בש"פ 2102/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) שניתנה היום, 12.3.2012, בשעה 18:00 בתיק עמ"י 20353-03-12 בעניינו של המבקש 1, קטין שבעוד כחודש וחצי ימלאו לו 18 שנה (להלן: המבקש ). יצוין, כי הבקשה דנן הוגשה גם בשמו של המבקש 2, בגיר, שנראה כי לגביו ניתנה החלטה זהה, אך זו לא צורפה לבקשה וגם לא נזכרה בה במפורש. לבקשה גם לא צורפו מסמכים נוספים הנוגעים למבקש 2, כמו בקשת המעצר והחלטת בית משפט השלום.

בהחלטתו הנ"ל קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה מאותו היום בשעה 13:35, שדחה את בקשת המשיבה להאריך את מעצר המבקש (כב' השופטת נ' עדוי, בתיק מ"י 18947-03-12) והורה על שחרורו. בית המשפט המחוזי האריך את מעצר המבקש בכ-18 שעות, עד ליום 13.3.2012 בשעה 12:00. הבקשה לרשות הערר הועברה לעיוני היום בשעה 21:30 לערך.

2.

המבקש נעצר ביחד עם שני אחרים (ובהם המבקש 2) ביום 12.3.12 בשעה 07:30 והוא חשוד בביצוע עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בית משפט השלום סבר כי כיוון שמדובר בכניסה ראשונה לשטח המדינה ובהתחשב "בנוהל הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח - פלשתינאים" (מס' 03.300.236) של משטרת ישראל (להלן: הנוהל ), אין מקום להאריך את מעצר המבקש ויש לשחררו ולהחזירו לשטח האזור. בית המשפט הוסיף, כי מטרת המעצר "אינה אלא החזקתו כבן ערובה על מנת להשלים את החקירה בעניינו של החשוד הנוסף בתיק, לו מיוחסת עבירה של הסעת החשוד וחשוד נוסף לשטחי המדינה".

3.

בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שעיין גם בדו"ח פעולות חקירה שהמשטרה מעוניינת לבצע, כי יש מקום לקבל את ערר המדינה ולהאריך את מעצר המבקש כאמור לעיל. כאמור, נראה כי מהלך דומה נעשה גם לגבי המבקש 2.

בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקש עצור מספר שעות בלבד, מתוכן "בילה" שעות אחדות בבית המשפט, כך שלא היה סיפק להשלים את חקירתו. עוד נקבע, כי גם כדי להחליט שיש ליישם את הנוהל על המבקש יש צורך לבצע פעולות חקירה ובדיקה. בית המשפט הדגיש, כי כוונתו לחקירה בעניין המבקש עצמו ולא בעניין המסיע. לא למותר להוסיף, כי בית המשפט המחוזי ציין כי הוא ער להיותו של המבקש קטין.

4.

בבקשת הרשות לערור נטען, כי מדובר בשאלה "עקרונית" המצדיקה מתן רשות לערור, שכן יש בהחלטה משום "היתר" למשיבה לחרוג מהנוהל המחייב אותה. לפי הנוהל, כאשר מדובר בתושב האזור החשוד בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, כשאין לו הרשעות קודמות, אין הוא מעורב בפעילות פלילית אחרת, אינו דרוש לחקירה, אינו מוגבל כניסה, לא נדחתה בקשתו לאיחוד משפחות וגם לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את חקירתו - יגורש החשוד מהארץ לאחר שיעוכב וירואיין.

5.

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפני מסקנתי היא שאין הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. כידוע, זה המבחן לבחינת ההצדקה במתן רשות לערור לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (ראו, למשל, בש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2011) והאסמכתאות המפורטות שם). בענייננו, גם לא מתעוררות נסיבות מיוחדות, אשר לעיתים אף הן יצדיקו מתן רשות ערר בגלגול שלישי (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011)).

בית המשפט המחוזי התרשם, כי דרושות פעולות חקירה נוספות שלשם ביצוען יש מקום להאריך את המעצר בשעות ספורות, בהתחשב גם בפרק הזמן שעמד לרשות המשיבה מאז מעצרו של המבקש. הוא עשה כן לאחר שעיין בחומר חסוי שהוצג לו והנוגע במפורש לעניינו של המבקש (במובחן מעניינו של המסיע).

בנוסף, אין בהפנייה להוראות הנוהל כדי להפוך את המקרה דנן למקרה עקרוני. ראשית , גם לפי הנוהל (שהוא בגדר הנחיה פנימית שניתן לסטות ממנה במקרה הראוי, ובוודאי על פי החלטת בית המשפט), אם, למשל, הממונה על החקירה מתרשם כי נסיבות האירוע מצדיקות את חקירת החשוד, אין לפנות להליך של "גירוש" מיידי. כך היה במקרה דנן, וראינו כי בית המשפט המחוזי - ולא רק הממונה על החקירה - התרשם שאכן אלו הם פני הדברים, ויש מקום להוסיף ולחקור את המבקש (וכנראה גם את המבקש 2). יש לזכור כי המבקשים נתפסו בצוותא עם אדם נוסף שהסיעם, כך שבהחלט סביר שהתקיימו נסיבות שהצדיקו חקירה. שנית , בית המשפט בוודאי אינו כפוף להוראות הנוהל, והחלטת בית המשפט במקרה דנן היא, בסופו של יום, החלטה בדבר הצורך בהארכת המעצר לצורכי חקירה, בהתחשב בנתוניו הקונקרטיים של המקרה. בפנינו, אם כן, החלטה שבחנה קיומה של עילת מעצר בעניינו של חשוד ספציפי ומצאה שראוי לעצרו לפרק זמן קצר יחסית, כדי להשלים את החקירה. אין מדובר בשאלה עקרונית כלל ועיקר.

6.

הבקשה נדחית, אף בלא צורך לקיים דיון בנוכחות הצדדים. תוצאת ההחלטה נמסרה טלפונית לבאי כוח המבקשים.