בש"פ 275/19 פלוני נ. ימ"ר שי

1.

המבקש הוא קטין החשוד בביצוע עבירות חמורות, שכוללות רצח. בשל חשדות אלה, נעצר המבקש לצרכי חקירה ביום 30.12.2018, ומאז הוא נתון במעצר ימים אשר הוארך פעמיים. ביום 10.1.2019 הוארך המעצר פעם נוספת, עד ליום 15.1.2019, על ידי בית משפט השלום לנוער ראשון לציון בגדרו של תיק 71552-12-18. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 10.1.2019. בית המשפט קבע את הערר לדיון ביום א', 13.1.2019, שעה 09:30, בגדרו של תיק 24989-01-19. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לקיים את הדיון בעררו בדחיפות, ביום 10.1.2019, או, לחלופין, ביום 11.1.2019 או ביום 12.1.2019 (במוצאי שבת). באותו יום, 10.1.2019, דחה בית המשפט את הבקשה והותיר את מועד הדיון בערר, 13.1.2019, על כנו.

2.

המבקש מבקש לערור על החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי. בקשתו הונחה לפניי ביום 10.1.2019 בשעות הערב, והדיון בה נקבע להיום במעמד באי-כוח הצדדים. לאחר שמיעת טענותיהם, החלטתי לדחות את הבקשה.

3.

בידוע הוא, כי רשות מיוחדת לערור בענייני מעצר לבית המשפט העליון כערכאת ערר שנייה יכול שתינתן רק כאשר הערר מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית, וכן כדי למנוע עיוות דין חמור (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011)). בקשה לערור על קביעת מועד לדיון במעצרו של המבקש מצויה מחוץ למעגל המקרים המיוחדים הללו, כל אימת שהמועד שנקבע מקיים את זכות הערר ואינו מרוקן אותה מתוכנה (ראו בש"פ 5292/13 פלוני נ' מדינת ישראל

משטרת מרחב אילת (26.7.2013)).

4.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

5.

בשולי הדברים, ברצוני להעיר כי בכפוף לאילוצי יומנו של בית משפט קמא, מן הראוי הוא שייעשה מאמץ לקבוע את עררו של המבקש לדיון מהר ככל שניתן – אולי אף במוצאי שבת, 12.1.2019 – בשים לב לאמור בסעיף 1(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ובסעיפים 10 ו-10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.