בש"פ 7604/12 שי אברגל נ. מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) אשר דחה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימיני ) במסגרתה נעצר המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, שבו מיוחסות לו עבירות של תקיפה, איומים, היזק לרכוש ונשיאת סכין. בכתב האישום נטען כי המבקש נהג באלימות כלפי בת-זוגו (להלן:

המתלוננת ) , על רקע רצונהּ להיפרד ממנו. לפי הנטען, בארבעה אירועים שהתרחשו ביום 18.7.2012 ובלילה שלאחריו, היכה המבקש את המתלוננת באגרופים; בעט בה; הטיח את ראשה בקיר ואיים לפגוע בה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים.

2.

במסגרת הדיון בבקשה, הסכימו הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה. בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימני ) קבע כי עבירות האלימות המתוארות בכתב האישום הן עבירות אלימות קשות, וכי המסוכנות הנשקפת מהן מחייבת ברגיל מעצר עד תום ההליכים. לפני בית המשפט הונח תסקיר שירות המבחן שבו הומלץ על השמתו של המבקש בטיפול במרכז "דיאלוג מחודש" בבאר שבע. נוכח גילו הצעיר של המבקש סבר בית המשפט כי יש מקום לשקול שחרורו לחלופה טיפולית, אך במקום סגור. לפיכך, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים לבחינת אפשרות זו. לאחר הגשת תסקיר זה, אשר שב וחזר על ההמלצה לשחרר את המשיב לחלופת המעצר במרכז "דיאלוג מחודש", נקבע כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המבקש, וזאת בשים לב לעברו הפלילי ולמעשים המיוחסים לו בכתב האישום. על כן הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים בתיק העיקרי.

3.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) דחה את ערר המבקש על החלטה זו. בית המשפט קמא סבר אף הוא כי מרכז "דיאלוג מחודש" איננו יכול לשמש חלופת מעצר למבקש, שכן אין מדובר במסגרת טיפולית סגורה שיכולה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי אם תימצא חלופת מעצר טיפולית סגורה, יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש, שבעת מעצרו היה כבן 18 ועשרה חודשים, טוען כי לא השכיל להתמודד עם חוויה ראשונה של סיומו של קשר אינטימי משמעותי. לדבריו, יחד עם מעצרו המתארך הוא חווה טלטלה רגשית, והחל להפנים את הפסול בהתנהגותו ואת חשיבות הטיפול עבורו. המבקש מלין על החלטות הערכאות דלמטה, העומדות בניגוד להמלצת שירות המבחן לשחררו לחלופה טיפולית. לשיטת המבקש, רמת הסיכון הנשקפת ממנו כלפי המתלוננת כיום אינה זהה לרמת הסיכון שנשקפה ממנו עת נעצר לראשונה. ממילא, כך נטען, חלופת המעצר המוצעת תאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, שכן מדובר במסגרת טיפולית סגורה שבה שוהים המטופלים בשעות היום, המעניקה גם מקום מגורים וטיפול המשך בשעות הערב. מסגרת זו, כך נטען, מפוקחת על-ידי אנשי הצוות במשך 24 שעות ביממה, וכל חריגה ממנה מדווחת ישירות לשירות המבחן ולמשטרת ישראל. גם במסגרות "סגורות" אחרות, כך לשיטת המבקש, יוצאים המטופלים לעבוד ללא פיקוח, ולפיכך החלטת בית המשפט קמא לפיה אם תמצא חלופת מעצר סגורה יוכל המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר – היא בבחינת "משאלה תיאורטית" בלבד.

5.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, לפי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת מעצר כגון זו שבענייננו יש להגיש בקשת רשות לערור לבית משפט זה. הבקשה שלפניי הוגשה לאחר שעניינו של המבקש נשמע בפני שתי ערכאות, ועל כן היא מהווה "גלגול שלישי" של טענותיו. הלכה היא כי במצב כזה, על מנת לזכות ברשות הערעור, יש לעמוד במבחן הדומה במהותו למבחן שנקבע בבר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), לאמור: להוכיח כי מתבקשת הכרעה בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (בש"פ 5455/12 אבו עדרה נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (לא פורסם, 11.07.2012)). לא השתכנעתי כי עניינו של המבקש מעורר סוגיות שכאלו. אף לא מצאתי כי מקרה זה מעורר את אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות הענקת רשות ערר בהיעדר שאלה משפטית עקרונית (בש"פ 1268/12 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 9.2.2012) ). בתי המשפט דלמטה עמדו בהרחבה על המלצת שירות המבחן, אך קבעו כי מן המבקש נשקפת מסוכנות המחייבת מציאתה של חלופת מעצר סגורה. אמנם תסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש תמך בשחרורו לחלופת המעצר האמורה, אך יש לזכור כי המלצת שירות המבחן הינה בגדר המלצה בלבד, המהווה רק שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לבחון. מכל מקום, בית המשפט אינו מחויב לאמצה ושיקול הדעת הסופי מסור לו (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (לא פורסם, 2.11.2010)). המעשים החמורים המיוחסים לנאשם, התמשכותם על פני מספר שעות – משעות הצהריים ועד לשעות הלילה האחרות – והעובדה כי כעולה מהחלטת בית משפט השלום למבקש עבר פלילי בעבירות אלימות ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה אשר לא היה בו כדי להרתיעו מביצוע המיוחס לו, מלמדים כולם על מידת המסוכנות הנשקפת ממנו. חלופת המעצר שהוצעה משרתת אמנם את האינטרס השיקומי, אך לפי ממצאי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אין בה כדי להפיג בצורה אפקטיבית את המסוכנות האמורה.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.