בש"פ 5278/11 יואל ווקנין נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.7.2011 (עמ"י 22446-07-11 כבוד השופט צ' קאפח ), שבמסגרתה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 12.7.2011 (כבוד השופט י' גזית ), שבמסגרתה שוחרר המבקש לחלפות מעצר בתנאים מגבילים.

המבקש נעצר ביום 12.7.2011 בחשד שמכר סמים לסוכן משטרתי. באותו היום החליט בית משפט השלום לשחררו בתנאים מגבילים כיוון שלא הובא בפניו תיק החקירה. ביום 13.7.2011 קיבל בית המשפט המחוזי ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט, לאחר שעיין בחומר החקירה, קבע כי התמונה הראייתית היא של התנהלות של סחר בסם מסוכן לכל דבר ועניין, וכי המשיב עסק בסחר בחשיש, לצד עיסוקו הרגיל כמוכר בשוק. עוד קבע בית המשפט, כי לאור המסוכנות הסטטוטורית יש לאפשר למשיבה לפרוש את התמונה העובדתית המלאה בפני בית המשפט בעת הגשת כתב האישום. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד ליום 15.7.2011 בשעה 12:00.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה עותר המבקש לקבלת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). לטענתו, התנאים שנקבעו בפסיקה לקבלת רשות ערעור הם גמישים, ובמקרה זה, לאור העובדה שמדובר בערר הראשון שמגיש המשיב על מעצרו, יש לאפשר לו לערור גם בפני בית משפט זה. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי הוא חשוד במכירה של כמות קטנה מאד של חשיש, לפני כשלושה חודשים וכי בנסיבות אלה הוא צפוי להשתחרר לחלופת מעצר לאחר הגשת כתב האישום. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי יש להתחשב בכך שהיה משוחרר בתנאים מגבילים למעלה מחצי יממה.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בעקבות התיקון האחרון בחוק סדר הדין הפלילי, מיום 27.3.2011, ניתן לדחות בקשה לרשות לערור, היא הבקשה המונחת לפני, על הסף, מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים. נקבע, כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי, הוא המבחן שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2011)).

לפי הלכת חניון חיפה , רשות ערעור תינתן במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך. בענייננו, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת מידה זו. אמנם, ייתכנו מקרים בהם ייתן בית המשפט רשות ערעור אף כאשר הבקשה לא מעלה שאלה עקרונית, כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, אך לא שוכנעתי כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים. אוסיף, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי, אשר עיין בחומר החקירה, קבע כי ניתן ללמוד ממנה על כך שהמבקש עסק בסחר בסם מסוכן. בנסיבות אלה, ועל אף העובדה שהמבקש היה משוחרר בתנאים למשך מספר שעות, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה המבקש יהיה במעצר עד הדיון הבא שנקבע בעניינו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.