פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4392/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
לירז אברג'יל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות לערור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.6.2013 בתיק עמ"י 40007-06-13 שניתנה על ידי
כבוד סגן הנשיא א' יעקב
בשם המבקשת:
עו"ד צחי רז
החלטה
לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עמ"י 40007-06-13, כבוד סגן הנשיא א' יעקב ) מיום 19.6.2013. במסגרתה, התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (מ"י 32277-06-13, כבוד השופט מ' מזרחי ) מיום 18.6.2013, שהורה על שחרורה של המבקשת למעצר בית.
המבקשת חשודה כי קיזזה והפיצה חשבוניות פיקטיביות בהיקף ניכר. המשיבה ביקשה את מעצרה של המבקשת לצורך חקירה. ביום 16.6.2013 קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה על מעצרה עד ליום 18.6.2013. בהחלטתו ציין בית המשפט כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות. כמו כן קבע כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורה ישבש את מהלכי החקירה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי העובדה שהמשטרה לא מיהרה לעצור את החשוד בשותפות לעבירה, הוא בעלה, ואפשרה לו לבצע שיחות טלפון ופגישות, מחלישה את החשש לשיבוש מהלכי חקירה (יצוין כי החשוד הנוסף הוא אסיר, קרי, לא הוגבלה יכולתו לבצע פעולות אלו במסגרת המאסר). בנוסף, ציין בית המשפט כי למבקשת אין עבר פלילי, והיא אם לילדים קטנים. לבסוף, קבע כי מאחר שהחקירה דורשת ביצוע פעולות חקירה ביחס למספר חשודים, יש להעתר לבקשה לפרק זמן מצומצם של יומיים.
בחלוף הזמן, המשיבה הגישה בקשה להארכת מעצר שניה של המבקשת. בית משפט השלום דחה את הבקשה. בהחלטתו מיום 18.6.2013 ציין כי רק שתיים מבין פעולות החקירה שהוצגו לו בדיון ביום 16.6.2013 בוצעו. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי המבקשת לא משבשת את מהלכי החקירה, וכי לא הוצגו כל ראיות שבכוונתה לעשות זאת, וכן כי היא משתפת פעולה בחקירתה. בית המשפט קבע כי פעולות החקירה הנוספות הנדרשות בהליך, על פי הודעת המשטרה, אינן מחייבות את המשך החזקתה במעצר. לפיכך, הורה על שחרורה למעצר בית מלא.
המשיבה הגישה ערר על החלטת זו. כאמור, ביום 19.6.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי מדובר בפרשה גדולה ומסועפת, וכי יש קשר של ממש בין המבקשת לעבירות בהן היא חשודה. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן לא קיים חשש לשיבוש מהלכי חקירה המצדיק את המשך מעצרה של המבקשת. יחד עם זאת, קבע כי קיימת מסוכנות כלכלית בעניינה. זאת, שכן על פי חומרי החקירה ישנו חשד סביר שהיא הייתה מעורבת באופן אקטיבי בעבירות רבות, לרבות בעבירות של הלבנת הון. בהמשך לאמור, בית המשפט קבע כי החלופה של מעצר בית אינה מאיינת את המסוכנות הנשקפת מהמבקשת, מאחר וניתן להמשיך לבצע את העבירות אף במסגרת של מעצר בית. משכך, הורה בית המשפט על מעצרה עד ליום 23.6.2013.
מכאן בקשת רשות הערר שלפניי. במסגרתה, טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לכך שאין חשש לשיבוש הליכי חקירה מצידה, וכי מסוכנותה הכלכלית אינה חמורה במידה המספקת להארכת מעצרה. בהקשר זה, טוענת היא כי יש לבכר את החלופה גם נוכח נסיבותיה האישיות, העדר עבר פלילי והיותה אם לילדים קטנים.
דין הבקשה להידחות.
רשות לערור תינתן מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (27.5.2011)). בבקשה הנוכחית המבקשת כלל אינה טוענת כי ההליך מעורר שאלה כללית מהסוג המצדיק קבלת בקשת רשות לערור. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. בבחינת למעלה מן הצורך אציין שאף לגופו של עניין, לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב בתמוז התשע"ג (20.6.2013).
ש ו פ ט