רע"א 2389/22 חברת פריימן הפקות בע"מ נ. גל ביתר שירותי פרסום והפקות בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אילן סלע ) בת"א 65495-06-21 מיום 8.3.2021, במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן סעד לפי פקודת בזיון בית משפט, 1929 (להלן: פקודת בזיון בית משפט או הפקודה ).

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת, חברת פריימן הפקות בע"מ (להלן: המוכרת ), עסקה במשך כשני עשורים בפרסום ובהוצאה לאור של עיתונים ומדריכים בריכוזים חרדיים. ביום 15.2.2015 חתמה המוכרת על חוזה עם המשיבה 1, חברת גל ביתר שירותי פרסום והפקות בע"מ (להלן: הקונה ), למכירה של הפעילות העסקית של המוכרת (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבעו, בין היתר, גובה התמורה ומועדי תשלומה, רישום של שעבוד על " זכויות הקונה בחברת גל ביתר לרבות כל העיתונים אותם הוא מוציא לאור והממכר " (כך במקור) (להלן: זכויות הקונה ו- השעבוד, בהתאמה ), וכן הדרכים למימוש השעבוד. כמו כן התחייבה הקונה להוסיף לפרסם פרסומים מסוימים בעבור המוכר, ובכלל זה, לפרסם ללא עלות מדי שבוע מודעה בגודל חצי עמוד בעיתון "לעניין" ירושלים בעבור מוסדות חסידות זוועהיל (להלן: ההתחייבות לעניין המודעה ). יצוין כי ההסכם כלל גם התחייבות כי מנהל המוכרת ובעל המניות בה, מר שלמה פריימן (להלן: מר פריימן ), וכל משפחתו, לא יעסקו עוד בתחום הפרסום. על ההסכם חתם בשם המוכרת מר פריימן, ומצד הקונה חתמו המשיבה 2, גב' גיטי לינצר, דירקטורית במשיבה אשר מחזיקה 100% ממניותיה (להלן: גב' לינצר , ויחד עם הקונה: המשיבות ), ובעלה מר צבי לינצר (להלן: מר לינצר ).

2.

חרף האמור בהסכם, נכסי הקונה שועבדו למספר בנקים, והקונה לא עמדה בתשלומים שאליהם התחייבה כלפי המוכרת. על כן, הצדדים פנו לבוררות אצל הרב אברהם שרגא שטיגליץ (להלן: הבורר ), אשר פרסם בנושא המחלוקת דנן מספר פסקי בוררות. בין היתר, בפסק בוררות מיום ג' באייר התש"פ (27.4.2020), הורה הבורר על שעבוד זכויות הקונה בהתאם לתנאי ההסכם, אך גם כי "לאור הנסיבות" השעבוד יירשם לטובת צד שלישי, עו"ד יעקב וואלאך, שישמש מעין נאמן. כמו כן, נקבע שעל גב' לינצר לדאוג ששעבוד זה יהיה קודם, משפטית ומעשית, לשעבודים שנרשמו על הזכויות לטובת צדדים אחרים. עוד הורה הבורר לגב' לינצר לעמוד בהתחייבות לעניין המודעה (להלן: פסק הבוררות משנת 2020 ). לאחר מכן, ביום 29.7.2021 אושר פסק הבוררות משנת 2020 בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: פסק הדין ).

3.

ביום 8.8.2021 הגישה המוכרת לבית המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט לאכיפת פסק הדין על המשיבות (להלן: הבקשה שהוגשה בחודש אוגוסט 2021 ). לטענתה, המשיבות מפרות את פסק הדין בשלושה היבטים: השעבוד טרם נרשם; השעבודים הנוגדים שנרשמו לטובת צדדים שלישיים טרם הוסרו; ההתחייבות לעניין המודעה אינה מקוימת. במהלך דיון בבקשה שהתקיים ביום 13.10.2021 (להלן: הדיון הראשון ), המשיבות הציגו פסק בוררות חדש שנתן הבורר ביום 4.10.2021, המאפשר למשיבות לשעבד חלק מזכויות הקונה לצדדים שלישיים, ובסכום העולה על שני מיליון ש"ח (להלן: פסק הבוררות משנת 2021 ). לשיטת המוכרת, פסק בוררות זה אינו עולה בקנה אחד עם ההוראות שניתנו בפסק הבוררות משנת 2020, ועל כן, מר פריימן, שנכח בדיון כנציג המוכרת, הכריז כי בכוונת המוכרת להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות משנת 2021. משכך, בית המשפט המחוזי הבהיר לצדדים כי בנסיבות אלה אכיפת פסק הדין אינה יכולה להתבצע באמצעות הפקודה. למשמע דברי בית משפט קמא, הסכים מר פריימן ל"ביטול הבקשה הנוכחית בעת הזו" (פרוטוקול הדיון הראשון, עמ' 4, שורות 5-4).

4.

בהתאם לאמור, הגישה המוכרת ביום 18.11.2021 בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות משנת 2021 (ת"א 46585-11-21; להלן: הבקשה לביטול פסק הבוררות משנת 2021 ). בתגובה לבקשה זו, ביום 17.1.2022 ביקשו המשיבות לאשר את פסק הבוררות משנת 2021.

5.

חרף זאת, לדברי המוכרת, המשיבות לא פעלו אף לפי הפסק החדש. על כן, ביום 8.2.2022 הגישה המוכרת בקשה נוספת לאכיפתו של פסק הדין מכוח הפקודה, בטענה כי המשיבות הפרו גם את הוראות פסק הבוררות משנת 2021, הקובע שהשעבוד יירשם בתוך 20 יום, ושעליהן להמציא למוכרת בתוך 14 יום את כרטסת הנהלת החשבונות שלה כפי שזו מופיעה ברישומי הקונה. לצד זאת, המוכרת הדגישה כי בדיון הראשון נימקו המשיבות את העיכוב ברישום השעבוד בעיקולים שהוטלו על הזכויות של המוכרת. מנגד, בתגובה שהגישו המשיבות לבקשה לביטול פסק הבוררות משנת 2021 ביום 16.1.2022, נכתב כי "עת יאושר פסק הבוררים, יירשם השעבוד" (סעיף 7ז לתגובת המשיבות לבקשה לביטול פסק הבוררות משנת 2021). לטענת המוכרת מדובר בסתירה בדברי המשיבות המוכיחה שמדובר בתירוצים בעלמא. לצד זאת, המוכרת עתרה לקיים דיון בשני נושאים שלא נדונו בדיון הראשון: הימנעות מהסרת השעבוד שנרשם לטובת הבנקים, והימנעות מתשלום התמורה עבור פרסומים שלא בוצעו.

6.

מנגד, המשיבות טענו שיש לדחות את הבקשה על הסף, לאור דחיית הבקשה הזהה שהוגשה בחודש אוקטובר 2021. במיוחד הדגישו המשיבות את הבקשות התלויות ועומדות מטעם הצדדים לביטול ולאישור, בהתאמה, של פסק הבוררות משנת 2021. לגוף הטענות, השיבו כי טרם הבשילו התנאים לרישום השעבוד, בהינתן שטרם ניתנה החלטה על נוסחו. כמו כן, המשיבות טענו כי אין אפשרות לרשום שעבוד לטובת המוכרת, לאור עיקולים שהוטלו נגדה על ידי רשויות המס. גם בנושא ההתחייבות לעניין המודעה נטען שנדרשת השלמה של פרטים עובדתיים בפסק הבוררות משנת 2020 ביחס להיקף המודעות שלא פורסמו.

7.

עוד יצוין כי ביום 2.3.2022 הגישה המוכרת בקשה למתן החלטה בהיעדר הגנה, בטענה ש"אף אחת מהמשיבות לא הופיעה לדיון" אשר התקיים יום לפני כן בבקשה. זאת, שכן גב' לינצר לא התייצבה בעצמה לדיון, ובמקומה התייצב בעלה, מר לינצר. לדברי המוכרת, מר לינצר אינו צד בתיק והוא לא הציג ייפוי כוח מטעם מי מהמשיבות. על כן, התבקש בית משפט קמא לקבל את הבקשה, ולחלופין לקיים דיון נוסף בנוכחות המשיבות.

