵרשם הערת אזהרה כחלופה לרישום המשכון. לבסוף, ביום 24.1.2010, נרשמה הערת אזהרה על הנכס לטובת יצחקי. ביום 23.3.2010, בחלוף כחודשיים נוספים, כרת המנוח הסכם עם יצחקי למכירת זכויותיו בנכס, וזאת בתמורה לסך של 500,000 ₪, אשר שולמו, על-פי הנטען, מספר חודשים קודם למועד החתימה על הסכם המכר. למחרת, ביום 24.3.2010, נרשמה הערת אזהרה על הזכויות בנכס לטובת יצחקי מכוח הסכם המכר. ימים ספורים לאחר מכן – נמחקה הערת אזהרה שנרשמה לטובתם מכוחו של הסכם המשכון. כספי התמורה הנ"ל לא נמסרו למנוח, אלא הועברו באופן ישיר לפירעון חוב של המנוח, אשר נוהל לגביו הליך בלשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ מס' 01-29912-01-9; להלן: הליך ההוצאה לפועל הראשון ). התשלום נעשה בעקבות הסכם פשרה מיום 20.1.2009, שנחתם בין בתו של המנוח, לבין בתו של הזוכה בהליך ההוצאה לפועל הראשון, שלפיו סך החוב של המנוח יעמוד על 500,000 ₪ (להלן: הסכם הפשרה ).

5.

ביום 3.6.2010, פתחה המשיבה בהליך הוצאה לפועל נגד המנוח, לגביית הפיצויים שנפסקו לטובתה בתביעה הנגררת (להלן: הליך ההוצאה לפועל השני ), וסמוך לאחר מכן, ביום 7.7.2010, נרשם עיקול על זכויות המנוח בנכס, לטובת המשיבה (להלן: צו העיקול ). כ-5 שנים לאחר מכן, הגישו יצחקי ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול צו העיקול. לאחר שבקשתם נדחתה, פנו יצחקי ביום 23.3.2015 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בהמרצת פתיחה, ובה ביקשו להורות על "מחיקה/הסרה/ביטול" של צו העיקול (ת"א 47984-03-15). יצחקי טענו, כי העיקול הוטל לאחר המועד שבו נרשמה לטובתם הערת אזהרה על הנכס מכוח הסכם המכר. ביום 10.6.2015 חתם בית המשפט המחוזי על פסיקתה, שלפיה יבוטל צו העיקול, וביום 30.6.2015 בוטל הצו. ביום 27.6.2018, משנודע לאימהּ של המשיבה על ביטול צו העיקול, הטילה עיקול חדש על הנכס.

6.

ביום 20.5.2019 פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהמרצת פתיחה, שפסק הדין שניתן בה הוא מושא ההליך דנן, ובה ביקשה להצהיר על בטלותו של הסכר המכר, בהיותו חוזה למראית-עין, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. כפועל יוצא, התבקש להורות גם על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובת יצחקי. המשיבה טענה, כי אמנם הנטל להוכיח שההסכם נעשה למראית-עין בלבד מוטל על הטוען לכך. יחד עם זאת, בנסיבות העניין דנן, הסכם המכר רווי 'אותות מרמה', הורתו ולידתו בחטא, וניכר כי כל מטרתו לאפשר למנוח להתחמק מחובותיו כלפיה. על כן, יש לקבוע כי הנטל להפריך את טענותיה, מוטל לפתחם של יצחקי, וכי אלה לא עמדו בו.

7.

בדיון שהתקיים ביום 14.5.2020, לאחר דחיית בקשה לסילוק התובענה על הסף, הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יועבר ממסלול של המרצת פתיחה למסלול של סדר דין רגיל. אחר זאת, ביום 11.1.2021, בתום שמיעת העדויות, ולאחר שבחן את כלל הראיות, קיבל בית המשפט המחוזי את התובענה. נפסק כי הסכם המכר שנכרת בין המנוח לבין יצחקי בטל, בהיותו הסכם למראית-עין. כפועל יוצא נקבע, כי הערת האזהרה שנרשמה על הנכס לטובת יצחקי בעטיו של הסכם המכר, בטלה אף היא. בית המשפט המחוזי ציין, כי ההוראה שבסעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 מבטיחה אמנם את עדיפותו של בעל הערת אזהרה בנכס, על פני נושה שהטיל עיקול מאוחר בזמן על אותו נכס, אך שונים הם פני הדברים מקום שבו ההסכם נושא הערת האזהרה נכרת למראית-עין, כבענייננו.

