רע"א 1208/22 מנאר גית נ. עמוס ואן אמדן עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים בה"פ 51236-11-20 (השופטת י' אילני ) , מהימים 21.11.2021 ו-13.2.2022, בגדרן נדחו בקשות המבקשים לקבל סעד מכוח פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה ).

העובדות הצריכות לעניין

2.

ביום 19.11.20 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה על דרך של המרצת פתיחה בה עתרו כי המשיבים, שייצגו אותם, את בתם, וכן נתבע נוסף הוא עוה"ד אמג'ד ג'אבר (להלן: עוה"ד ג'אבר ), בתביעה שהוגשה נגדם בבית משפט השלום (ת"א 47719-01-14. להלן: התביעה בבית המשפט השלום ), ימציאו להם " את כל המסמכים שברשותם הנוגעים אליהם במסגרת ניהול תביעתם בבית המשפט השלום " (ה"פ 51236-11-20. להלן: המרצת הפתיחה ). ביום 27.5.2021 נתן בית המשפט המחוזי פסק-דין בהמרצת הפתיחה וקיבל אותה באותן חלקי תוך שהוא מורה למשיבים " להעביר למבקשים העתקים של המסמכים הנוגעים להסכמי שכר הטרחה, ההתחשבנות בגין שכר הטרחה לרבות קבלות ומכתבי התחשבנות וכן העתקי מסמכים בקשר להוצאות ניהול התביעה בבית משפט השלום. הדרישה למסירת יתר המסמכים, נדחית " (פסקה 17 לפסק-הדין). ביום 27.6.2021 העבירו המשיבים למבקשים, בדואר אלקטרוני, אסופה של 23 מסמכים, שכוללת הסכמי שכר טרחה, דרישות שכר טרחה, כמו גם חשבוניות בגין שכר טרחה ששולם.

3.

ביום 18.11.2021 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה לפי הפקודה במסגרתה טענו, כי המסמכים שהעבירו המשיבים אינם מקיימים את הוראות פסק-הדין שניתן בהמרצת הפתיחה וזאת משלא צורפו תצהירים של המשיבים לפיהם המסמכים שהועברו הם כל המסמכים הרלוונטיים שבחזקתם; חלק מהמסמכים כוללים קטעים שהושחרו; לא צורפו אסמכתאות על העברת הכספים (כגון העברה בנקאית או שיקים שהופקדו); לא צורף מכתב התחשבנות חתום ע"י עוה"ד ג'אבר וכן מכתבי תשובה שנשלחו על-ידו למשיבים (להלן: הבקשה הראשונה לביזיון ). ביום 21.11.2021 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה לביזיון על הסף ומבלי שהתבקשה תגובת המשיבים, משני טעמים: ראשית, משום שבמסגרת פסק-הדין שנתן בהמרצת הפתיחה לא חייב את המשיבים בהגשת המסמכים בצירוף תצהיר ו" משכך אין באי צירוף תצהיר כשלעצמו כדי להצביע על אי קיום פסק-הדין ". שנית, משום שהמבקשים לא פנו למשיבים בפנייה מוקדמת, במסגרתה עימתו אותם עם הטענות שמועלות בבקשה או שביקשו תצהיר ובקשתם סורבה.

4.

ביום 22.11.2021, לאחר שהמבקשים פנו למשיבים וקיבלו תשובה שלא הניחה את דעתם, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת לפי הפקודה (להלן: הבקשה השנייה לביזיון ) במסגרתה חזרו ושבו על טענותיהם בבקשה הראשונה לביזיון. בית המשפט המחוזי ביקש תגובת המשיבים לבקשה וזו הוגשה ביום 26.11.2021. המשיבים טענו בתגובתם, כי יש לדחות את הבקשה השנייה לביזיון משלל טעמים, דיוניים ומהותיים, ביניהם: השתק עילה שנוצר בעקבות דחיית הבקשה הראשונה לביזיון; לטענתם מילאו אחר פסק-הדין שניתן בהמרצת הפתיחה משזה לא השית עליהם כל חובה להגיש תצהיר וממילא הגישו לבא-כוח המבקשים גם את המסמכים המדוברים במסגרת הליך אחר וזאת בצירוף תצהיר גילוי מסמכים ספציפי; השחרת חלק מתוכן המסמכים שהועברו אינה חותרת תחת הציווי בפסק-הדין שכן התוכן שהושחר לא נוגע למבקשים ולא נכלל בציווי לפי פסק-הדין; פסק הדין לא הורה להם לצרף צילום שיק או אסמכתא בנקאית שמעידה על קבלת שכר-הטרחה ודי בקבלות שהנפיקו בזמן אמת; קיימת דרך אחרת לביצוע הצו השיפוטי והמבקשים אינם נדרשים להליך ביזיון לאור תביעה כספית שהגישו לאחרונה נגדם ונגד עוה"ד ג'אבר במסגרתה עתרו, בין השאר, לסעד כספי בגין הפרת החובה לכאורה למסירת אותם מסמכים; ושיהוי.

