פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 3099/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
טורניקה מושיאשווילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות לערור על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.4.2013 בתיק עמ"י 48727-04-13 שניתנה על
ידי כבוד השופט ב' אזולאי
בשם המבקש:
עו"ד איחסאן ווהבי
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי כ"ץ-לולב
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט הבכיר ב' אזולאי ) אשר קיבל ערר שהגישה המשיבה (ודחה ערר שהגיש המבקש) על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת מ' וולפסון ), והורה על מעצרו המבקש לתקופה של 7 ימים החל מיום 26.4.2013 לצורך השלמת חקירה.
1.
המבקש נעצר ביום 25.4.2013 בחשד שאיים לפגוע באחרים על רקע סכסוך בין כנופיות פשע. כמו כן, על-פי הנטען, בעת שהיה מעוכב בתחנת המשטרה התפרע המבקש במקום ותקף אדם שבו התכוון לפגוע. אדם זה ואדם נוסף – שאליהם לכאורה הופנה האיום הנטען – נעצרו אף הם בחשד לאיום על חיי המבקש. ביום 26.4.2013 דחה בית משפט השלום בבאר-שבע בקשה להאריך את מעצרו של המבקש ב-7 ימים לשם השלמת חקירה. בית המשפט (כב' השופטת מ' וולפסון ) מצא כי ישנו ביסוס מודיעיני לעבירת האיום והכוונה לפגוע באחר וכי ישנן ראיות לכאורה לעבירת התקיפה. ברם, מששוחררו שני החשודים הנוספים שנעצרו עם המבקש, הוחלט גם על שחרורו של המבקש בתנאים: התחייבות עצמית בסך 50,000 ש"ח; הפקדה בסך 30,000 ש"ח; ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח; ושהייה בתנאים מגבלים משך 24 שעות ביממה בכתובת שנקבעה עד ליום 2.5.2013. לבקשת המשיבה, הורה בית המשפט על עיכוב ביצועה של החלטה זו עד ליום 28.4.2013.
2.
על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שבו נטען כי אינו יכול לגייס את הסכום שנדרש בהפקדה. בא כוח המשיבה הגיש אף הוא ערר על החלטה, שם נטען כי בנסיבות העניין לא היה מקום להורות על שחרור המבקש, אלא לעוצרו ל-7 ימים כפי שנתבקש. הדיון בשני העררים אוחד. ביום 28.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר ב' אזולאי ) את ערר המבקש וקיבל את ערר המשיבה, לאחר שנקבע כי עיון במידע המודיעיני ובחומרי החקירה העלה כי ישנו יסוד סביר לחשד שיוחס לחשוד; וכי נציג המשטרה אף הצביע גם על חשש לשיבוש הליכי חקירה אם ישוחרר החשוד. עוד נקבע כי בנסיבות העניין, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את החשש האמור. אשר לשני החשודים האחרים ששוחררו ציין בית המשפט המחוזי כי אלו שוחררו שלא בהסכמת המשטרה וכי באשר לכך הוגש ערר, וכי מכל מקום – "אין בהכרח זהות בין השיקולים הנוגעים למעצרם ולמעצרו של החשוד בדיון זה". יצוין כי עיון במערכת נט-המשפט העלה כי ערר המשיבה על שחרור המעורבים האחרים התקבל, ומעצרם הוארך כמבוקש (עמ"י (מחוזי ב"ש) 49814-04-13 מדינת ישראל נ' יוניס
(28.4.2013)).
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש מצביע על כך שבעניינו ישנן שתי החלטות נוגדות של הערכאות דלמטה, וטוען כי העבירות שהוא חשוד בהן אינן חמורות וכי עבירת האיומים שבה הוא חשוד נסמכה מלכתחילה על מידע מודיעיני שלא ברור מה טיבו. לעניין עבירת התקיפה סתם נטען כי עבירה זו בוצעה לכאורה בתחנת המשטרה, אשר זימנה את המבקש ואת שני המעורבים הנוספים והפגישה ביניהם; וכי ככל שישנם עדים לאירוע, הרי שאלה אנשי משטרה, שהמבקש אינו יכול לשבש פעולות הקשורות בהם. כן מדגיש המבקש כי לא ברור מהן פעולות החקירה שנותרו לביצוע ואשר מצדיקות את מעצרו לתקופה שנקבעה, וכי בדיון בבית המשפט קמא לא טען נציג המשטרה כי חלה התקדמות בחקירה או שבוצעו פעולות נוספות מלבד אלה שבוצעו ביום הגשת בקשת המעצר. לטענת המבקש, בשים לב למהות האירוע ולנסיבותיו וכן לעילת המעצר הנטענת – השלמת חקירה – תקופת המעצר שנקבעה היא בלתי סבירה ופוגעת באופן בלתי מידתי בזכויותיו, בין היתר בשל היותו צעיר הנעדר הרשעות קודמות.
4.
המשיבה סומכת ידיה על הכרעת בית המשפט קמא. לדבריה, המשטרה מבקשת לבצע פעולות חקירה נוספות בתוך תקופת המעצר שנקבעה, ומעצרו של המבקש דרוש לשם כך. על כן, ונוכח האינטרס הציבורי למצות חקירה זו, סבורה המשיבה כי מקרה זה אינו מתאים למתן רשות ערר בבית המשפט העליון. לבקשתי, הוגש לי החומר החסוי שהוגש לעיונו של בית המשפט בערכאות הקודמות, הנוגע לפעולות החקירה המתוכננות בתיק.
5.
לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר החסוי שהוגש לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, אמת המידה לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי אשר נקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 3391/11
פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2011)). עם זאת, נקבע כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו: בש"פ 1268/12 מדינת ישראל נ' פלונית (9.2.2012) ). המקרה שלפנינו אינו כזה שעשויות להיוודע לו השלכות רוחב המצדיקות הענקת רשות לערור ב"גלגול שלישי", ואף לא מתקיימות בו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות הענקת רשות כאמור בהיעדר שאלה משפטית עקרונית . אף לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בחומר החסוי בדבר פעולות החקירה הנדרשות, לא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק התערבות ב"גלגול שלישי". הנחתי היא כי פעולות החקירה שפורטו במזכר החסוי יושלמו בהקדם, בשים לב לעובדה שהמבקש כבר מצוי במעצר מספר ימים; וכי ככל שפעולות אלה יסתיימו טרם מיצוי תקופת המעצר שעליה הוחלט – לא יוחזק המבקש במעצר מעבר לנדרש.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ' באייר התשע"ג (30.4.2013).
ש ו פ ט