בש"פ 5655/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 28.7.2011 (כב' השופטת ז' בוסתן), בה דחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט ע' פרייז) מיום 17.7.2011, והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש שלאחריו יוחזר הדיון לבית משפט השלום לבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

1.

המבקש, יליד 1965, עומד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא בעבירות של גרם מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (שני מקרים); מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים; וכן הטרדה מינית (ריבוי מקרים). על-פי הנטען בכתב האישום, האוחז שלושה אישומים, במועדים שונים בין השנים 2010-2011 נהג המבקש לשוחח עם קטינות בצ'אטים, וזאת באמצעות תוכנת אינטרנט המאפשרת למשתמשים לערוך שיחות וידאו ולצפות זה בזה. המבקש כך נטען, יצר קשר - באמצעות שמות משתמש שונים - עם למעלה מאלף קטינות, אשר לחלקן הציע הצעות מיניות שונות ולחלקן גרם לבצע מעשה מגונה בעצמן, תוך שהן מתעדות זאת במצלמה והמבקש צופה בהן ושומר את תמונותיהן במחשב. על פי האישום הראשון שוחח המבקש בצ'אט במספר הזדמנויות עם ש.ר., קטינה ילידת 1999, ובמהלך שיחתם הציע לה להתפשט ולאונן תוך תיעוד פעולותיה במצלמת האינטרנט. בעשותה כן צילם המבקש את חזה של ש.ר. ואת איבר מינה - ביודעו כי הינה מתחת לגיל 14 - ושמר את הצילומים במחשבו. על פי האישום השני, שוחח המבקש במספר הזדמנויות עם קטינה אשר הבהירה לו שהינה בת 12.5 שנים, ובמהלך שיחתם הציע לה להסיר את בגדיה ולהראות לו את שדיה ואת ישבנה תוך שהיא מתעדת את פעולותיה במצלמה. הקטינה עשתה כן ובמהלך הצ'אט תיאר בפניה המבקש כי הוא מאונן. על פי האישום השלישי, פנה המבקש במהלך התקופה הנזכרת לעיל באמצעות הצ'אט לאחת עשרה קטינות שונות שטרם מלאו להן 15 שנים, הציג עצמו כקטין בן 12 - 16, והציע להן ללבוש גופיה ולתעד עצמן במצלמת האינטרנט. על-פי הנטען, הטריד המבקש מינית את הקטינות במהלך שיחות אלה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 17.7.2011 קבע בית משפט השלום כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למבקש, המבוססות על הודאתו ועל פלטי מחשב המתעדים את השיחות האינטרנטיות שניהל עם הקטינות השונות, בהן הודגש כי מדובר בקטינות רכות בשנים. עוד קבע בית משפט השלום כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו של המבקש (הכוללת איסור לעשות שימוש במחשב ופיקוח מצד ארבעה מבני משפחתו המבוגרים), אין בה על פי התרשמותו כדי לאיין את מסוכנותו. בהקשר זה הדגיש בית המשפט כי בעידן הנוכחי קיימת נגישות גבוהה לאינטרנט וכי הוא אינו יכול "להעלות על הדעת פיקוח כה צמוד על מעשיו של [המבקש] עד כדי מניעת כל אפשרות שיממש את האובססיה שלו". על כן, ומשוויתר המבקש על הטענה לפיה יש מקום לבצע בדיקה פסיכיאטרית בעניינו, בנוסף לבדיקה שנערכה לו ביום 29.6.2011, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, בו טען כי לא הוכחה תשתית של ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לו, בין היתר, נוכח היעדרן של מתלוננות בשר ודם מאחורי ראשי התיבות והכינויים הנקובים בכתב האישום, וכן נוכח ניסוחו הכללי של האישום השלישי אשר לא ננקבו בגדרו מעשים ספציפיים המגלים את יסודותיה של עבירת ההטרדה המינית. כן טען המבקש כי מעשיו אינם מקימים אלא "מטרד גרידא", ולא עילת מסוכנות אשר יש בה כדי להצדיק את מעצרו, והוסיף כי חלופת המעצר שהוצעה בעניינו די בה בנסיבות העניין כדי לאיין את מסוכנותו. בהחלטתו מיום 28.7.2011 אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ז' בוסתן) את קביעותיו של בית משפט השלום בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעמדו, בין היתר, על התמונות שנשמרו במחשבו של המבקש; על הודעותיהן של הקטינות המופיעות בראשי תיבות בכתב האישום; וכן על העובדה כי קטינות אלה הינן עדות תביעה. עוד נקבע כי קיימת במקרה דנן עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו של המבקש נוכח אופי המעשים המיוחסים לו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי מן הראוי לבחון בשנית את אפשרות שחרורו של המבקש לחלופת מעצר "בהיות [המבקש] נעדר הרשעות קודמות ולנוכח רף החומרה של המעשים". משכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לבית משפט השלום לצורך בחינת סוגיית החלופה, וזאת לאחר תסקיר מעצר שיוגש בתוך 21 ימים, אשר "יבחן את [המבקש] ואת היתכנותה של חלופת מעצר".