5.

ביום 13.2.2022 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשה השנייה לביזיון. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהוא חוזר על הנימוק לפיו משלא קבע בפסק הדין את החובה להעביר את המסמכים בצירוף תצהיר – אין באי צירוף תצהיר משום ביזיון בית משפט. עוד הוסיף וקבע כי " לאחר חתימה על פסק דין ניתן לדון בו אך ורק לשם תיקון טעות סופר או בבקשות לביזיון בית משפט. הבקשה שבפניי אינה נכנסת לגדר אף אחת מן הקטגוריות הללו".

6.

על החלטות בית המשפט המחוזי בשתי הבקשות לביזיון, שעוסקות כאמור באותו הנושא ונדחו למעשה מטעמים זהים, מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות המבקשים: החלטות בית המשפט המחוזי נעדרות הנמקה ולא מתייחסות לטענותיהם. אף אם כוונת בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבקשה השנייה לביזיון הייתה לקבוע כי לשיטתו לא הופר פסק הדין – עליו היה לקבוע כך מפורשות ולא לקבוע שאין מדובר בבקשה לביזיון. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי המשיבים לא היו צריכים לצרף תצהירים לתמיכה בקיום הצווים להמצאת מסמכים שניתנו בפסק-הדין. לסברתם, מעת שניתן צו להמצאת מסמכים ברור שקיומו מותנה בצירוף תצהיר של בעל הדין נגדו ניתן הצו. זה הדין ביחס לצו גילוי מסמכים ספציפי בהליכים מקדמיים ו" ברור שהוא חל גם על צו שניתן בפסק דין במסגרת תובענה לצו עשה ". לתמיכה בטענתם זו הפנו המשיבים למספר החלטות, במקרים אחרים, כדוגמאות. עוד נטען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מאיינות את יכולת האכיפה של הצו שנתן וכי גם אם בית המשפט סבר כי קיום הצו אינו מצריך תצהיר עדיין היה צריך לדון בטענותיהם שהצו לא קוים ובמקרה הצורך להורות למשיבים להמציא מחדש את המסמכים שמסרו ללא השחרות או לתקן את שאר המחדלים שפורטו בבקשת המבקשים ביחס למסמכים שלא נמסרו.

7.

לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובת המשיבים. זו הוגשה ביום 7.4.2022. המשיבים בתשובתם עותרים לדחיית בקשת רשות הערעור מנימוקי בית המשפט המחוזי, כמו גם מיתר הטעמים עליהם עמדו במסגרת תגובתם לבקשה השנייה לביזיון שהייתה לפני בית המשפט המחוזי, טעמים להם בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש בהחלטתו מיום 13.2.2022.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

9.

הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט מעניקה לבית המשפט סמכות לאכוף צווים שניתנו על-ידו. ההליך לפי סעיף 6 לפקודה נחשב להליך אכיפה קיצוני, שמצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 57 (2004) (להלן: הלכת שרבט ); רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' כהן , פסקה 7 (12.4.2009)). אמצעי האכיפה הזמינים במסגרתו – קנס או מאסר – עשויים להיות קשים ופוגעניים כלפי הנאכף. מטעם זה השימוש בהם ייעשה ככלל במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית.

10.

אני נוטה להסכים עם טענת המבקשים לפיה בית המשפט המחוזי לא נימק כדבעי את החלטתו לדחות את הבקשה השנייה לביזיון. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.2.2022 מבהירה אמנם מדוע לא מצא לראות בטענות המבקשים לגבי אי צירוף תצהיר מטעם המשיבים כהפרה של הצו שניתן בפסק-הדין, אך היא אינה מתמודדת עם יתר טענות המבקשים לגבי הפרות נטענות אחרות (הטענות לגבי החלקים שהושחרו במסמכים שהומצאו; הטענות לגבי אי צירוף אסמכתאות על העברת הכספים - כגון העברה בנקאית או שיקים שהופקדו; והטענות לגבי אי צירוף מכתב התחשבנות חתום ע"י עוה"ד ג'אבר וכן מכתבי תשובה שנשלחו על-ידו למשיבים). מקביעת בית המשפט המחוזי בפסקה השנייה להחלטתו לפיה הבקשה שלפניו אינה בגדר בקשה לתיקון טעות סופר או בקשה לביזיון בית משפט, ניתן אך להבין כי לגישתו הליך לפי הפקודה אינו הבמה הראויה לבירור המחלוקות בין הצדדים.