8.

בפסק הדין נקבע, כי עלה בידי המשיבה להוכיח כי קיימת "הצטברות משמעותית של אותות מרמה" , המצדיקה להעביר את נטל ההוכחה לכתפיהם של יצחקי. קביעה זו התבססה על מספר ממצאים, ובהם: סמיכות הזמנים בין מועד כריתת הסכם המכר לבין מועד הגשת התביעה הנגררת (ובפרט, ימים ספורים לאחר שהמשיבה הגישה בקשה למתן פסק דין בתביעה הנגררת, בהעדר הגנה); יצחקי לא הציגו מסמך המלמד על רישום משכון על הנכס סמוך למועד החתימה על הסכם המשכון, וחרף זאת פעלו, כחודשיים וחצי לאחר מכן, סמוך למועד המצאת כתב התביעה הנגררת לידי המנוח, לרשום הערת אזהרה על הנכס לטובתם (על אף שזו היתה הדרך החלופית שנקבעה בהסכם המשכון, להבטחת החזר ההלוואה); יצחקי בחרו לפדות את חוב המנוח במסגרת הליך ההוצאה לפועל הראשון, חלף רכישת את הנכס מידי כונס הנכסים במסגרת אותו הליך. בדרך זו, הבעלות בנכס המנוח נותרה אצלו, ולא עברה לידי יצחקי (על אף שנטען כי יצחקי מכרו את דירתם הפרטית לצורך רכישת הנכס); יצחקי והמנוח הם בני אותה משפחה גרעינית, ואף מיוצגים על-ידי אותו בא-כוח; יצחקי אינם מתגוררים בנכס, לא גרו בו מעולם, והמחזיק כיום בנכס הוא בנו של המנוח (אשר משכיר את הנכס לדיירים בשכירות-משנה); סכום העסקה היה בשיעור נמוך באופן משמעותי משווי השוק של הנכס; הסכם המכר נערך בתנאים החורגים מהתנאים המקובלים בשוק, והוא חסר פרטים מהותיים (לרבות דרישת תשלום וסנקציות במקרה של הפרת ההסכם); מצבו המשפטי והכלכלי של המנוח; נוסחו של הסכם הפשרה, שלפיו הסכם זה נכרת על מנת שהנכס "יישאר כרכוש המשפחה ו[יצחקי] מוכנים להציע סכום העולה על הסכום המוצע על ידי קונה יחיד פוטנציאלי שקיים כיום" , ובשים לב לאי-מעורבותו של המנוח במשא ומתן שקדם לכריתתו. נוכח הממצאים הללו, נקבע כי אין די במסמכים שהציגו יצחקי, כדי ללמד על כנות הסכם המכר שנכרת בין הצדדים, ובפרט משלא ניתן הסבר מניח את הדעת ל'אותות המרמה' שהציגה המשיבה, ולא הוכח כי עסקת המכר בוצעה בתום-לב.

9.

בנסיבות אלה נפסק, כי הסכם המכר נכרת אך למראית-עין, וכי כוונתם האמיתית של הצדדים היתה להבריח את חלקו של המנוח בנכס, ולחלק את התמורה ממכירתו בין בני המשפחה. נקבע, כי משנמחקה הערת האזהרה, שנרשמה מכוחו של הסכם המשכון, הרי " שטענתם [של יצחקי] גוברת על העיקול אינה רלוונטית עוד. במילים אחרות, ידה של [המשיבה] כנושה של [המנוח] על העליונה במקרה דנן" . הסכם המכר בוטל אפוא, נקבע כי הערת האזהרה תימחק מהמרשם, ויצחקי חויבו בתשלום הוצאות המשיבה, בסך של 50,000 ₪.

