בש"פ 3334/13 רומן ישראלוב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר ניתנה על-ידי כב' השופט א' יעקב , בעמ"י 15153-05-13, מיום 8.5.2013, בגדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית-משפט השלום בראשון לציון, שניתנה על-יד כב' השופט מ' מזרחי , במ"י 14272-05-13, מיום 7.5.2013. במסגרת החלטה זו, הורה כב' השופט מזרחי להאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 12.5.2013, בשעה 12:00.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 7.5.2013, לאחר סיומה של חקירה סמויה, נעצר המבקש, ביחד עם חשודים נוספים, בחשד, שבמהלך השנים האחרונות, הוא סיפק סמים לשלל צרכנים, ובמקומות רבים. על-יסוד עובדות אלה, ייחסה המשטרה למבקש שורה ארוכה של עבירות סמים, שעניינן ייצוא, ייבוא, אספקה וסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) ; ועבירות של החזקה ושימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים.

3.

באותו היום, הובא המבקש לדיון בהארכת מעצרו בבית-משפט השלום. במסגרת דיון זה, דחה בית-משפט השלום את בקשתו של בא-כוח המבקש, עו"ד דניאל כפיר, להורות על איסור פרסום שמו של מרשו, ונקבע, כי הנזק, אשר צפוי להיגרם למבקש, אינו חורג מן הנזק הצפוי לכל חשוד המובא להארכת מעצר. בעיקר נכונים הדברים, שעה שאת עיקר טענותיו מיקד הסנגור בפגיעות כלכליות, אותן עשוי, לכאורה, לספוג המבקש, בשל פרסום שמו.

לגופה של הבקשה להארכת מעצר, קבע בית-משפט השלום, כי מהחומר הסודי שהונח בפניו עולה, כי קיים חשד סביר שהמבקש אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו. עוד קבע בית-משפט השלום, כי חרף טענתו של הסנגור, הרי שמעיון בהודעתו של המבקש, עולה כי הלה הועמד על זכותו להיוועץ בעורך-דין, ואולם, הוא בחר שלא לממש את זכותו, אלא רק בסיום מתן הודעתו.

לבסוף, קבע בית-משפט השלום, כי לנוכח התשתית הראייתית, אשר הונחה בפניו, ולאור פעולות החקירה המורכבות הנדרשות בתיק, וחרף העובדה שהמבקש נעדר עבר פלילי, הרי שקיימת עילה להורות על הארכת מעצרו של המבקש. על

יסוד האמור לעיל, האריך בית-משפט השלום את מעצרו של המבקש, עד ליום 12.5.2013, בשעה 12:00.

4.

ביום 8.5.2013, הוגש לבית-המשפט המחוזי ערר על החלטת בית-משפט השלום, אשר בה נטען, מבלי לבאר או להביא טעמים, כי שגה בית-משפט השלום משלא הורה על איסור פרסום פרטיו המזהים של המבקש. בהמשך, טען בא-כוח המבקש, טענות מטענות שונות בנוגע להחלטת בית-משפט השלום להאריך את מעצרו של המבקש, עד ליום 12.5.2013. כך, בין היתר, נטען, כי שגה בית-משפט השלום משלא נתן משקל ראוי ל" מניעת זכות ההיוועצות " מהמבקש. עוד נטען, כי שגה בית-המשפט משלא קבע מה היה חלקו של המבקש במסכת העבריינית המתוארת, ולא פירט דבר על-אודות החשדות העומדים נגד המבקש. לבסוף טען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-משפט השלום משלא בחן אפשרות לשחרור המבקש לחלופת מעצר, חרף העובדה שחלופה " ראויה " שכזו הוצגה בפניו.

5.

באותו יום, נערך דיון בערר בפני בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, שבסיומו קבע בית-המשפט, כי מעיון בטענות המשטרה, עולה כי קיימות שלוש פעולות חקירה שביצוען נדרש בתיק, ובשל אופיין, מִשְכן, ומורכבותן, אין מנוס מלהורות על המשך מעצרו של המבקש. אשר על כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בדין הורה בית-משפט השלום על המשך מעצרו של המבקש עד ליום 12.5.2013.

