בש"פ 8098/11 ירון כלאב נ. משטרת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (עמ"י 3950-11-11 כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 2.11.2011, בה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום (מ"י 2212-11-11 כב' השופטת ש' קמיר-וייס ), אשר בה הוארך מעצרו של המבקש עד ליום 6.11.2011.

ביום 1.11.2011 נעצר המבקש יחד עם חשוד נוסף (להלן: החשוד הנוסף ) לאחר חקירה ראשונית בגין חשד למעורבות בהצתת מסגד ביום 4.10.2010 (להלן: האירוע ). השניים הובאו בפני בית משפט השלום לפי בקשת המשיבה להארכת מעצרם ב-10 ימים. בית המשפט הורה על שחרורם בכפוף לתנאים מגבילים שקבע. ערר על החלטת בית המשפט השלום הוגש מטעם המשיבה וערר נגדי הוגש מטעם המבקש והחשוד הנוסף. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה ודחה את הערר הנגדי. כפי שעולה מן ההחלטה, לאחר עיון בדוחות הסודיים הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית המעלה חשד ראשוני סביר המצדיק את המשך מעצרו של המבקש עד ליום 6.11.2011. לעומת זאת בעניינו של החשוד הנוסף הגיע למסקנה הפוכה והורה על שחרורו בתנאים שיבטיחו אך ורק את התייצבותו לחקירה.

מכאן בקשת רשות הערר שלפניי, אשר הוגשה ביום 3.11.2011, בגדרה טוען המבקש כי בקשתו מצדיקה מתן רשות לערור וכן קבלת הערר. לטענתו, האירוע שבגינו נעצר הינו אירוע ישן ומשלא ביקשה המשטרה לעצרו קודם לכן וכן משלא הוכח כי שיבש באופן כלשהו את החקירה או סיכן את שלום הציבור, הרי שאין מקום לעצרו כעת. עוד הוא טוען כי לעומתו, חשודים אחרים, לרבות החשוד הנוסף הנזכר לעיל, שוחררו וכי לא נמצאה כל הצדקה להבחנה בינו לבינם. לבסוף הוא טוען כי היעדר הנמקה מספקת בהחלטת בית המשפט המחוזי להתערבות בהחלטת בית משפט השלום, מצדיקה מתן רשות לערור וכן בחינה מחודשת של עניינו.

המשיבה מתנגדת למתן רשות ערר במקרה דנן.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות הערכאות שקדמו לי ואף בחומר החסוי – לא מצאתי מקום למתן רשות ערר (ראו סעיף 53(א1)(1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). כפי שטענה המשיבה, הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי או עניין המצריך התערבות משיקולי צדק (לעניין המבחן לקבלת בקשת רשות לערור ראו דבריי בבש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 14.7.2011). עוד אציין, כי בניגוד לטענת המבקש, היעדר הנמקה מפורטת בהחלטות בית משפט, במקרים בהם ההחלטה נסמכת על חומרי חקירה חסויים , אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי.

כמו כן ולגופו של עניין, לאחר עיון בחומר החסוי, הגעתי למסקנה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי סבירה בנסיבות ומקובלת עליי. החומר החסוי המצוי בתיק מלמד כי אכן קיים חשד ראשוני סביר המצדיק את המשך החזקתו של המבקש במעצר לעת הזו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.