4.

בקשת רשות הערעור שבפניי הוגשה טרם קבלת תסקיר המעצר ומיצוי ההליך החוזר בבית משפט השלום ודי בכך על מנת לדחותה. יחד עם זאת ולמעלה מן הדרוש אתייחס בקצרה לגוף הטענות שהעלה המבקש, אשר אף הן אינן מצדיקות מתן רשות לערור כפי שיפורט להלן. המבקש טוען כי עניינו מעלה את השאלה האם מעשים מן הסוג שביצע - אשר לא היו כרוכים בפגישה עם הקטינות או במגע עמן והמסתכמים לדבריו ב"משלוח צ'ט בעל גוון מיני ותו לא" - מקימים עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו. המבקש מוסיף ומלין על קביעותיהן של הערכאות קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו, וכן הוא מלין על כך שהמפקחים שהוצעו על ידו נדחו בשתי הערכאות. בהקשר אחרון זה טוען המבקש כי הוראתו של בית המשפט המחוזי לבחון אפשרות למעצר בית הינה נטולת היגיון, הואיל והוא אינו מסכן את הציבור הרחב ומעשיו נעשו כולם בתוך ביתו פנימה. עוד טוען המבקש כי ההחלטה בדבר מעצרו מהווה חריגה חמורה מן הדין הקיים, בשים לב לכך שאין להניח כי עונשו יכלול רכיב של מאסר בפועל, אף אם יורשע. כמו כן מציין המבקש כי עברו הפלילי נקי; כי הוא חי עם אביו העיוור וסועד אותו; כי הוא עובד בהסעות ילדים מזה תשע שנים ובמהלכן לא עבר כל עבירה; וכי חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינו קובעת כי הוא לוקח אחריות על מצבו ושיפוטו ותובנתו תקינים. נוכח כל האמור עותר המבקש לשחרורו בערבות, ולחלופין לשחרורו תחת פיקוחם של הערבים הנזכרים.

5.

תיקון מס' 8 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, שבגדרו חוקק סעיף 53(א1)(2) מעניק לבית משפט זה את הסמכות לדחות בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי בלא דיון בנוכחות הצדדים, אלא אם כן מדובר בעניינים שלהם חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקות 6-7 (טרם פורסם, 17.4.2011) (להלן: עניין ג'ריס ); בש"פ 4688/11

אבו אלהווא נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (טרם פורסם, 28.6.2011); בש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 14.7.2011)). במקרה דנן, טענותיו של המבקש נטועות כולן בעניינו הקונקרטי והן אינן מעלות סוגיה עקרונית אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כמו כן, אין מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות או חריגות מן הסוג העשוי להצדיק לעיתים דיון בפני ערכאה שלישית גם בהיעדר שאלה בעלת חשיבות כללית (ראו: עניין ג'ריס , פסקה 7; והשוו: בש"פ 3821/11 מימוני נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 20.6.2011)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשים לב לאמור בחוות-הדעת הפסיכיאטרית שנערכה בעניינו של המבקש ביום 29.6.2011, מתבקש שירות בתי הסוהר ליתן את דעתו לצורך בהשגחה על המבקש במהלך תקופת מעצרו.