פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1449/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.
טחנת קמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ
2. ג'מיל אלזיאדנה
נ ג ד
המשיבים:
1.
ג.מ. ירין השקעות בע"מ
2. א.ג. טחנת האושר והברכה בע"מ
3. שלום חתוכה
4. פרואלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בה"פ 21387-02-17 מיום 9.2.2017, שניתנה
על-ידי השופטת י' רז-לוי
בשם המבקשים:
עו"ד יאסר אבו ג'אמע
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת י' רז-לוי ) בה"פ 21387-02-17 מיום 9.2.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.
2.על-פי המצוין בבקשה, המשיבה 2 (להלן: החברה ) נמצאת בבעלותן של המשיבות 1 ו-4 בחלקים שווים, ומכהנים בה שני דירקטורים – משיב 3 ואדם אחר (להלן: הדירקטורים ). מבקש 2 הוא מנהלה של המבקשת 1, אשר התקשרה בהסכם עם המשיבה 1 לשם רכישת זכויות מסוימות בחברה. סכסוך התגלע בין הצדדים בדבר תוקפו ומהותו של ההסכם, הצדדים פנו לערכאות משפטיות, ובשלב מסוים החלו בהליך ליישוב הסכסוך בדרכים חלופיות, שבמסגרתו נכרת בין המבקשת 1 למשיבה 1 הסכם למכירת מניות, בו נקבע, בין היתר, כי המבקשת תרכוש 50% ממניותיה של המשיבה 1 בתמורה לסכום כספי בסך של 2,900,000₪, וכן כי תופסק כהונת הדירקטורים בחברה, ובמקומם ימונה המבקש 2 (להלן: הסכם המניות ). לטענת המבקשים, המבקשת 1 עמדה בהתחייבויותיה על-פי הסכם המניות, ואילו המשיבה 1 לא מינתה את המבקש 2 לדירקטור בחברה כמוסכם. כמו כן, לטענת המבקשים, לאחר חתימת הסכם המניות ושינוי רישום מניות החברה על שמם, פעל המשיב 3, אשר נכון לימים אלה מכהן כדירקטור בחברה, לשינוי רישום המניות החברה אצל רשם החברות.
3.ביום 9.2.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המרצת פתיחה (ה"פ 21387-02-17), במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע או צו עשה; ולצדה הוגשה בקשה למתן צווי מניעה זמניים במעמד צד אחד. בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט (השופטת רז-לוי ) בהאי לישנא:
" לאחר שעיינתי בבקשה, לא ראיתי מקום למתן צו מניעה במעמד צד אחד, טרם קבלת תגובת המשיבים. המבקשים ימציאו את הבקשה והחלטת בית המשפט במסירה אישית עד ליום א' 12.2.17 בשעה 12:00. המשיבים יגיבו לבקשה עד ליום 15.2.17 בשעה 13:00 ".
על החלטה זו הוגשה ביום 13.2.2017 הבקשה שלפני, עמה נכרכה "בקשה בכתב למתן צווי מניעה במעמד צד אחד" .
4.לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המשיבים.
5.הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בנקל בהחלטת הערכאה הדיונית בנושא סעדים זמניים, ובפרט כשעסקינן בהחלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד; זאת, למעט במקרים חריגים (רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ , פסקה 9 (19.8.2014)). המקרה שלפני אינו עם מקרים אלה, ולא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, משום שאמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה אחרת המעוגנות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אינן מתקיימות בענייננו. המבקשים לא הצביעו על נזק ממשי, כל שכן בלתי הפיך, שייגרם להם ככל שלא תתקבל בקשתם. בנוסף, החלטת בית המשפט אינה נועלת את השער בפני המבקשים לדון בבקשתם למתן סעד זמני, שכן בית המשפט יידרש לבקשה לאחר שתגובות המשיבים יוגשו לעיונו בסד הזמנים הקצר שנקבע, אשר יש בו כשלעצמו כדי להקהות ממידת הפגיעה הנטענת בזכויות המבקשים ( ראו למשל, רע"א 947/11 מאור שילוט ופרסום חוצות מואר בע"מ נ' החברה לפיתוח הרצליה בע"מ
(3.2.2011)).
6.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא וממילא נדחית גם כן הבקשה לעיכוב ביצוע שנכרכה עמה. משלא נתבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח
בשבט התשע"ז (14.2.2017).
ש
ו פ ט