10.

אחר הדברים האלה, פנו יצחקי לבית משפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בכל הנוגע למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתם. ביום 18.1.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, וקבע כי מחיקת ההערה תעוכב למשך 60 ימים, שיימנו החל ממועד מתן החלטה זו. עוד נקבע, כי "ככל שיוגש ערעור, תתן ערכאת הערעור את החלטתה בשאלת עיכוב ביצוע פסק הדין בהתאם לשיקול דעתה" .

הודעת הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

11.

על פסק הדין הגישו יצחקי הודעת ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה מושא החלטה זו. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, הבהירו יצחקי כי הם מבקשים למנוע את מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובתם על הנכס. לטענת יצחקי, הן סיכויי הערעור, הן מאזן הנוחות – נוטים לטובתם. יצחקי סבורים, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, על רקע שגיאות רבות שנפלו לשיטתם בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ומצדיקות את ביטולו. בהקשר זה הם מפרטים את השגותיהם השונות על קביעות בית המשפט המחוזי, וטוענים, בין היתר, כי ב"כ הוא שערך את הסכם המכר, ולפיכך לא ניתן לומר "ששולחו ההדיוט חתם על מסמך למראית-עין" . עוד טוענים יצחקי, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי הכספים שהעבירו לסילוק חוב המנוח, בהליך ההוצאה לפועל הראשון, לא שימשו לרכישת הנכס, ובכך שמצא דופי בקרבת המשפחה בינם למנוח. יצחקי מדגישים, כי קשרי המשפחה הם שגרמו להם "לעשות את המאמץ להשיג את הכסף הדרוש לפדיית הנכס, גם אם הדבר יצריך למכור את הבית היחידי שלהם" . עוד טוענים יצחקי, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע, כי לא הועברה אליהם החזקה בנכס. לדבריהם, לבית המשפט המחוזי הוצגו בהקשר זה מסמכים שונים, המעידים כי הם קיבלו לידיהם דמי שכירות. על כן, גם אם בתקופות מסוימות אפשרו יצחקי לבני משפחה אחרים להתגורר בנכס, ללא תשלום, אין בכך משום 'אות מרמה'.

במישור מאזן הנוחות טוענים יצחקי, כי על הנכס רובצת "רשימה ארוכה של הערות ושעבודים והכבדות אחרות" , והיא כוללת, בין היתר: שותפות בנכס עם רעייתו של המנוח; הסכם חכירה עם קק"ל שהסתיים ביום 31.3.2003; צווי הריסה; הערות אזהרה (לרבות הערת האזהרה הרשומה על-שמם); וכן צו עיקול שנרשם לטובת המשיבה. מכאן, שבמסגרת הליך ההוצאה לפועל למימוש הנכס, " תצטרך [המשיבה] להתמודד עם כל בעלי הזכויות וההערות בנכס, שזכויותיהם עלולות להיגרע מפעולות מימוש של הנכס [...]" , ועל כן "המשיבה לא תינזק במאום אם הערת האזהרה שלטובת [יצחקי] תישאר בפינקס עד ההכרעה בערעור" . בהינתן כל זאת, ובשים לב לכך שהערת האזהרה "נועדה לשמש מחסום בפני רישומה של עסקה סותרת" , סבורים יצחקי כי מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובתם על הנכס, "עלולה לגרום לתקלה משפטית, אם וכאשר יצוצו צדדים שלישיים שיטילו את הערותיהם ואת שיעבודיהם [...]" . בנסיבות אלה טוענים יצחקי, כי ממחיקת הערת האזהרה בשלב זה, "כשאין שום פעילות קונקרטית למימוש הנכס במסגרת הליכי ההוצל"פ, המשיבה לא תשיג דבר" ; ומנגד, היא תחשוף את יצחקי "לסיכונים מיותרים" , שכן אם יזכו בערעורם, "הם עלולים למצוא עצמם מתמודדים בחזיתות חדשות, מול צדדים שלישיים שיופיעו לאחר מחיקתה של הערת האזהרה" .

תגובת המשיבה

12.

המשיבה מצדה סבורה, כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין. תחילה טוענת המשיבה, כי בקשתם של יצחקי מופנית אך ורק כלפי מחיקת הערת האזהרה, ואינה מתייחסת לביטול הסכם המכר. על כן, משבית המשפט המחוזי הורה על בטלות הסכר המכר, ובשים לב לכך שלהערת אזהרה "אין קיום עצמאי ונפקותה נובעת מהסכם או התחייבות" , הרי שהלכה למעשה הערת האזהרה "בטלה מעיקרה ואין בעצם הותרתה במרשם משמעות משפטית שיכולה לסייע [ליצחקי] (למעט גרימת נזק ועיכוב למשיבה)" . לטענת המשיבה, די באמור כדי לדחות את הבקשה. מכל מקום, המשיבה טוענת, כי גם לגופו של עניין, סיכויי הערעור נמוכים "עד כדי אפסיים ממש" . לדבריה, הכרעת בית המשפט המחוזי בפסק הדין מבוססת על "התרשמותו הישירה מעדים שהעידו בפניו" , ועל "שלל האינדיקציות, הראיות וההוכחות הרבות שהונחו בפניו" (ההדגשה במקור – נ' ס'). כל אלה מובילים למסקנה המתבקשת, כי הסכם המכר אינו אלא הסכם שנכרת למראית-עין. מדובר אפוא, לטענת המשיבה, בממצאי עובדה ומהימנות, אשר על-פי ההלכה הנוהגת – ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. מעבר לכך, גם מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה. המשיבה טוענת, כי ליצחקי אין עניין ישיר בנכס, והאינטרס שלהם בו הוא כספי בלבד. מכך עולה, כי ליצחקי לא יגרם נזק משמעותי ממחיקת ההערה, שכן יהא באפשרותם " לעתור בהמשך לעיכוב ביצוע חלוקת התקבולים בתיק כינוס הנכסים" . מנגד, הנזק אשר צפוי להיגרם למשיבה מעיכוב ביצוע פסק הדין הוא ממשי, משום שהדבר יוביל "לעיכוב הליכי מימוש הנכס במסגרת תיק ההוצאה לפועל השני שפתחה המשיבה כנגד המנוח לפני כ-11 שנים ואשר גובה החוב בו עומד על סך של כ-7 מיליון ₪" . לחלופין נטען, כי גם אם יראה בית המשפט לנכון לקבל את הבקשה, יש להתנות זאת בהפקדת ערובה משמעותית, ובתשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

13 .

כידוע, נקודת המוצא שנקבעה במשפטנו היא כי אין בעצם הגשת ערעור על פסק דין, כדי לעכב את ביצועו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ע"א 7681/20 הארדוק (קירות טיפוס) בע"מ נ' אלפא אפיקים ייעוץ והדרכה בע"מ , פסקה 5 (19.11.2020)). יש לאפשר ל בעל דין שזכה בדינו להנות מפרי זכייתו, מבלי לדרוש ממנו להמתין עד לאחר הכרעה בערעור (ע"א 2015/17 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ' עו"ד פינס , פסקה 15 (19.6.2017)). זהו הכלל, והחלטה להורות על עיכוב ביצוע פסק דין היא החריג לו. בית המשפט יורה על כך רק במקרים שבהם הוכח כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה. שני התנאים הללו מצטברים , ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ'מקבילית כוחות'. דהיינו, ככל שסיכויי הערעור להתקבל טובים יותר, כך הדרישה להוכחת נטיית מאזן הנוחות לטובת המערער פוחתת, וכן להפך (ע"א 2970/16 בן שושן נ' מ.ל יזמות והשקעות אילת 2011 בע"מ , פסקה 10 (19.4.2016)). יש להדגיש בהקשר זה, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, בעת הכרעה בבקשות כגון דא (ע"א 3321/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (15.3.2021)).

