ע"א 4089-21 ע"א 4089-21

1.לפנינו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: בקשת הבזיון), המוגשת בהמשך להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 8.12.2022 (להלן: ההסכמה). ברקע הבקשה דנן סכסוך בין המערערת, חברה בע"מ המשמשת כשותפה כללית בקרן להשקעות נדל"ן המאוגדת בתור שותפות מוגבלת (להלן: הקרן), ובין המשיבה, משקיעה בקרן שקיבלה בה מעמד של שותפה מוגבלת. כמו כן מעורבת בקרן קבוצה בינלאומית המתמחה בניהול הון משפחתי בשם Stonehage Fleming (להלן: סטונהייג'), אשר ביצעה את הפעולות לייסוד המשיבה ולארגון המשקיעים באמצעותה. אנשי סטונהייג' אף ניהלו את המשא ומתן בשם המשיבה בנוגע לגיבוש הסכם השותפות והתוספות לו שנחתמו בהמשך, ובהן גם תוספת משנת 2016 שעמדה בלב המחלוקת בין הצדדים (להלן: התוספת משנת 2016).

המשיבה דרשה מן המערערת לתאם מועד לעיין בספרי השותפות. בין הצדדים התגלעה מחלוקת האם הסכם השותפות והתוספות לו מקנות לה זכות כאמור, ובשל כך הוגשה התביעה נושא ההליך קמא, שבה ביקשה המשיבה סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לעיין "בכל המסמכים והספרים המצויים בידי [המערערת] הנוגעים ל[קרן] ולנכסים שבשליטתה ו/או שהיו בשליטתה ובכלל זאת (מבלי למצות) בכל ההסכמים, בכל הדוחות הכספיים, בכל דפי חשבונות הבנק, ובכל יתר המסמכים המצויים ברשות [המערערת] ואשר מתעדים את ההכנסות, ההוצאות והתנועות הכספיות של הקרן".

2.בית המשפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי המשיבה רשאית לעיין במסמכים כפי שביקשה, וזאת בכפוף לשני סייגים: הראשון, נוכח אחת העדויות "כי המסמכים המבוקשים מצויים בידי הקרן ושמורים בארכיב [...] ככל שמימוש הזכות כרוך בעלויות כוח אדם או העתקות – ברי כי על [המשיבה] לשאת בעלות סבירה הנובעת מכך"; השני, בנוגע לשמירה על סודיות ועל פרטיותם של צדדים שלישיים, "במסגרת ההסכם הנקבע מפורשות כי על השותף הכללי לקבוע כללים הנוגעים לכך [...] נציגי [המשיבה], להם יומצאו המסמכים, ידרשו לחתום על מסמך המבטיח שמירת המסמכים בסודיות ועל התחייבות כי לא יעשה בהם שימוש אלא לשם הליכים משפטיים".

3.על פסק הדין קמא הוגש ההליך דנן. ביום 8.12.2022 התקיים דיון בפנינו ולאחר שנשמעו הערותינו הגיעו הצדדים להסכמה, כדלקמן:

"מבלי [ל]גרוע מכל טענות הצדדים הוסכם כי אם וככל שתתקבל אצל המערערת פניה מסטונהייג' ופלמינג SA בבקשה לעיין בכל מסמכי השותפות בהתבסס על התוספת משנת 2016 אזי כל המסמכים יועתקו ויועברו לעיונה בתוך 60 ימים, ובלבד שכל ההוצאות הסבירות הכרוכות בכך ישולמו על ידה.

עוד מובהר, כי סטונהייג' תהיה רשאית להעביר את המסמכים לעיון המשיבה כקבוע בתוספת האמורה. האמור הוא מבלי לגרוע [מ]כל טענות המערערת ביחס להיקפה של זכות העיון לפי הסכם השותפות".

4.כעת מונחת לפנינו בקשת הביזיון מטעם המשיבה. לטענתה לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמה, החלה המערערת לדרוש "התחייבויות שונות ומשונות מצד סטונהייג' כתנאי להעברת מסמכי השותפות [...] ללא סמכות או מקור בדין או בהחלטת בית משפט נכבד זה". בכלל זאת, כך המשיבה, המערערת סירבה למסור לידיה את כלל החומרים הדיגיטליים שאינם דורשים העתקה ושמסירתם אינה כרוכה בעלויות כלשהן בטענה כי אלה אינם כלולים בהסכמות; וצירפה הצעת מחיר "סתמית וכללית לתשלום סך אסטרונומי של 736,164 ש"ח כביכול בגין העתקות". לגישת המשיבה ההסכמה "מפורשת וברורה – על [המערערת] היה למסור לידי סטונהייג' את כל מסמכי השותפות ללא יוצא מן הכלל וזאת בתוך 60 ימים. הסכמת הצדדים לא התירה [למערערת] להציב כל דרישה או תנאי בפני סטונהייג' או מי מטעמה בדרך לקבלת המסמכים". נוכח האמור, מבקשת המשיבה כי נורה על מסירת כלל המסמכים הדיגיטליים שברשות המערערת לידי בא-כוח המשיבה לאלתר; כי נורה למערערת להתיר לנציג מטעם המשיבה להעתיק את החומרים המצויים בעותקים פיזיים במשרד המערערת; וכי נטיל על המערערת קנס כספי בשיעור של 10,000 ש"ח לכל יום שבו היא מסרבת למסור את המסמכים שחויבה למסור. המשיבה טוענת כי ענייננו הוא "דוגמה מובהקת" למקרה שבו יש לנקוט בהליך ביזיון כדי לשמור על האינטרס הציבורי שבהבטחת ציות לפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים.

5.המערערת טוענת כי היא נכונה לקיים את פסק הדין "כבר מזה חודשים", אך סטונהייג' מסרבת להבטיח את כיסוי העלויות הכרוכות בהעתקת המסמכים וכן מסרבת לאשר כי תשמור על סודיותם ותימנע מהעברתם לצדדים שלישיים "בתואנה סתומה שמדובר ב'דרישות מופרכות'" ובכך היא מסכלת את קיום פסק הדין. המערערת סבורה כי דרישותיה מאת סטונהייג' להבטיח את תשלום עלויות העתקת המסמכים ולהתחייב לשמור על סודיות המסמכים ולהימנע מהעברתם לצדדים שלישיים למעט המשיבה, תואמות את ההסכמה והן "ענייניות וסבירות". המערערת טוענת כי בניגוד למשיבה, סטונהייג' לא הייתה צד להסכם השותפות ולתוספת לו משנת 2016, ואף לא הייתה צד להליך המשפטי ולהסכמות אשר הושגו בגדרו, ולפיכך לכאורה אין לה מחויבות בנוגע לנשיאה בעלויות ההעתקה ולשמירה על סודיות. המערערת מוסיפה כי הדרישות לקבל קבצים דיגיטליים ולאפשר עיון במשרדיה, שלטענתה כבר אינם קיימים, לא נדונו כלל במהלך ההתדיינות בין הצדדים או בהסכמה שהושגה, אשר עסקו רק בהעתקת המסמכים שבארכיב. ממילא, כך המערערת, לא ניתן לומר כי דחיית דרישות אלה הן בגדר ביזיון בית המשפט. המערערת טוענת כי הצעת המחיר שהציגה לסטונהייג' ניתנה על-ידי הארכיון שבו שמורים המסמכים, ולשיטתה הדרישה מאת סטונהייג' להתחייב מראש לשאת בעלויות העתקת החומרים היא סבירה ועניינית בהינתן שהאחרונה היא חברה זרה שלא הייתה צד להליך המשפטי; כמו כן, כך המערערת, ההסכמה שהושגה מפנה מפורשות לתנאי התוספת משנת 2016, והדרישות לסודיות ולהימנעות מהעברת המסמכים לצדדים שלישיים מועלות על בסיסה. משכך טוענת המערערת כי דרישותיה כולן מעוגנות בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ואין בהן משום ביזוי בית המשפט.