8.

בית משפט קמא דחה את הבקשה ביום 8.3.2022, בנמקו כי אין לקבל את הטענה הנוגעת לאי-התייצבותה של גב' לינצר לדיון לפניו. לדבריו, אין מחלוקת בין הצדדים שגב' לינצר לא התייצבה ולו פעם אחת לדיונים שנערכו לפני הבורר, ובמקומה התייצב בעלה שהוא "המוציא והמביא בכל הקשור למשיבה" (עמ' 3 להחלטת בית משפט קמא). בנסיבות אלה, נקבע שטענת המוכרת אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת מבעלי דין. בהקשר זה נקבע שלנוכח שאר העילות לדחיית הבקשה, אין מקום להורות על קיום דיון נוסף בנוכחותה של גב' לינצר. לגוף הבקשה נקבע כי כיוון שפסק הבוררות משנת 2021 טרם בוטל, הרי שלא התחדש דבר מאז דחיית הבקשה הקודמת. בתוך כך, קבע בית משפט קמא כי הטעם העיקרי לדחיית הבקשה היה המחלוקות שהתעוררו ביחס למעמדו של פסק הבוררות משנת 2021. כיוון שאלה עומדות בעינן, ולאור ההליך המשפטי הנפרד המתנהל בעניין זה, נקבע שלא הייתה הצדקה להגשה מחודשת של בקשה לאכיפה מכוח הפקודה. כמו כן, נקבע שפסק הבוררות משנת 2020 אינו כולל הוראה מפורשת על הסרת השעבודים אשר רשומים לטובת צדדים שלישיים. בנוגע לתשלום בעבור הפרסומים שלא בוצעו נקבע כי לא מדובר בחוב ברור ופסוק, ועל כן גם אותו אין לאכוף מכוח פקודת בזיון בית משפט.

9.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה חוזרת המוכרת על עיקר הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא. בתוך כך טוענת המוכרת כי בית משפט קמא שגה כשהסתמך על פסק הבוררות משנת 2021, חרף העובדה שהוא סותר את האמור בהסכם ובפסקי בוררות קודמים שאושרו על ידי בית המשפט. המוכרת מדגישה גם כי פסק הבוררות משנת 2020 מחייב את הסרת השעבוד ואת תשלום התמורה עבור פרסומים שלא בוצעו. עוד מציינת המוכרת בהקשר זה, כי פסק הבוררות משנת 2021 ניתן ללא דיון, לאחר יותר משנה מאז קם הבורר מכיסאו. כמו כן, המוכרת שבה ומלינה על קיום הדיון בבקשה בהיעדר התייצבות של המשיבות, ולשיטתה יש בכך כדי להביא לביטול ההחלטה.

10.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 30.5.2022, כחודש וחצי לאחר הגשת הבקשה דנן, דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול פסק הבוררות משנת 2021. בפסק דינו, קבע בית המשפט כי אין ממש בטענותיה של המוכרת. בתוך כך, נקבע שהמוכרת היא זו שיזמה את הפניה לבורר שבעטיה ניתן פסק הבוררות משנת 2021, בניסיון להביא לשינוי נוסח השעבוד באופן אשר ייטיב עמה. יתרה מזאת, נקבע שנוסח השעבוד בכל פסקי הבוררות זהה, שכן חרף בקשותיה של המוכרת, הבורר לא שינה את נוסח השעבוד. יצוין כי ביום 14.7.2022 הגישה המוכרת ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי (ע"א 28519-07-22).

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית משפט קמא, סבורני כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

12.