14.

אמנם, הנטייה ככלל היא לעכב פסקי דין המכריעים בשאלה של זכויות במקרקעין, מחשש שמא יעביר הצד הזוכה את זכויותיו בקרקע לצדדים שלישיים, ובכך תימנע האפשרות להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ע"א 1822/18 פלד נ' ביטון , פסקה 8 (11.4.2018)). זאת, גם כאשר עסקינן בערעור על פסק דין שעניינו בזכויות במקרקעין שאינם משמשים למגורי המערער (ע"א 8786/13 בילוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי , פסקה 24 (11.2.2014)). ואולם, במצבים כגון דא, הפסיקה הבחינה בין מקרקעין שלהם ערך סנטימנטלי מיוחד, או בעלי 'איכויות יחודיות', אשר עשויה להתעורר לגביהם הצדקה לעיכוב ביצוע ההחלטה; לבין מקרקעין שהאינטרס של המבקש בהם הוא כלכלי גרידא, הם בני-חליפין בפיצוי כספי, ובהם תיטה הכף לעבר דחיית הבקשה ( שם , שם ; ע"א 8764/08

רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 5 (1.4.2009); ע"א 7932/17 מונטגי יעוץ ושיווק ביטחוני בע"מ נ' בי. אי .טי יזום ופיתוח נדל"ן בע"מ ,

פסקה 3 (6.11.2017); ע"א 1703/21 קריבושי נ' מסיקה עו"ד –

נאמן על נכסי החייב קריבושי , פסקה 3 (25.3.2021)).

15.

בענייננו, טענותיהם של יצחקי באשר לסיכויי הערעור, נוגעות בעיקרן לממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, ול'אותות המרמה' שאותרו בהסכם המכר שנכרת בינם לבין המנוח. מאחר שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות ובמסקנות המבוססות על התרשמותה של הערכאה הדיונית, ניתן לומר, בזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים. גם לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק, לטובת יצחקי. כעולה מפסק הדין, הנכס אינו משמש להם כדירת מגורים, והם מעולם לא התגוררו בו. ממילא, מחיקת הערת האזהרה לא תביא לפינויים מהנכס (ראו והשוו: רע"א 9158/20 זוארץ נ' THE

CHURCH

MISSIONARY

TRUST

ASSOCIATION

LTD , פסקה 8 (21.1.2021) (להלן: עניין זוארץ )). בנוסף, אין בפיהם של יצחקי טענה לזיקה מיוחדת לנכס, הקושרת אותם אליו דווקא, והם גם לא הצביעו על ערך מיוחד או איכויות יחודיות שהם מייחסים לו, אשר עשויים להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש. יצחקי הסתפקו באמירה כללית, כי מחיקת הערת האזהרה עלולה להביא ל "סיכונים מיותרים" אל מול "צדדים שלישיים שיופיעו לאחר מחיקתה של הערת האזהרה" . ואולם, טענה זו הועלתה בעלמא, ללא כל פירוט לגבי טיב הנזק שעלול להיגרם להם, אם יאבדו את זכויותיהם בנכס, ומבלי שהראו מדוע לא ניתן יהיה לרפא נזק זה, ככל שארע, באמצעות פיצוי כספי (ראו והשוו: ע"א 4126/17 סרחאן נ' אברהים , פסקה 5 (25.6.2017); ע"א 556/17 מחול נ' נעים דאוד , פסקה 4 (26.6.2017); רע"א 5174 מרג'י נ' ברניידת , פסקה 17 (11.9.2019)). גם אין בטענתם הכללית של יצחקי, שלפיה הותרת הערת האזהרה על כנה לא תגרום כל נזק למשיבה, כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתם (עניין זוארץ , בפסקה 7). נוכח כלל האמור, לא שוכנעתי כי יגרם ליצחקי נזק ממשי, שאינו בר-תיקון, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין.

16.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

יצחקי ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.