בש"פ 5001/11 שלמה הרי עזרן נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.6.2011 (כבוד סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ), שבמסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 23.5.2011 (כבוד סגן הנשיא נ' אבו טהה ), שבמסגרתה הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים.

כנגד המבקש ו-11 אחרים (שני נאשמים ותשע חברות) הוגש כתב אישום

מתוקן, הכולל 14 פרקים המתארים פרשיות שונות של העלמות מס. כתב האישום מייחס למבקש עבירות רבות של ניכוי מס תשומות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס; עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס; עבירה של הוצאת חשבונית מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן; עבירה של שימוש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס; מאות עבירות של פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו; מאות עבירות של סיוע לאחר לנהל פנקסי חשבונות כוזבים; עבירות של שימוש במרמה, עורמה או תחבולה; וכן עבירות של אי הגשת דו"ח במועד. תמצית כתב האישום מתוארת בהחלטתו של בית משפט השלום ולא אחזור עליה. די לציין שמדובר בתוכנית עבריינית רבת היקף שביצעו שלושת הנאשמים באמצעות חברות הרשומות על שמם, חברות שבהן הם משמשים כמנהלים פעילים, וכן חברות אשר אינן קשורות אליהם כלל. המבקש והנאשמים האחרים הפעילו, בין השנים 2010-2008, רשת שמטרתה היחידה הייתה סחר בחשבוניות מס בהיקפים עצומים. כפי שנכתב בכתב האישום, פעולתם גרמה נזק עצום לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שבמסגרתה טענה כי כתב האישום מקים שתי עילות מעצר: חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, או העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת; וכן חשש ממשי של מסוכנות.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה והורה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קבע, כי הונחה בפניו תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את המבקש לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנוסף, קבע בית המשפט כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר, הן של מסוכנות, הן של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, להשפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. בית המשפט התייחס לתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, אשר ממנו ניתן ללמוד, כי קיימת אצלו רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת חוק. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של המבקש לחלופת המעצר שהוצעה, לנוכח קשייו לקחת אחריות על התנהלותו וכן לנוכח יכולתו לנהוג בתחכום תוך שימוש במניפולציה. לנוכח כל זאת, שוכנע בית המשפט כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, בשים לב לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו ולנוכח העובדה שאין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש הליכי משפט. בית המשפט התייחס לכך שלרוב לא מתקיימת עילת מסוכנות בעבירות רכוש, אבל מקרה זה הינו אחד מאותם חריגים לכלל, שכן מדובר בפעילות מתוחכמת, רבת משתתפים, מתוכננת מראש ורחבת היקף.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא מצא מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט דחה את טענת המבקש, שלפיה תסקיר שירות המבחן נעשה על בסיס כתב האישום המקורי, ולא על בסיס כתב האישום המתוקן, ולכן יש להזמין תסקיר נוסף. בית המשפט קבע בהקשר זה, כי אין בשוני בין כתבי האישום, המתבטא בהיקף סכומי החשבוניות הפיקטיביות המיוחסים למבקש, כדי לשנות מהמלצת שירות המבחן בעניינו. עוד קבע בית המשפט, כי השיקול בדבר הזמן הרב שיוקדש לשמיעת התיק אינו שיקול מרכזי וטרם בשלו התנאים לתת לו משקל רב. עוד קבע בית המשפט, כי למרות שלא מדובר בעבירת אלימות, גם בעבירות מס ניתן, במקרים מסוימים, לעצור עד תום ההליכים ובמקרה זה יש סכנה לציבור המצדיקה את המעצר. עוד קבע בית המשפט, כי כבר בשנת 2008 נעצר המבקש בגין חשד להפצה של חשבוניות מס פיקטיביות והוא שוחרר בתנאים מגבילים. חרף זאת, המשיך לכאורה לבצע עבירות דומות ולכן ספק אם ניתן ליתן בו אמון. עוד קבע בית המשפט, כי מהחומר שהובא לעיונו, עולה, כי מסקנת בית משפט השלום, שלפיה יש חשש לפגיעה בעדים, מקובלת עליו. טענת המבקש, שלפיה יש לשחררו כיוון שחשודים אחרים בפרשה שוחררו נדחתה, מהטעם שאין להשוות בינו לבין האחרים, שכן מעמדם בפרשה שונה לגמרי. בדומה, נדחתה הטענה שלפיה יש להבחין בין המבקש לבין הנאשמים האחרים בכתב האישום, שכן על אף שלמבקש מיוחסות עבירות בהיקפים פחותים מאלה של שותפיו, עדיין חלקו בפרשה הוא רב. לבסוף, קבע בית המשפט, כי בנסיבות המקרה, ומאחר שלא ניתן לתת אמון במבקש, אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום המורה על מעצרו.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה עותר המבקש לקבלת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). לטענו, עניינו מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. לטענתו, שגו הערכאות הקודמות בכך שהחליטו על מעצרו עד תום ההליכים. זאת, בין היתר, כיוון שהוא מואשם בעבירות כלכליות ולא בעבירות אלימות, עבירות אשר אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית. לטעתנו, מסקנתו של בית משפט המחוזי אינה מידתית וניתן להתגבר על עילת המעצר, ככל שישנה, באמצעות תנאים מגבילים מחמירים. עוד טוען המבקש, כי הזמן שיידרש לשמיעתו של התיק העיקרי הוא רב, וכי יש להתחשב בשיקול זה במסגרת ההחלטה על מעצרו עד תום ההליכים. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית המשפט בכך שהתייחס לתסקיר מטעם שירות המבחן שהוגש בטרם תוקן כתב האישום. לטענתו, לא ניתן לדעת כיצד היה משפיע תיקון כתב האישום על קצינת המבחן. עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט ביחסו חשיבות לכך שהוא נעצר בשנת 2008, שכן הוא מילא אחר תנאי השחרור. לבסוף, טוען המערער, כי בנסיבות המקרה ולאור נסיבותיו האישיות, יש בחלופה המוצעת על ידו כדי לאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו ואת החשש לשיבוש הליכי משפט.

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בעקבות התיקון האחרון בחוק סדר הדין הפלילי מיום 27.3.2011, ניתן לדחות בקשה לרשות לערור, היא הבקשה המונחת לפניי, על הסף, מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים. נקבע, כי המבחן לקבלת בקשת רשות לערור דומה במהותו למבחן שנקבע למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי, הוא המבחן שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.5.2011)).

לפי הלכת חניון חיפה , רשות ערעור תינתן במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות עקרונית, משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך. בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת מידה זו, וכל עניינה הוא בנסיבותיו של מקרה זה. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

אוסיף, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומסקנתו, שלפיה מתקיימת בנסיבות המקרה עילת מעצר אשר לא ניתן לאיין באמצעות חלופה הולמת, מקובלת עלי. ראשית, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט, שלפיה מתקיימת במקרה זה עילת מעצר, הן עילה של מסוכנות הנובעת, בין היתר, מההיקף העצום של העבירות המיוחסות למבקש, הן עילה של שיבוש הליכי משפט והשפעה אפשרית על העדים. שנית, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט, שלפיה אין אפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות החלופה שהוצעה. זאת, בין היתר, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן. אוסיף, כי אף לטעמי אין כל פגם בכך שהתסקיר הוגש בטרם תוקן כתב האישום ואין בשוני בין כתבי האישום כדי להשפיע על האמור בו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.