בש"פ 3603/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (השופט י' שפירא ) בעמ"י 13241-05-11 מיום 11.5.2011, במסגרתה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום לנוער בירושלים (השופטת מ' פורר ) ב-מ' 231/11 מיום 6.5.2011, אשר הורה על שחרורם של המבקשים לחלופת מעצר במסגרת דיון ב"מעצר גישור" לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) עד להגשת כתב אישום כנגד המשיבים, זאת ביום 11.5.2011 מכוח הצהרת תובע.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום ומהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המבקשים היו מעורבים לכאורה בשוד שהתרחש ביום 2.5.2011 בלילה. על פי החשד, המבקשים תקפו נהג אוטובוס כשהגיע לתחנתו הסופית ושדדו ממנו לכאורה את הפדיון ואף גרמו לנזק לאוטובוס. ביום 6.5.2011 הוגשה לבית משפט השלום הצהרת תובע לפיה "יש מקום לכאורה להגיש כתב אישום" נגד המבקשים ו"לבקש את מעצרם את תום ההליכים". בהצהרת התובע הנ"ל התבקש "מעצר גישור" מכוח סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, זאת למשך חמישה ימים, קרי עד ליום 11.5.2011, לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר תום ההליכים כנגד המבקשים. בית משפט השלום לנוער קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות בהם נחשדו המבקשים ואף עילת מעצר, אולם נוכח העובדה כי מדובר בקטינים ללא עבר פלילי הורה על שחרורם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

2.

כנגד החלטתו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי לנוער. בהחלטתו מיום 11.5.2011 קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המשיבה, בנימוק כי בית משפט השלום לנוער לא הביא במניין שיקוליו את העובדה כי למבקש 3 מספר תיקים תלויים ועומדים וכן כי יתכן שהמפקחים המוצעים לגבי כל המבקשים היו מתאימים לפיקוח של ימים אחדים אולם חלופת המעצר המוצעת אינה מספקת. בהמשך לכך קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי:

"יש להצר על כך שלא ניתן לקצר את התקופה בת חמשת הימים באשר החלטת בית המשפט קמא ניתנה ביום שישי בשבוע, הערר כאן הוגש ביום 8.5.11, ויום העצמאות החל למחרת, היינו יום שבתון, ולפיכך אין מנוס אלא להורות על מעצר המשיבים למשך 5 ימים".

הבקשה שלפני מכוונת, בין היתר, כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי.

תמצית נימוקי הבקשה

3.

בתמצית יאמר כי לטענת המבקשים חרף העובדה כי בית משפט השלום לנוער אישר מעצרם בחמישה ימים בלבד ולפיכך כתב האישום כנגדם היה צריך להיות מוגש ביום 11.5.2011, הרי שהמשך החזקתם במעצר מבלי שהוגש כתב האישום הינו בלתי חוקי. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי לנוער לא היה מוסמך להורות על המשך מעצרם משתמו חמשת הימים האמורים שהוקצבו למשיבה להגשת כתב אישום וזה לא הוגש. משכך, עותרים המבקשים לשחרורם לאלתר מהמעצר הבלתי חוקי בו הם שוהים.

הודעתה של המשיבה

4.

בשים לב לטיעוניהם של המבקשים בדבר מעצר בלתי חוקי הוריתי אמש למשיבה להגיש תשובתה האם הוגש כתב אישום כנגד המבקשים ומתי. מהודעתה של המשיבה מיום 11.5.2011 עולה כי כתב האישום ובקשה למעצרם של המבקשים עד תום ההליכים כנגדם אמורים להיות מוגשים היום (12.5.2011) בשעות הבוקר. עוד הבהירה המשיבה כי ביום 11.5.2011 חתם בית המשפט מחוזי לנוער על פקודת מעצר המכוונת כנגד המבקשים וזאת עד ליום 15.5.2011. העתקה של פקודת המעצר צורף כנספח להודעתה המשיבה.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.

כידוע, ביום 27.3.2011 התקבל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מסק 8), התשע"א-2010 (להלן: התיקון לחוק

המעצרים ) במסגרתו נקבע בסעיף 51(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) כי ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר אך ורק ברשות [ראו למשל: החלטתה של השופטת ע' ארבל

בהחלטתה בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011); החלטתי בבש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2011), סעיף 7]. איני סבור כי ניתן לאפשר למבקשים רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מהנימוקים המפורטים להלן.

7.

בנסיבות העניין עולה כי על המשיבה היה להגיש כתב אישום ובקשה למעצרם של המבקשים עד לתום ההליכים נגדם עד ליום 11.5.2011, זאת לפי הצהרת תובע שהוגשה בבית משפט השלום לנוער ואשר צורפה כנספח לבקשה שלפני. משכך ספק בעייני אם הייתה לבית המשפט המחוזי לנוער סמכות להורות על פקודת מעצר מעבר ליום 11.5.2011, שכן סמכות זו נתונה לערכאה הדיונית שהורתה על "מעצר הגישור" ולא לערכאת הערעור שמוסמכת לדון אך ורק בטיעונים בעלי אופי ערעורי המכוונים כנגד החלטתו של בית משפט השלום לשחרר את המבקשים לחלופת מעצר. ככל שהתעורר צורך בהארכת מעצר הגישור, דהיינו טרם הוגש כתב האישום, היה על המשיבה לפנות לערכאה הדיונית בבקשה מתאימה ולבקש את ההארכה הנדרשת. ברם, גם אם המבקשים שוהים במעצר בלתי חוקי, ואיני קובע בדבר מסמרות נוכח העובדה כי לא התקיים לפני דיון לגופו של עניין, הרי שהדרך לשחרורם של המבקשים ממעצר בלתי חוקי כל עוד לא הוגש כתב אישום הינה פניה לערכאה הדיונית שהורתה על "מעצר גישור" ולא באמצעות הליך ערעורי לפני בית משפט זה. ההליך הערעורי בגין מעצרם הבלתי חוקי לכאורה של המבקשים עשוי להתקיים לפני בית משפט זה רק לאחר שהערכאה הדיונית מיצתה את הדיון בסוגיית מעצרם הבלתי חוקי של המבקשים. יתכן כי הערכאה שאליה תוגש בקשה למעצרם של המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם תהיה רשאית להביא בין שיקוליה את מעצרם הבלתי חוקי לכאורה של המבקשים, אשר כזכור הינם קטינים, זאת לצורך שחרורם לחלופת מעצר.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.