בש"פ 4029/11 יניב סבג נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו (כב' השופט ש' שוחט ), שקיבל חלקית את ערר המשיבה, והשיב את הדיון בעניין מעצרו של המבקש עד תום ההליכים – לבית משפט השלום, לצורך קבלת תסקיר מעצר נוסף ודיון מחודש בבקשה.

רקע עובדתי ותיאור ההליכים עד כה

2.

בתאריך 17.4.2011, הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של גידול, ייצור והחזקת סמים מסוכנים. לפי הנטען בכתב האישום, גידל המבקש סמים מסוג קנבוס בכמויות מסחריות (כ- 4 קילוגרם

לפחות), במעבדה שבביתו בבת ים – כל זאת במשך תקופה ארוכה. עוד נטען כי המבקש החזיק בביתו כמות גדולה של כלים ומכשירים ששימשו אותו לצורך ייצור הסמים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים כנגדו.

4.

בתאריך 17.5.2011, הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, אשר הצביע על המסוכנות הנובעת מכך שהמבקש מתייחס באופן מקל לסוגיית השימוש העצמי בסמים. בשל עובדה זו נמנע שירות המבחן מלשלול אפשרות שהמבקש ישוב ויבצע עבירות סמים נוספות בעתיד. יחד עם זאת ציין שירות המבחן את התרשמותו החיובית מהוריו של המבקש, ואת ההלם שבו שרוי המבקש עקב מעצרו – לכן המליץ לבסוף על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בבית אחותו.

5.

בתאריך 19.5.2011, קבע בית משפט השלום הנכבד בתל אביב–יפו (כב' השופט ש' בקר ), כי המבקש ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית מלא" בפיקוחם של בני משפחתו, ובכפוף להפקדת ערבויות. בנימוקים להחלטתו ציין בית המשפט הנכבד את התרשמותו החיובית של שירות המבחן ממשפחתו של המבקש, כגורם שעשוי לסייע למבקש, וכמו כן את העדר הרישום הפלילי של המבקש.

6.

המדינה הגישה ערר על החלטה זו – לבית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 20.5.2011, קבע בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט ש' שוחט ) כי עניינו של המבקש יוחזר לבית משפט השלום לצורך דיון מחודש בשאלת מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קמא הנכבד קבע כי בתסקיר שערך שירות המבחן ניתן עיקר המשקל לחלק הטפל שבעבירותיו של המבקש – השימוש העצמי בסמים, בעוד שהעבירה העיקרית המיוחסת למבקש הינה גידול סמים באופן מסחרי – במעבדה שהקים בביתו. לכן הורה בית המשפט קמא על עריכת תסקיר נוסף על ידי קצין מבחן אחר, אשר יבחן את מסוכנותו של המבקש לנוכח העבירה העיקרית בה הוא נאשם – ייצור סמים, כמשמעו של ביטוי זה בסעיף 6 ל פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג–1973 . עוד נקבע כי לאחר הגשת התסקיר החדש, ייערך כאמור דיון מחודש בשאלת מעצרו של המבקש בבית משפט השלום. כמו כן נקבע כי עד להחלטה אחרת ישאר המבקש במעצר.

מכאן הבקשה שבפני – למתן רשות לערור.

7.

המבקש איננו מבהיר בבקשתו, מהם הטעמים המצדיקים מתן רשות לערור, אלא משיג על החלטת בית המשפט המחוזי לגופה. בתמצית נציין כי לטענת המבקש שגה בית המשפט קמא כאשר התייחס אליו בהחלטתו (כפי שהמבקש מפרש אותה) –כסוחר סמים ולכן פסל את מסקנותיו של שירות המבחן. המבקש טוען כי שירות המבחן קרא את כתב האישום, ופעל תוך התחשבות באמור בו, בעת הכנת תסקיר המעצר. המבקש סבור כי לא היה מקום לקבוע שייערך תסקיר מעצר חדש בעניינו, וכי יש בהחלטתו של בית המשפט קמא הנכבד כדי "לרמוז" – כך במילותיו – לשירות המבחן לחזור בו מהמלצתו. כמו כן, מוחה המבקש כנגד ההחלטה שתסקיר המעצר החדש ייערך על ידי קצין מבחן אחר, ולא על ידי קצינת המבחן שהכינה את התסקיר הראשון.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה – לא מצאתי שיש מקום להיעתר לה . הטעמים להחלטתי יובאו בקצרה להלן.

9.

בקשת רשות לערור נידונה כיום בהתאם ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א – 2010 , במסגרתו תוקן סעיף 53 לחוק המעצרים. הסעיף המתוקן קובע כי ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר אך ורק לאחר מתן רשות (ראו: בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.5.2011); בש"פ 3603/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 12.5.2011)). לא מצאתי כי הבקשה שבפניי מגלה הצדקה למתן רשות ערעור. בהקשר זה אציין:

(א)

לא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד טעות כלשהי המצדיקה את התערבותה של ערכאה נוספת. במקרה שלפנינו בית המשפט קמא הנכבד בחן היטב את תסקיר המעצר, ומצא כי קיימים בו חסרים מהותיים, אשר אינם מאפשרים להסתמך על האמור בו לצורך שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. נוכח מסקנה זו הורה בית המשפט הנכבד קמא על עריכת תסקיר חדש בעניינו של המבקש. קביעה זו היא נכונה וסבירה בנסיבות העניין.

(ב)

אין להחלטה "השלכות רוחב" מעבר לנסיבות המקרה הקונקרטי, שבגדרו ניתן היה להורות על הכנת תסקיר מעצר בידי מי שלא חיווה דעתו במכלול קודם לכן.

10.

בשים לב לכל האמור לעיל – בקשת הרשות לערור שבפני נדחית על הסף.

יש להדגיש כי אינני מביע כל עמדה באשר לאפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, אשר בה יחליט בית משפט השלום הנכבד שבפניו יובא העניין – על פי מיטב שיקול דעתו.