בש"פ 590/13 אבו גודה משאד נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ), שהותירה על כנה את החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד' בן טולילה ) בדבר מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של סחר בסם מסוכן וכן עבירת נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח. לפי הנטען, המבקש סחר בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 7.78 גר' חשיש תמורת 300 ש"ח, ונעצר על-ידי שוטר בילוש. כשנתפס, נהג המבקש ברכב לאחר שרישיונו נפסל וללא ביטוח תקף. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המבקש עד תום ההליכים. המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לעילת מעצר סטטוטורית, אך ביקש לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בית משפט השלום מצא כי נסיבות האירוע נושא כתב האישום מלמדות על מעורבותו העמוקה של המבקש בעולם הסחר בסמים, וכי אין בחלופה שהוצעה כדי להפיג את המסוכנות שנשקפת ממנו על רקע מעורבות זו.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את ערר המבקש על החלטה זו. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על קביעותיו של בית משפט השלום לעניין מעורבותו של המבקש בעולם הסחר בסמים, ועל המסוכנות הנשקפת ממנו כנגזרת ממעורבות זו. עוד צוין כי המבקש אינו נעדר עבר פלילי, וכי החלופה המוצעת אינה יכול להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. בית המשפט עמד על כך שהמפקחים המוצעים הם אנשים נורמטיביים, אך שהבעיה טמונה במבקש עצמו וכי החלופה שהוצעה משיבה אותו לסביבתו הטבעית שבה ביצע לכאורה את העבירה.

3.

מכאן בקשת רשות הערר שלפניי (שהוכתרה בטעות כ"הודעת ערר"), שבגדרה חוזר בא-כוח המבקש – אחת לאחת – על הטענות שהעלה בערר שהגיש לבית המשפט המחוזי. לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, שכן אין בנסיבות העניין עילה למתן רשות ערר על רקע אמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו בש"פ 7604/12 אברג'ל נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (22.10.2012); בש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל (14.7.2011); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל

(17.4.2011)).

4.

בצד האמור איני יכול שלא לציין כי במסגרת הבקשה שלפניי, שנראה כי הועתקה מילה במילה מהודעת הערר שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שב וטען בא-כוח המבקש כי שולחו נעדר עבר פלילי, לאחר שבמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כבר תיקן עצמו ואישר כי מדובר במי שיש לו הרשעה אחת קודמת בעבירות של מרמה והונאה בכרטיס חיוב (עמ' 4 לפסק הדין, בשורות 11-8). בנסיבות אלה, יגיב בא-כוח המבקש תוך 7 ימים לאפשרות הטלתן של הוצאות אישיות.