פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5455/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
העורר:
מרים אבו עדרה
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ) בתיק עמ"י
21548-07-12 מיום 11.7.2012
בשם המבקשת:
עו"ד יחיא סעדה
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ) אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' אדם ), והורה על מעצרה של המבקשת עד מחר, 12.7.2012, בשעה 17:00.
1.
המבקשת נעצרה ביום 8.7.2012, יחד עם שניים מבני משפחתה, לאחר שבחיפוש שנערך בביתם נתפס רכוש רב הכולל טלפונים ניידים ורכוש נוסף החשודים כגנובים. ביום 9.7.2012, ביקשה המשיבה להאריך את מעצרה של המבקשת בחמישה ימים, ובית משפט השלום נעתר לבקשה באופן חלקי והאריך את מעצרה ביום אחד בלבד. ביום 10.7.2012 דחה בית משפט השלום (כב' השופט א' אדם ) את בקשת המשיבה להאריך את מעצרה של המבקשת בחמישה ימים לצרכי חקירה, והורה לשחררה לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ) קיבל באופן חלקי את ערר המדינה, בקובעו כי מעצרה של המבקשת נדרש בשל החשש לשיבוש הליכי משפט וחקירה,
והורה על הארכת מעצרה עד מחר, 12.7.2012, בשעה 17:00.
2.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי. ב"כ המבקשת טוען כי החלטות הערכאות הקודמות מעלות שאלות בדבר אופן קביעת קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה. ב"כ המבקשת מוסיף כי אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערר על החלטות הנוגעות למעצר צריכות להיות גמישות יותר מאשר המבחן שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ) ביחס לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, נטען כי תפיסת רכוש גנוב בביתה של המבקשת אינה יכולה להקים חשד סביר לביצוע עבירת התפרצות, בהיעדר ראיות הקושרות את המבקשת לביצוע העבירה עצמה. עוד מוסיף ב"כ המבקשת כי בחזקתה נתפס רק מכשיר טלפון נייד אחד, בעוד שרוב הרכוש שנתפס בחדריהם של ילדיה. עוד נטען כי המבקשת היא אישה חולנית שאינה צעירה, שזוהי הפעם הראשונה בה היא מוצאת עצמה מאחורי סורג ובריח.
3.
דין הבקשה להידחות. כידוע, סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור. ככלל, אמת המידה למתן רשות לערור על החלטה לפי סעיף 53 לחוק המעצרים דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי כפי שנקבע בעניין חניון חיפה (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2011)). עם זאת, נפסק כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 1286/12 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 9.2.2012) ). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה דיון בגלגול שלישי. בית המשפט המחוזי קבע כי קיים חשד סביר לכך שהמבקשת הייתה שותפה בהחזקת הרכוש הגנוב, וכן כי מעצרה חיוני בשל החשש מפני שיבוש החקירה. בנסיבות אלה אין עילה למתן רשות ערר. גם אם בא-כוחה המלומד של המבקשת חולק על הנתונים העומדים בבסיס קביעותיו אלה של בית המשפט, הרי מדובר במחלוקת התחומה לנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ועל אף ניסיונה של המבקשת לשוות להם אופי כללי – אין הם מעלים שאלות בעלות השלכות רוחב.
בקשת רשות הערר נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ"א בתמוז התשע"ב (11.7.2012).
ש ו פ ט