בש"פ 1268/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) שהורה על הארכת מעצרה של המשיבה לצרכי חקירה עד הלילה (9.12.2012) בחצות.

1.

בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיאה ג' ארנברג ) הורה על הארכת מעצרה של המשיבה – שנעצרה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים – בארבעה ימים, עד ליום 12.2.2012 בשעה 10:00, וזאת לצרכי חקירה, על רקע חשדות לביצוע עבירות של זיוף תעודות תואר עם בן-זוגה, שוטר במשטרת ישראל, לצרכי הטבות שכר, וכן עבירות של שיבוש מהלכי חקירה. מדובר בפרשה שהחלה לפני כשלוש שנים, בעקבותיה בוצעו פעולות חקירה סמויות, שהפכו גלויות בשבוע האחרון. בית משפט השלום מצא כי קיים חשד סביר שהמשיבה ביצעה את המיוחס לה, הן ביחס לזיוף תעודות התואר, הן ביחס לעבירת שיבוש מהלכי חקירה. בית משפט השלום דחה את טענת המשיבה כי יש לשחררה משום שלא נעצרה במועד סמוך לפתיחת החקירה, אלא רק שנים לאחר מכן, וכן את הטענה כי מעצרה נבע בשל הגשת עתירה בנדון לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 1122/12 קלדרון נ' המחלקה לחקירות שוטרים ). בית משפט השלום שוכנע על סמך עיון בחומר החקירה כי פעולות החקירה שננקטו, אינן קשורות לעתירה שהוגשה לבג"ץ, וכן כי נדרשות פעולות חקירה נוספות שכל שחרור לחלופת מעצר – יביא לשיבושן.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום על רקע קביעותיו הבאות: העבירות בוצעו לפני זמן רב; הצטברות חומר החקירה נגד המשיבה עד לנקודת הזמן הנוכחית; הפחתת החשש לשיבוש מהלכי חקירה, נוכח מעצרו של בן זוגה של המשיבה; ובעיקר בשל מצבה המשפחתי של המשיבה – אם לארבעה ילדים בגילאי 3 עד 13, ששני הוריהם נתונים במעצר. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרה של המשיבה רק עד חצות הלילה, ושחרורה למעצר בית מלא תוך איסור על קשר עם כל המעורבים בפרשה.

3.

מכאן בקשת רשות הערר שלפניי. המדינה טוענת כי יש מקום ליתן רשות ערר בנסיבות שבהן מדובר בחשד לביצוע עבירת פשע שביצע שוטר שהמשיבה חשודה במעורבות בה, ונוכח ההיבטים המיוחדים שאליהם הפנתה בחומר הסודי. לגופו של עניין נטען כי נדרשות פעולות חקירה ששחרור המשיבה לחלופת מעצר עלול להביא לשיבושן, בין היתר, על רקע החשד הסביר שנמצא לביצוע עבירות שיבוש מהלכי חקירה על-ידי המשיבה, המוצא ביטויו בחומר חסוי. לדברי המדינה, הדיונים בשלוש ערכאות בשאלת המעצר לא אפשרה למחלקה לחקירות שוטרים לבצע אף לא אחת מפעולות החקירה הנדרשות, שהוצגו בפניי בנספח חסוי.

4.

בא כוח המשיבה סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריו, אין עילה למתן רשות ערר על רקע אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה. לגופם של דברים, טוען בא כוח המשיבה כי המעשים המיוחסים לה בוצעו לכאורה לפני שלוש שנים, וכי חקירה שהתנהלה באותה עת לא הביאה למעצרה באותה עת. לשיטתו, מעצרה של המשיבה נבע בשל הגשת עתירה בנוגע לחקירת הפרשה לבג"ץ. בא כוח המשיבה מדגיש כי מדובר באישה נורמטיבית, אם לארבעה ילדים ששני הוריהם נתונים במעצר, המפוזרים בין בני משפחה בשל מעצר הוריהם.

5.

כידוע, סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996, אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור (ראו חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2011 (להלן: התיקון )). ההלכה שהתגבשה מאז כניסת התיקון לתוקף מורה כי, ככלל, אמת המידה לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי אשר נקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.5.2011)). עם זאת, נקבע כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 5321/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2011); השוו: בש"פ 6859/11 בית עדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.10.2011)). ובלשונה של השופטת ע' ארבל :

" במקרים בהם נוכח בית המשפט כי ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה , דיון בפני ערכאה שלישית, יהא נכון, לטעמי, לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור. איני רואה לחזות מראש מה יהיו מקרים מיוחדים אלה, אך לכשיתייצבו לפנינו – נדע לזהותם" (בש"פ 2786/11 הנ"ל).

6.

לטעמי, המקרה שלפנינו, הן נוכח ההיבט של חתירה לטוהר מידות במשטרת ישראל, הן על רקע ההיבטים המיוחדים שבחומר החסוי (פסקאות ג', ד', ו-י' ל"נימוקים סודיים משלימים לבקשה"), הינו אחד ממקרים חריגים אלה. לפיכך החלטתי ליתן רשות ערר ולדון בערר המדינה לגופו.

7.

לאחר שבחנתי את החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בנימוקים הסודיים שהוגשו לי, מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד. בית משפט השלום קבע כי קיים חשד סביר שהמשיבה ביצעה את העבירות המיוחסות לה, לרבות עבירות של שיבוש מהלכי חקירה. מהחומר החסוי שהוצג לי נראה כי הקביעה מבוססת כדבעי ולא היה יסוד להתערב בה. בשל הליכי המעצר, לא הצליחה המחלקה לחקירות שוטרים לבצע אף אחת מפעולות החקירה הנדרשות, שהוצגו לפניי במסגרת נספח חסוי. להשקפתי, קיים חשש ששחרור המשיבה לחלופת מעצר בנקודת הזמן הנוכחית, לא רק שימנע את ביצוע פעולות החקירה הנדרשות, אלא שגם עלול להביא לשיבושה. על מנת להפיס דעתו של ב"כ המשיבה אציין כי לא מצאתי כי פעולות החקירה כרוכות בהגשת העתירה לבג"ץ. אכן, מצר אני על כך שבמהלך סוף השבוע ישהו ילדיה של המשיבה אצל בני משפחה בלא נוכחות הוריהם. יש לקוות שניהול יעיל ואפקטיבי של החקירה (שכאמור לא התאפשר מאז מעצרה של המשיבה) יקצר את פרק הזמן של המעצר למינימום הנדרש.

בקשת רשות הערר מתקבלת אפוא, החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת. החלטת בית משפט השלום תעמוד על כנה.