בהתייחסו לבקשה לאיסור פרסום, קבע בית-המשפט המחוזי, כי היות שבא-כוח המבקש לא הציג, ולוּ נימוק אחד לתמוך באיסור פרסום פרטיו של המבקש, הרי שאין בידיו להיעתר לבקשה זו.

על-יסוד האמור לעיל, דחה בית-המשפט המחוזי את עררו של המבקש והותיר את החלטתו של בית-משפט השלום על כנה.

הבקשה

6.

בבקשת רשות הערר המונחת לפניי, חזר בא כוחו של המבקש על עיקרי הדברים, כפי שנטענו, בפני הערכאות הקודמות, תוך שניסה לשוות להם אופי עקרוני החורג מעניינו של המבקש. בין היתר, עמד בא-כוח המבקש, באריכות, על הצורך בהנמקה מפורטת של הבקשה להארכת מעצר; שטח את טענותיו בדבר חשיבותה של זכות ההיוועצות, והפגיעה בה במקרה דנן; ציין את החשיבות הטמונה באיסור פרסומם של פרטים מזהים אודות המבקש; והציג השגות מהשגות שונות בנוגע לפעולות החקירה הנדרשות, לכאורה בתיק, ושבעטיין הוחלט על הארכת מעצרו של המבקש במספר ימים.

דיון והכרעה

7.

למקרא האמור בבקשת רשות הערר, כמו גם בחומרים המצורפים לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. זאת לנוכח העובדה, כי חרף ניסיונותיו של בא-כוח המבקש, דומני, כי הבקשה שלפנינו אינה מגלה כל עילה לדיון " גלגול שלישי " בפני בית-משפט זה.

סעיף 53(א1 )(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ), אינו מקנה ערר בזכות על החלטת בית-משפט מחוזי, אשר דן בערר לפי סעיף זה, אלא שיש להגיש בקשת רשות לערור. הלכה מושרשת היא, כי אמת המידה למתן רשות לערור על החלטה לפי סעיף 53(א1)(א) לחוק המעצרים דומה במהותה למבחנים שנקבעו בנוגע לרשות ערעור ב" גלגול שלישי " על פסקי דין של בית-המשפט המחוזי

בשבתו כערכאת ערעור (ראו, מני רבים אחרים, בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (14.8.2012); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני

(25.6.2012); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (17.4.2011)). כלומר, בית-משפט זה ייעתר לבקשה כאמור, אך באותם מקרים ייחודיים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או סוגיה ציבורית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים להליך. עם זאת, נפסק, לא אחת, כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר כאמור, אף אם אין הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 5455/12 אבו עדרה נ' מדינת ישראל (11.7.2012); בש"פ 1286/12

מדינת ישראל נ' פלונית

(9.2.2012)).

8.

לאחר בחינת הטענות המועלות בבקשה שלפניי, נחה דעתי, כי חרף ניסיונו של בא-כוח המבקש, לטעון, כי העניין שלפנינו מצדיק דיון " בגלגול שלישי ", הרי שאין כך הדבר, שכן עיקרן של הטענות המועלות בבקשה, נוגע לעניינו הפרטי של המבקש, ולו בלבד. יתירה מזאת, עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את כלל הנתונים הדרושים, לשם הכרעה בבקשת המעצר, והוחלט כי בנתונים הקיימים, ולאור הצורך בביצוע פעולות חקירה מורכבות, אין מנוס מלהאריך את מעצרו של המבקש במספר ימים, עד ליום 12.5.2013. במצב דברים זה, סבורני, כי לא מתקיימות אותן נסיבות מיוחדות, המאפשרות " גמישות " מסויימת למתן רשות לערור.

9.

סיכומם של דברים, משלא מצאתי כל הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, הנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערר.