רע"א 8603/21 סלומון אייזנברג נ. אהרון וולק

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מרים לומפ), בת"א 6491-04-19, מיום 13.11.2021, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לקבל סעד מכוח פקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה ).

העובדות הצריכות לעניין

1.

ביום 9.6.21 ניתן על-ידי בית המשפט קמא תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שהצדדים לו הם המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב ). עניינו של פסק הדין הוא קיום חיובים שונים שקשורים בשני נכסי מקרקעין בירושלים (להלן: נכסי המקרקעין ).

2.

מספר חודשים לאחר שניתן פסק-הדין הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לנקיטת הליכים לפי סעיף 6 לפקודה, במסגרתה טען למספר הפרות של פסק הדין בידי המשיב. בין השאר טען המבקש להפרת הוראת סעיף 5 לפסק הדין, משהמשיב לא העביר לו מסמכים שונים שנוגעים לכספי הנאמנות לרבות תדפיס חשבונות בנק. בנוסף טען להפרת פסק הדין משהמשיב לא ביצע את הפעולות הנדרשות אל מול רשות המיסים ועיריית ירושלים לשם רישום העברת הזכויות בנכסים על שמו של המבקש.

3.

בית המשפט קמא בהחלטתו דחה את בקשת המבקש לפי הפקודה. בקשר להפרות הנטענות הנ"ל קבע בית המשפט קמא כי בכל הנוגע לפירוט כספי הנאמנות וחשבונות הבנק, משהמשיב טוען כי המסמכים אינם קיימים ברשותו, ההליך לפי פקודת הביזיון אינו מתאים לבירור טענה זו ולהכרעה עובדתית בסוגיה. בנוסף קבע בית המשפט קמא כי משבית המשפט מוגבל בהליך לפי הפקודה להורות על אכיפת ההסכם באמצעות קנס או מאסר, ומשסעדים אלו אינם רלוונטים מקום שעולה טענה של אי יכולת לקיום חיוב בפסק הדין – על המבקש למצוא תרופתו בפנייה לבית המשפט המוסמך " שם תתברר טענתו, ושביכולתו להעניק סעדים מתאימים, ככל שיידרש לכך".

בכל הנוגע להפרה הנטענת באי ביצוע פעולות אל מול רשות המיסים ועיריית ירושלים לשם השלמת העברת הזכויות בנכסים על שמו של המבקש , קיבל בית המשפט קמא את הגנת המשיב וקבע

כי משפסק הדין אינו כולל הוראה מפורשת המורה למשיב לבצע פעולות מול גופים אלו – לא ניתן לפעול לאכיפת פסק הדין בעניין זה מכוח הפקודה. עם זאת, הוסיף בית המשפט קמא וקבע כי

פסק הדין מעלה באופן ברור שחובה כזו אכן מוטלת על המשיב, משום שמדובר בתנאי הכרחי לשם ביצוע פסק הדין, שאם לא כן אז פסק הדין מקנה למבקש זכויות שאינן ניתנות למימוש ולא זו הייתה כוונת הצדדים.

מכאן הבקשה שלפני.

4.

המבקש טוען כי משבית המשפט קמא מצא כי פסק הדין ציווה על המשיב להעביר מקרקעין על שמו של המבקש, ומשמצא כי החובה הנגזרת לשם ביצועו היא המצאת אישורים ללשכת רישום המקרקעין מאת רשות המיסים ועיריית ירושלים , שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי לא ניתן לאכוף חיוב נגזר זה לפי הפקודה. לגישת המבקש, כל חיוב שהוא כולל בחובו חיובים נגזרים שאינם טעונים כלל פרשנות. כך לדוגמא, חיוב להרוס בנייה לא חוקית כולל בחובו את החיוב לשכור קבלן לשם ביצוע ההריסה, לפתוח בפניו את השער וחיוב לחתום על שטר כולל בחובו חיוב להחזיק בעט וכו'. לגישת המבקש החיוב שהוטל על המשיב בפסק הדין להעביר מקרקעין על שמו של המבקש "כולל מיניה וביה את החיוב לחתום על כל מסמך ולהביא כל אישור שהחוק מחייב".

