פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2229/17
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.
טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ
2. ג'מיל אלזיאנדה
נ ג ד
המשיבים:
1.
ג.מ. ירין השקעות בע"מ
2. א.ג. טחנת האושר והברכה בע"מ
3. שלום חתוכה
4. פרואלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בה"פ 21387-02-17 מיום 21.2.2017 שניתנה
על-ידי השופטת י' רז-לוי
בשם המבקשים:
עו"ד יאסר אבו ג'אמע
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.2.2017 בה"פ 21387-02-17 (השופטת י' רז-לוי ), בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן צווים זמניים שעניינם במניעת דיספוזיציה במשיבה 2 ובנכסיה.
2.הסכסוך שבין הצדדים כבר נדון לפנַי, הן במסגרת ע"א 7111/16, הן במסגרת רע"א 1449/17; הרקע הרלבנטי פורט שם, ואין טעם לחזור על הדברים. לענייננו, החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן צווים זמניים מיוסדת על שני נימוקים מרכזיים: ראשית , מחמת שהמבקשים "לא הביאו לידיעת בית המשפט עובדות חשובות ביותר הנוגעות ונדרשות לדיון בבקשה לסעד זמני שהוגשה בפני. עובדות אלו נוגעות לכך שבין חלק מאותם צדדים... התנהלו הליכים קודמים ביחס לאותו נכס ואף במקביל מוגשות בקשות לבית המשפט העליון ביחס לאותו נכס" (עמוד 9 להחלטה); שנית , לגופם של דברים, נקבע כי גם אם רכשו המבקשים 50% ממניות המשיבה 2, אין בכך כדי להצדיק מתן סעד זמני העומד בסתירה להחלטות שיפוטיות קודמות (פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 3.8.2016, והחלטותיו של בית משפט זה במסגרת ע"א 7111/16). זאת, "בשים לב לסיכויי המרצת הפתיחה עצמה והסעדים המתבקשים בה, סיכויים שעל פני הדברים אינם גבוהים" (עמוד 11 להחלטה).
3.לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו: אשר לאי-גילויין של החלטות שיפוטיות קודמות נטען, כי הללו אינן רלבנטיות להליך דנן, שכן הסכם העברת המניות מקים עילת תביעה חדשה, וממילא לא נפל פסול בכך שהמבקשים לא פירטו על דבר ההחלטות הללו לפני בית המשפט המחוזי. לגופם של דברים נטען, כי לאור קיומו של הסכם להעברת מניות, דווקא המשיבים הם אלו שנהגו בחוסר תום לב קיצוני עת בחרו להתעלם מקיומו.
מכאן הבקשה שלפנַי.
4.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ובשים לב להחלטתי בע"א 7111/16 מהיום, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לגבי בקשה למתן סעד זמני נשקלים בין היתר 'שיקולים שביושר' (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקשים נהגו בחוסר תום לב כשלא מסרו פירוט על דבר ההחלטות הקודמות שניתנו בעניין פינויו של הנכס מושא המחלוקת, בכלל זה שתי החלטות שניתנו על-ידי ביום 27.9.2016 וביום 1.11.2016 בגדרן דחיתי את בקשותיה של המבקשת 1 למתן צווי דיספוזיציה, הזהים במהותם לאלו שנתבקשו במסגרת הליך זה. טענת המבקשים לפיה "אין קשר עובדתי או משפטי" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 21.2.2017, עמוד 3 שורה 8) בין הליך זה לבין ההליך המתנהל במסגרת ע"א 7111/16 אין לה על מה שתסמוך, ותעיד על כך הבקשה לעיון מחדש שהגישה המבקשת 1 במסגרת ע"א 7111/16, המבוססת על תשתית עובדתית זהה לזו העומדת בבסיס הבקשה דנן. ברי כי ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של הנכס רלבנטיות ביותר לצורך הכרעה בבקשת המבקשים למתן סעד זמני בהליך דנן, והימנעותם מלפרט על דבר ההחלטות הללו לפני בית המשפט המחוזי נזקפת אפוא לחובתם, ומצדיקה את דחיית הבקשה לצווים זמניים. יתר על כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, דומה כי סיכוייה של המרצת הפתיחה להצליח 'אינם גבוהים', ואף מאזן הנוחות בין הצדדים אינו מצדיק להעתר למבוקש (וראו לעניין זה פסקה 2 להחלטתי הנ"ל בע"א 7111/16 מהיום).
5.אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה, והיא נמחקת.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט באדר התשע"ז (27.3.2017).
ש
ו פ ט