בש"פ 5292/13 אליעזר סוויסה נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגשה בקשת מעצר לפי סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שבה נטען כי קיים חשד כי הוא עבר עבירות של תקיפת בת-זוג הגורמת חבלה של ממש ועבירות איומים. לפי הנטען, במסגרת ויכוח שפרץ בין המבקש לבין בת זוגו הוא השמיע כלפיה איומים קשים לפגיעה בחייה. עוד נטען כי שחרור המבקש יביא לשיבוש הליכי חקירה. בית משפט השלום באילת (כב' סגן הנשיא ע'

רוזין ) נעתר לבקשה, לאחר שבחן את חומר החקירה וכן מידע חסוי שהובא לעיונו, ושוכנע כי קיים חשד סביר שהמשיב עבר את העבירות המיוחסות לו בבקשה, וכי קיימת עילת מעצר על רקע המסוכנות הנשקפת ממנו, על רקע המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי. עוד נמצא כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בשלב זה, על רקע המסוכנות וסיכון לשיבוש הליכי חקירה. מעצרו של המבקש הוארך עד ליום 29.7.2013. המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בערר נטען כי קיימות ראיות רבות שלפיהן גם המתלוננת איימה על המבקש במהלך הוויכוחים ביניהם; כי עברו הפלילי של המבקש אינו רלוונטי לעבירות המיוחסות לו; כי המבקש משתף פעולה בחקירתו ואינו יכול לשבש את החקירה; וכי ניתן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. הערר נקלט במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע היום (יום ו') בשעה 12:00. בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ש' דברת ) קבע כי הערר יידון לפני שופט תורן ביום ראשון בבוקר.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע את הדיון בערר ליום ראשון, על אף שניתן היה לקיים את הדיון היום לפני כניסת השבת. לחילופין, נטען כי ניתן היה לקבוע את הדיון בערר למוצאי השבת (27.7.2013). לפיכך, מבוקש להורות על הקדמת הדיון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

3.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת מועד הדיון (לאחר שנודע לו על המועד שנקבע), ובחר להעלות את טענותיו בנדון במסגרת בקשת רשות ערר לבית משפט זה. להשקפתי, את הטענות שהעלה המבקש בהליך זה הנוגעות למועד קביעת הדיון, היה עליו להעלות בפנייה לבית המשפט המחוזי, ולו בבחינת "מיצוי הליכים", לפני פנייה חריגה לבית משפט זה בבקשה להתערבות ביומנו של בית המשפט המחוזי. ונזכיר כי סעיף 53 לחוק המעצרים אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור, תוך עמידה באמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה (ראו: בש"פ 2786/11

ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011) ; בש"פ 4029/11

סבג נ' מדינת ישראל (27.5.2011)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלה, ודי בטעם זה כדי לדחותה. בצד האמור, אוסיף כי גם מבחינה מעשית לא ניתן להושיט למבקש את הסעד המבוקש בסד הזמנים הקצר עד כניסת השבת. זאת, משום שלשם כך יידרש קיום דיון בבית משפט זה בירושלים במעמד הצדדים, ואם יוחלט ליתן רשות ערר ולקבל הערר – יידרש קיום דיון נוסף במעמד הצדדים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בכל שאמור בבקשה החלופית לקיים דיון בערר במוצאי שבת, לא ראיתי כי בקשה זו הונחה לפני בית המשפט המחוזי, ולכן גם בהיבט זה אין עילה למתן רשות ערר.

הבקשה נדחית אפוא.