בש"פ 5321/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.7.2011 (עמ"י 23409-07-11 כבוד השופט ע' גרשון ), שבמסגרתה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בעכו מיום 13.7.2011 (כבוד סגן הנשיא, השופט מ' אלטר ), שבמסגרתה שוחרר המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

המבקש נעצר ביום 12.7.2011 בחשד שתקף אדם, פצע אותו ואיים עליו. ביום 13.7.2011 החליט בית משפט השלום לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי עיון בחומר החקירה מעלה כי יש בסיס לחשד המיוחס למבקש. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט וכן לא מתקיימת עילת המסוכנות שכן עברה תקופה של למעלה מחודש מאז ביצוע המעשה המיוחס למבקש ועד שנעצר.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הערר. במסגרת הערר, טענה המשיבה כי לצורך השלמת החקירה, נחוץ שהמבקש יהיה נתון במעצר במשך יומיים נוספים. עוד טענה המשיבה, כי המבקש הפר את תנאי שחרורו בכך שיצא מביתה של אמו, שם אמור היה להיות במעצר בית מלא. לפיכך, קבע בית המשפט, כי יש לקבל את הערר כיוון שהמבקש לא ציית להחלטת בית משפט השלום ולא היה בבית אמו כנדרש. בעקבות זאת, הוארך מעצרו של המבקש עד ליום 15.7.2011, בשעה 14:00

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה עותר המבקש לקבלת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). לטענתו, המשיבה הצהירה במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, כי הכינה כתב אישום וכי הארכת המעצר מבוקשת לשם הגשתו, ולכן לא ניתן היה לקבל את הערר מהטעם של השלמת החקירה, שכן זו, ככל הנראה, כבר הסתיימה. בנוסף, טוען המבקש, כי לא הפר את תנאי שחרורו והיה בבית אמו במועד בו דפקו השוטרים על דלת הבית.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בעקבות התיקון האחרון בחוק סדר הדין הפלילי, מיום 27.3.2011, ניתן לדחות בקשה לרשות לערור, היא הבקשה המונחת לפני, על הסף, מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים. נקבע, כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי, הוא המבחן שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2011)).

לפי הלכת חניון חיפה , רשות ערעור תינתן במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך. בענייננו, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת מידה זו. אמנם, ייתכנו מקרים בהם ייתן בית המשפט רשות ערעור אף כאשר הבקשה לא מעלה שאלה עקרונית, כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, אך לא שוכנעתי כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים. אוסיף, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי, אשר עיין בראיות שהובאו לפניו בהקשר זה, קבע, כי המבקש הפר את תנאי שחרורו. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה יש להורות על מעצרו של המבקש עד לדיון הבא שיתקיים בעניינו, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.