לגישת המבקש, שגה בית המשפט קמא גם משדחה בקשתו בקשר להמצאת המסמכים – תדפיסי הבנק. לטענת המבקש סעיף 5ו' לפסק הדין מורה למשיב בפירוש למסור שורה של מסמכים " לרבות תדפיס חשבונות בנק ". המשיב אמנם טען שחשבון הנאמנות היחיד נפתח בשנת 2006 ונסגר זמן קצר לאחר מכן ולכן אין ברשותו מסמכים אבל לא הוכיח שעשה כל שלאל ידו להשגת התדפיסים ואפילו לא טען שהזמין את התדפיסים מהבנק. לפיכך, טוען המבקש, שגה ביהמ"ש קמא כשמצא כי למבקש אין יכולת לקיים חיוב זה שנקבע בפסק-הדין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

6.

הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט מעניקה לבית המשפט סמכות לאכוף צווים שניתנו על-ידו. ההליך לפי סעיף 6 לפקודה נחשב להליך אכיפה קיצוני, המצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי [רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט , פ"ד נט(4) 49, 57 (2004) (להלן: הלכת שרבט ); רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' כהן , [פורסם בנבו] פסקה 7 (12.4.2009)]. אמצעי האכיפה הזמינים במסגרתו – קנס או מאסר – עשויים להיות קשים ופוגעניים כלפי הנאכף. מטעם זה השימוש בהם ייעשה ככלל במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית. במובן זה, מדובר בהליך שיורי באופיו (הלכת שרבט , בעמ' 58; ראו גם: רע"א 5534/14 לוגסי נ' ארגון מגדלי הדגים בישראל אגודה שיתופית ארצית בע"מ , [פורסם בנבו] פסקה 12 (19.8.2014)]. זאת ועוד, בשל חומרת הסנקציה המוטלת מתוקף הפקודה, נקבע בפסיקה כי כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצו [ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג(3) 337, 348 (1999) (להלן: עניין עזרא ); ע"פ 517/06 מנור נ ' KPMG Inc , פיסקה 13 ([פורסם בנבו], 24.7.2007)). הלכה זו כוחה יפה גם בכל הנוגע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ראו: עניין עזרא , בעמ' 349; הלכת שרבט , בעמ' 61-59 (2004); בג"ץ 10478/03

התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין ([פורסם בנבו] 31.7.2005)).

7.

בענייננו, בית המשפט קמא הגיע לכלל מסקנה כי הליך לפי הפקודה אינו הבמה הראויה לבירור המחלוקת בין הצדדים. את טענתו כי היה על בית המשפט קמא לאכוף את ה"החובה הנגזרת" של המצאת אישורי רשות המיסים ועיריית ירושלים לשם העברת הזכויות בנכס מבסס המבקש על הטענה כי פסק הדין שניתן בין הצדדים ציווה על המשיב להעביר את הזכויות הרשומות בנכסי המקרקעין על שמו. עיון בפסק-הדין מגלה כי לא כך הדבר. ההסכמה לה הגיעו באי כוח הצדדים בישיבה שהתקיימה ביום 9.6.21 לפני ביהמ"ש קמא ולה ניתן תוקף של פסק-דין הייתה למתן " צו הצהרתי " לפיו המשיב מחזיק בנאמנות בשיעורים שונים בנכסי המקרקעין עבור המבקש (ר' ס' 1-2 לפסה"ד). בנוסף הוסכם על מתן צווים כלפי רשות המיסים להנפיק אישורי מיסים לצורך העברת רישום הזכויות (ס' 3 לפסה"ד) וכלפי לשכת רישום המקרקעין להעביר את הזכויות (ס' 4 לפסה"ד). מן המקובץ עולה כי הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים כלל בהקשר המדובר אך צו הצהרתי בין המבקש למשיב ואלו ההוראות האופרטיביות שניתנו במסגרתו, לצורך הוצאת אותה הצהרה מן הכוח אל הפועל – הופנו כלפי רשות המיסים ולשכת רישום המקרקעין. הסכמת הצדדים, שנרשמה לפרוטוקול, אף הסתיימה באמירה כי " הצווים יוגשו לחתימת בית-משפט בהתאם למוסכם ". מעיון בתיק שהתנהל בביהמ"ש קמא (באמצעות מערכת נט המשפט) אף למדתי כי לאחר מתן פסה"ד פנו הצדדים לביהמ"ש קמא בבקשה לחתימה על אותם צווים שפורטו. ככל הנראה, משלא עלה בידי בא כוח המבקש להוציא את הסכמת הצדדים מן הכוח אל הפועל באמצעות אותם צווים שהתבקשו כלפי רשות המיסים ועיריית ירושלים (יצוין כי מטעמי היעדר הרשאה לא עלה בידי לבחון אם הצווים שהוגשו לביהמ"ש קמא נחתמו אם לאו) הוא ביקש להוציא את אותה הסכמה בעזרת המשיב. דא עקא, שפסק-הדין שניתן בין הצדדים לא הטיל על המשיב התחייבות קונקרטית אופרטיבית בעניין השגת אישורים כאלו ואחרים מהעירייה או מרשות המיסים. כאמור, פסק הדין שניתן בין הצדדים הקנה סעד הצהרתי לצורך הבטחת זכויות המבקש בנכסים ולא סעד אופרטיבי שכלל צווי עשה . הליך לפי הפקודה לא נועד לצורך המרת סעד הצהרתי שהתבקש וניתן במסגרת פסק-דין לסעדים אחרים, שלא התבקשו ולא ניתנו, כמו צווי עשה. איני מתעלם מהעובדה כי בית המשפט קמא מצא לנכון לפרש את ההסכם בין הצדדים ככזה שמטיל על המשיב גם חובות לבצע פעולות מול רשות המיסים או עיריית ירושלים. סבורני כי קביעה זו אינה סותרת את המסקנה לפיה לצורך אכיפת פסק-הדין בהליך לפי הפקודה לא ניתן לומר כי המשיב נטל על עצמו התחייבויות קונקרטית להמציא אישורי מיסים ואישור עירייה. בית המשפט קמא בהחלטתו לא פירש את אותן חובות שמצא כי הוטלו על המשיב במסגרת ההסכם ( לרבות בשאלה האם על המשיב גם מוטלת חובה להשקיע משאבים, לרבות תשלום כספים לצורך השגת אותם אישורים) ומחלוקות בעניין זה מקומן להתברר במסגרת הליך אחר ונפרד, בו ניתן לעתור לסעדים מתאימים, ושלא בהליך לפי הפקודה. יצויין כי החלטת בית המשפט קמא שלא להורות על סנקציה עונשית מכוח הפקודה אין משמעותה כי המשיב לא ביצע הפרה של ההסכם בין הצדדים (ראו והשוו רע"א 1068/12 דנ-אל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר- סנפיר תוכנה וייעוץ (פורסם בנבו) 21.6.2012 ).