11.

עם זאת, לא מצאתי מקום להתערב בתוצאה לה הגיע בית המשפט המחוזי. בחינת הדוגמאות אותן הביאו המבקשים מהפסיקה (בפסקה 21 לבקשה) אינה מגלה חובה מכללא המוטלת על נתבע, מקום בו בית המשפט נעתר לתביעה לצווי עשה לקבלת מסמכים, להמציא יחד עם המסמכים שברשותו גם תצהיר גילוי שיאשר כי אין בידיו מסמכים נוספים וכו'. המקרים להם הפנו המבקשים היו מקרים בהם מלכתחילה ניתן ציווי מפורש, כחלק מהסעדים להם נעתר בית המשפט בתביעה, שמורה על הגשת תצהיר כאמור בד בבד עם המצאת המסמכים. במקרה שלפנינו, סעד כזה (שמורה על הגשת תצהיר) לא התבקש ולא ניתן במסגרת פסק-הדין שניתן בהמרצת הפתיחה, ובמסגרת החלטותיו בבקשות לביזיון גם הבהיר בית המשפט המחוזי מפורשות כי לא היה בכוונתו לתת סעד כזה (של הגשת תצהיר). בנסיבות אלו, לא ניתן לעשות שימוש בפקודה "לאכיפת" סעד שלא ניתן מלכתחילה. טענות לפיהן בנסיבות העניין סעד כזה היה צריך להינתן במסגרת פסק-הדין – מקומן להתברר במסגרת הערעור על פסק-הדין. בקשה לפי הפקודה מטרתה אכיפת סעד שניתן, לא סעד שלגישת המבקש היה צריך להינתן ולא ניתן בפועל.

12.

סבורני, כי אף את יתר טענות המבקשים לגבי הפרות נטענות של המשיבים את פסק-הדין שניתן, הפרות בגינן עתרו המבקשים לסנקציה לפי הפקודה, יש לדחות מטעם דומה. בפסיקה נקבע כי בשל חומרת הסנקציה שמוטלת מתוקף הפקודה, כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצו (ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג (3) 337, 348 (1999); ע"פ 517/06 מנור נ' KPMG Inc , פיסקה 13 (24.7.2007). הגם שבית המשפט המחוזי לא ציין זאת מפורשות, דומה כי זה המצב גם באשר לאותן טענות נוספות.

המשיבים לא ייצגו רק את המשיבים בתביעה בבית משפט השלום אלא גם את עוה"ד ג'אבר. במסגרת המרצת הפתיחה שהתבררה לפני בית המשפט המחוזי עתרו המבקשים לקבלת המסמכים " הנוגעים אליהם

במסגרת ניהול תביעתם בבית המשפט השלום" (הדגשות שלי ש'ש') והמשיבים הבהירו, בתגובתם לבקשה השנייה לביזיון, כי החלקים שהושחרו מתוך הסכמי שכר הטרחה וכו' לא נוגעים לייצוג המבקשים אלא לייצוג עוה"ד ג'אבר ובהליכים אחרים (לא בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום). באשר לדרישה לקבלת מכתב התחשבנות חתום על-ידי עוה"ד ג'אבר ומכתבי תשובה של עוה"ד ג'אבר למכתבי המשיבים שממוענים אליו – טענו המשיבים במסגרת תגובתם לבקשה השנייה לביזיון כי לא קיימים כלל מסמכים כאלו. טענת המבקשים להפרת פסק הדין מהטעם שלא הומצאו תצלומי המחאות ו/או תדפיסי חשבון בנק שיעידו על ביצוע העברות בנקאיות לתשלומי שכר הטרחה, אינה נתמכת בלשון הציווי שהוטל על המשיבים. בית המשפט המחוזי בפסק-דינו לא הורה למשיבים להמציא אסמכתאות באשר לאופן בו בוצעו התשלומים בפועל אלא "קבלות" בלבד, ואלו אכן הומצאו על-ידי המשיבים.

13.

לאור העובדה שהמבקשים לא השלימו עם תוצאות פסק-דינו של בית המשפט המחוזי והגישו עליו ערעור ביחס לסעדים שהתבקשו ולא התקבלו - נראה שגם טענותיהם כאן, שמכוונות לפרשנות מרחיבה באשר לסעדים שכן ניתנו, מקומן להיטען ולהתברר במסגרת אותו ערעור (שעודנו תלוי ועומד), ולא במסגרת הליך לפי הפקודה, שהוא הליך שיורי באופיו ( הלכת שרבט , בעמ' 58; ראו גם: רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ , פסקה 12 (19.8.2014)).

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 2,500 ש"ח (לשניהם יחדיו).