כידוע, הליכים מכוח הפקודה נחשבים להליכי אכיפה נוקשים, בעלי אופי מעין-פלילי, ועל כן השימוש בהם ייעשה במשורה, לאחר מיצוי של דרכי אכיפה שחומרתן פחותה (ראו מני רבים: ע"א 228/63 עזוז נ' עזר , פ"ד יז 2541, 2550 (1963); רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 58-57 (2004); ע"א 3967/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 18 (30.10.2013); רע"א 734/22 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין גרופ (אך דוד) בע"מ , פסקה 11 (29.5.2022)). מאותם טעמים, ניתן לאכוף בהליכים מכוח הפקודה רק פסקי דין אשר כוללים ציווי אופרטיבי, חד משמעי וברור. בהתאם, הלכה היא שהליכים מכוח הפקודה נדרשים להיות קצרים וממוקדים, ואין הם מתאימים לאכיפת חיובים אשר מצריכים פרשנות או אשר דורשים בירורים עובדתיים מורכבים (ע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש – מפסקי כרם שלום , פ"ד מה(1) 617, 619 (1990); רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ , פסקה 12 (19.8.2014)). בעניינו די בעובדה שישנו הליך תלוי ועומד, אשר תוצאותיו עשויות להשליך באופן ישיר על הזכות לסעד המבוקש, כדי לדחות בשלב הנוכחי בקשה לאכיפה מכוח הפקודה.

13.

זאת ועוד, בהיעדר שינוי במצב הדברים שהיה ידוע לצדדים בחודש אוקטובר 2021, לא מצאתי טעם מבורר בעטיו חייב היה בית משפט קמא להידרש מחדש לבקשה שהוגשה על ידי המוכרת אך לפני פחות משנה, ונמחקה לבקשתו לאור הערות בית המשפט. בענייננו, הצדדים עודם חלוקים ביחס למעמדו של פסק הבוררות משנת 2021, ולפני מספר ימים אף הגישה המוכרת ערעור על פסק הדין העוסק בו. אם כן, הסיבה העיקרית למחיקת הבקשה שהוגשה בחודש אוגוסט 2021 עודנה שרירה וקיימת. הדבר נכון במיוחד שעה שבקשתה של המוכרת לביטול פסק הבוררות משנת 2021 נדחתה, ואילו היא זו שטענה לחוסר ההלימה בין ההוראות שניתנו בפסקי הבוררות. על כן, בצדק קבע בית משפט קמא שלא התחדש דבר מאז מחיקת הבקשה הקודמת, ודאי לא שינוי נסיבות אשר מטה את הכף לקבלת הבקשה.

14.

לבסוף, אציין בקצרה כי לא מצאתי פגם גם בנימוקיו של בית משפט קמא לעניין דחיית ההפרות הנוספות של פסק הדין להן טענה המוכרת – הפרות שלכאורה אינן קשורות למחלוקת ביחס לתוקפו של פסק הבוררות משנת 2021. כך, לעניין הקביעה כי בפסק הבוררות משנת 2020 אין הוראה אופרטיבית לעניין רישום השעבודים, שכן לא נקבע בו נוסח השעבוד – ובהיעדר הוראה אופרטיבית ממילא לא תיתכן הפרה; בדומה לכך, גם לעניין הקביעה כי פסק הבוררות משנת 2020 אינו כולל הוראה למחוק את השעבודים הנוגדים. אמנם ישנה הוראה שהשעבוד שיירשם יהיה קודם לשעבודים הנוגדים, אך כל זמן שלא ניתן לאכוף את רישום השעבוד, ממילא אין צורך בהסרה של השעבודים הנוגדים; כך, גם לעניין אי-הבהירות באשר להיקף התשלומים אשר מגיעים למבקשת בגין ההתחייבויות שלא קוימו בעניין המודעה – אי-בהירות המצדיק את המסקנה כי בדין קבע בית משפט קמא שלא מדובר בחוב פסוק וברור, המאפשר אכיפה מכוח הפקודה.

15.

אשר על כן, בנסיבות העניין, לא היה מקום להגיש את הבקשה מחדש בעת הזאת. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.