בכל הנוגע למסירת המסמכים (תדפיסי הבנק) דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש להטלת סנקציה מכוח הפקודה, משקיבל את הגנת המשיב לפיה אין ביכולתו לקיים את החיוב בפסק הדין משהמסמכים אינם קיימים ברשותו. המבקש טוען כי סעיף 5ו' להסכם בין הצדדים מורה למשיב במפורש למסור פירוט של כספי הנאמנות שהחזיק " לרבות תדפיס חשבונות בנק" ומשכך המשיב לא היה רשאי להתגונן בטענה כי התדפיסים אינם ברשותו. ההגדרה של הפירוט שנדרש המשיב להמציא למבקש לפי סעיף 5ו' כוללת בחובה גם את אותו תדפיס שהמבקש עותר לקבלו, וזאת הגם שהתדפיס המדובר אינו רשום בסעיף כמסמך ספציפי. עם זאת, החיוב האופרטיבי שהושת על המבקש בהקשר זה, כאמור בסעיף 5 , הוא להמציא את המסמכים והמידע "שברשותו ו/או בשליטתו". בית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיב כי העדר המסמך המבוקש, תדפיס של חשבון בנק שלגרסת המשיב נסגר עוד בשנת 2006, מקים את ההגנה לפיה אין ביכולתו לקיים את החיוב, ומכאן שאין להשית על המשיב סנקציה לפי הפקודה. משאין מדובר במסמך ספציפי (כגון תדפיס חשבון פלוני ליום כזה או אחר) שהמשיב נטל על עצמו התחייבות למסור למבקש, ומשהמשיב נתן הסבר מדוע התדפיס אינו ברשותו (משמדובר בתדפיס חשבון לשנת 2006 לחשבון שנסגר) והמבקש אינו טוען כי מדובר בתדפיס שנמצא בשליטת המשיב או שהוא יכול להפיק בנקל ו"בלחיצת כפתור" - דומה שמקומה של המחלוקת בשאלה מהם האמצעים שיכול וידרשו מהמשיב לצורך השגת מסמכים אלו מהבנק להתברר בהליך נפרד, שלא לפי פקודת הביזיון, ושבמסגרתו ביהמ"ש יוכל אף להעניק סעדים מתאימים, ככל שיידרש לכך, ישירות מול המחזיק במסמכים (הבנק).

8.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

9.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

10.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות בא כוחו.