6.דין הבקשה להידחות. כפי שנקבע בפסיקה, הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט יינקטו במשורה ורק במקרים שבהם פסק הדין כולל ציווי חד משמעי וברור (ראו, מני רבים: רע"א 2389/22 חברת פריימן הפקות בע"מ נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות בע"מ, פסקה 12 (21.7.2022)). עוד הודגש בהקשר זה כי הליכי בזיון נדרשים להיות צרים וממוקדים – במטרה לאכוף את אותו ציווי חד משמעי וברור – והם אינם מתאימים לאכיפת חיובים המצריכים פרשנות או בירורים עובדתיים מורכבים (שם). כמו כן, נפסק כי בכל הנוגע לפסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים "בדרך-כלל, כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם – שהוא סכסוך אזרחי רגיל – אין הליכי הבזיון הולמים את הטיפול בסכסוך" (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 350 (1999)). באותו הקשר הודגש כי "ככלל, יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית" (בג"ץ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר, פסקה 8 (18.11.2014) (להלן: עניין ברקוביץ)).

בענייננו, הצדדים הגיעו להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין וכעת מתברר כי נטושה ביניהם מחלוקת בנוגע לפרשנות אותה הסכמה כמעט בכל היבט, באופן המצריך בירורים עובדתיים חדשים.

7.ראשית, המערערת דורשת כי סטונהייג' תתחייב לשמור על סודיות המסמכים ותימנע מלהעבירם לצדדים שלישיים למעט המשיבה; המשיבה מצדה טוענת כי ההסכמה לא התירה למערערת "להציב כל דרישה או תנאי בפני סטונהייג' או מי מטעמה בדרך לקבלת המסמכים". מבלי לקבוע מסמרות בדבר אציין כי הצדדים הסכימו שאם תתקבל אצל המערערת בקשה מטעם סטונהייג' לעיין במסמכים "בהתבסס על התוספת משנת 2016" אזי יועברו לעיונה אותם מסמכים. כמו כן הסכימו הצדדים כי "סטונהייג' תהיה רשאית להעביר את המסמכים לעיון המשיבה כקבוע בתוספת האמורה" (ההדגשה הוספה). די במחלוקת שפורטה לעיל כדי להוביל למסקנה כי החיוב שאכיפתו מתבקשת בבקשת הבזיון דנן, אינו חד משמעי וברור.

8.הצדדים נחלקים עוד בשאלה האם ההסכמה התייחסה גם למסמכים המצויים אצל המערערת בעותק דיגיטלי, או שמא לאורך כל ניהול ההליכים התייחסו הצדדים רק למסמכים המצויים בארכיב, והדרישה להרחיב את העיון למסמכים בפורמט דיגיטלי הועלתה רק בדיעבד ולאחר שהושגה ההסכמה. הכרעה בשאלה זו דורשת אף היא פרשנות של הסכמת הצדדים והכרעה במחלוקת שנפלה ביניהם וכאמור לעיל – הליכי בזיון אינם האפיק המתאים לכך. זאת אף אם נתעלם לעניין זה מן המחלוקת הנוספת הנוגעת לשאלת הסודיות.

9.טענות המשיבה בנוגע לתשלום עלויות העתקת המסמכים שבארכיב אף הן אינן מתאימות להליך בזיון. הסכמת הצדדים הייתה, כאמור, כי סטונהייג' תישא בכל "ההוצאות הסבירות" הנובעות מהעתקת המסמכים. המשיבה טוענת כי הצעת המחיר שנמסרה לה הייתה "סתמית וכללית, לתשלום סך אסטרונומי של 736,164 ש"ח" וכי נורה למערערת "ככל שיהיה בכך כדי להימנע מעלויות מיותרות וכל הכבדה נוספת, להתיר לנציג מטעמה [של המשיבה] להעתיק את החומרים המצויים בעותקים פיזיים במשרדי [המערערת]". מטענות המשיבה כלל לא ברור אם קיימים מסמכים המצויים בעותקים פיזיים במשרדי המערערת ומהו הבסיס לטענתה כי הצעת המחיר אינה סבירה. הכרעה בשאלה היכן בפועל שמורים המסמכים וכן בשאלה מהי העלות הסבירה להעתקתם אף היא אינה מתאימה להליך בזיון. בפרט משטענות המשיבה בהקשר זה מועלות בעלמא ואין בהן כדי להצביע על "הפרה ברורה וחד משמעית" (עניין ברקוביץ הנ"ל) של הסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין.

10.מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. המשיבה תישא בהוצאות המערערת ובשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח.