בש"פ 2845/13 מדינת ישראל נ. אהרון רוני בראנס

1.

בפני בקשה (שביעית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להורות על הארכת מעצרם של המשיבים 2 ו-3 ב-90 ימים נוספים החל מיום 15.5.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 38119-03-11 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם; ולהורות על הערכת מעצרו של המשיב 1 ב-90 ימים נוספים החל מיום 3.5.2013 או עד למתן פסק דין באותו תיק.

רקע והליכים קודמים

2.

בכתב אישום שהוגש בתאריך 22.3.2011 לבית המשפט השלום בבאר שבע נגד המשיבים, מיוחסים להם מספר אישומים שעניינם מספר רב של עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ ) ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה ). כתב האישום מייחס למשיבים תוכנית עבריינית משותפת ורחבת היקף, שמטרתה התחמקות מתשלומי מע"מ ומס הכנסה בסכומי עתק. על-פי הנטען בכתב האישום, העבירות בוצעו באמצעות חברות הרשומות על שמם של המשיבים, חברות שבהן שימשו כמנהלים בפועל ועוד חברות נוספות, וגרמו לנזקים עצומים לקופת המדינה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים, כדלקמן: למשיב 1 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בכחמש מאות מיליון שקל; למשיב 2 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בכשבעים מיליון שקל; ולמשיב 3 מיוחסות עבירות מס המסתכמות בכמאתיים וארבעים מיליון שקל.

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים נגדם, וביום 23.5.2011, ניתנה החלטתו של בית המשפט השלום בבאר שבע בבקשה זו (השופט נ' אבו-טהה ). בית המשפט עמד על מסוכנותם של המשיבים, וקבע כי זו נלמדת מרמת התחכום של הפעילות המיוחסת להם; מריבוי המשתתפים בה; מאורך התקופה שבה היא התמשכה; ומהסכומים הגדולים שהוצאו לכאורה שלא כדין מהקופה הציבורית. בהמשך לכך, נקבע, כי אין להסתפק בחלופות המעצר שהוצעו, בשים לב לרמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמשיבים לביטחון הציבור ולשלומו ולכך שאין בכוחן של החלופות שהוצעו כדי לאיין את החשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על העדים במשפט או על הראיות שיוצגו בו. משכך, הורה בית משפט השלום על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם .

4.

ביום 15.6.2011, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את עררו של המשיב 2 על ההחלטה הנ"ל (עמ"ת 53577-05-11, השופטת ר' יפה-כ"ץ ), וביום 6.7.2011, דחה בית משפט זה את בקשתו של המשיב 2 למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי (בש"פ 5001/11, השופט ס' ג'ובראן ). כמו כן, ביום 24.10.2011, דחה בית המשפט השלום בבאר שבע את בקשותיהם של המשיבים 2 ו-3 לעיון חוזר על ההחלטה להורות על מעצרם עד לתום ההליכים בעניינם (עמ"ת 38154-03-11, השופט נ' אבו-טהה ).

5.

משפטם של המשיבים מתנהל החל מחודש אפריל 2011, כאשר בחלק מן הדיונים היו מיוצגים ובחלקם האחר ייצגו את עצמם. פרשת ההגנה הסתיימה ביום 14.1.2013, וסיכומי הצדדים הוגשו בחודש מרץ 2013. נוכח כך נקבע מועד מתן הכרעת הדין ליום 16.6.203. עוד יצוין, כי בסוף חודש אפריל 2013 הגישו המשיבים מספר בקשות לבית משפט השלום לצירוף ראיות חדשות ולחקירה חוזרת של עדים בהליך המתנהל כנגדם, כפי שיפורט להלן.

6.

לנוכח התמשכות משפטם של המשיבים, עד כה נדונו כבר בבית משפט זה שש בקשות להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. השופט ס' ג'ובראן האריך את מעצרם ב-90 ימים בשתי החלטות שונות (בש"פ 8252/11; בש"פ 1237/12); השופטת (כתוארה אז) מ' נאור האריכה את מעצרם ב-110 ימים נוספים (בש"פ 3597/12); השופט ח' מלצר האריך את מעצרם של המשיבים 3-2 ב-75 ימים נוספים (תוך קביעה שבמהלך תקופה זו הם יהיו רשאים להציע חלופות מעצר הדוקות שתיבחנה על-ידי שירות המבחן) ואילו בעניינו של המשיב 1 הוא קבע כי אין מקום להורות על הארכת מעצרו בשל היותו נתון במאסר (ומבלי לפגוע ביכולתה של המשיבה להגיש בקשה נוספת, לקראת המועד הצפוי לשחרורו) (בש"פ 6300/12); השופט א' שהם

האריך את מעצרם של המשיבים כולם ב-90 ימים נוספים (בש"פ 7876/12); ולבסוף, השופט ע' פוגלמן

האריך את מעצרם של המשיבים ב-90 נוספים, בציינו כי למשיבים חלק ניכר בהתמשכותו של ההליך המשפטי נגדם ובנסיבות אלה יש לייחס משקל מופחת למשך הזמן הממושך בו נמצאים המשיבים במעצר. עם זאת, הוא הוסיף וקבע כי המשיבים רשאים להגיש לבית המשפט השלום בקשה לבחון את התאמתם של ערבים נוספים כמפקחים (בש"פ 509/13).

7.

בהתאם להחלטתו של השופט פוגלמן הגישו המשיבים 1 ו-2 בקשות לעיון חוזר לבית משפט השלום. בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב 1, מתאריך 9.4.2013, נקבע בין היתר כי "קיימת רמת סיכון גובהה להישנות התנהגות פורצת חוק". לגבי החלופה שהוצעה על ידו – כי ישהה בביתו במושב שדה עוזיה, בפיקוח אישתו, אחותו ואחיינו – נקבע כי אלו יתקשו לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב 2, מתאריך 20.2.2013, נקבע גם כן, בין היתר, כי "קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורצת חוק". לגבי ההצעות שהועלו לחלופת המעצר – כי יתגורר בביתו עם רעייתו וילדיו או בבית אחותו ובעלה – נקבע כי למרות ההתרשמות החיובית מהערבים המוצעים, קיימת הערכה כי המשיב 2 יוכל להחליש כל מסגרת פיקוח, ולכן הומלץ שלא לשחרר ממעצר.

8.

בית משפט השלום קיבל את המלצת שירות המבחן לגבי משיב 2, וביום 3.4.2013 דחה את בקשתו, תוך שהוא מציין כי הכרעת הדין המתקרבת במשפט מהווה חיזוק נוסף להחלטה זו, נוכח החשש להימלטות המבקש מן הדין. בהמשך, ביום 2.5.2013, דחה בית משפט השלום גם בקשתו של המשיב 1 לעיון חוזר. החלטה זו התבססה על תסקירים עדכניים בעניינו של המשיב 1 (מיום 14.4.2013 ומיום 25.4.2013), אשר בהם העריך שירות המבחן כי נשקפת מן המשיב 1 רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות פורצת חוק. גם במקרה זה ציין בית משפט השלום את העובדה כי הקירבה למועד הכרעת הדין תומכת בהחלטתו, גם כן בשל החשש להימלטות מן הדין, ועל כן קיבל את המלצות שירות המבחן בעניינו.

9.

בשל בקשות שונות שהגישו המשיבים לדחיית מועד הדיון בפני, שלהם נלוותה הסכמה להארכת מעצרם עד לדיון, הוארך מעצרם של המשיבים על-ידי לתקופות קצרות בשתי הזדמנויות שונות (החלטות מימים 29.4.2013 ו-9.5.2013). במועד הדיון בפני, ביום 19.5.2013, החלטתי על הארכת מעצרם עד למתן החלטה אחרת. החלטתי הנוכחית מתייחסת אפוא לבקשה להאריך את מעצרם משלב זה ואילך.

10.

בקשה זו כקודמותיה מתבססת בעיקרו של דבר על חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות למשיבים; על המסוכנות הנשקפת מהם – הן מן ההיבט של המשך פעילות פלילית והן מן ההיבט של חשש להימלטות מאימת הדין – כפי שהיא עולה הן מכתב האישום והן מתסקירי המבחן; וכן על הטענה כי הימשכות ההליכים המשפטיים בעניינים נובעת מהתנהלותם שלהם. לכך, נוספה בפעם זו העובדה שכאמור לעיל במשפט העיקרי נקבע מועד למתן הכרעת דין ליום 16.6.2013. לשיטת המבקשת, עובדה זו מגדילה את הסיכוי כי המשיבים ינסו להימלט מן הדין אם ישוחררו לחלופת מעצר.

11.

המשיבים מתנגדים בתוקף לבקשה – בשים לב להתמשכות ההליך, כמו גם בשל הערכתם כי הכרעת הדין לא תוכל להינתן במועד שנקבע לה, בשל התפתחויות חדשות הקשורות בעדותו של אחד מעדי המדינה בפרשה, כמפורט להלן.

12.

עיקר הטענות המשפטיות הועלו על-ידי באי כוחם של המשיבים 1 ו-2. המשיב 3 שלא היה מיוצג בהליך בפני סמך ידיו על טענותיו אלה, מעבר לטענות כלליות שהעלה בעצמו לגבי הבסיס הרעוע, לטענתו, לאישומים.

13.

בעיקרו של דבר, נטען בפני כי אחד מעדי המדינה, שהוא גם עד מדינה בפרשה נוספת, היה מעורב בפעילות פלילית, שבעקבותיה צפוי להתבטל הסכם עד המדינה שנתחם עמו. כמו כן, לטענת המשיבים עדות זו צפויה לחשוף היבטים נוספים בפרשה – בעיקרו של דבר, חשדות לשחיתות של חוקרים שהיו מעורבים בחקירתם של המשיבים – וכך, סופו של המשפט אינו צפוי להיות בקרוב. למעשה, באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 ציינו כי ככל הנראה לא היו מתנגדים למעשה להארכת המעצר עד לתאריך המיועד למתן הכרעת הדין אילו סברו שבכך יסתיימו הדברים, תוך שהם עומדים על ההערכה שהכרעת הדין לא תוכל להינתן במועד זה.

14.

טענה נוספת של המשיבים התייחסה לאופי העבירות שבהן הם מואשמים – עבירות כלכליות, שאינן אמורות להצדיק, בשלב זה של התמשכות ההליכים, את המשך המעצר.

15.

בדברי תשובתו, התייחס בא-כוח המבקשת לטענות המשיבים. הוא ציין שהטענות הנוגעות להתמשכות המשפט אינן מבוססות, מה גם שעד המדינה האמור הוא עד שעדותו הובאה אך כעדות נוספת ביחס לחלק מן האישומים, וכתב האישום לא הוגש מלכתחילה על בסיס עדותו, שהצטרפה רק בהמשך (בעקבות חתימת הסכם עד מדינה עמו בפרשה אחרת). כמו כן, הוא הוסיף והתייחס לכך שבית משפט זה מכיר, במקרים מתאימים, גם במסוכנותם של נאשמים בעבירות כלכליות, בעיקר כאשר מדובר עבירות רחבות היקף ומתוחכמות (תוך הפנייה ל בש"פ 2794/11

מדינת ישראל נ' וייסמן (26.4.2010) (להלן: עניין וייסמן ); בש"פ 1862/10 מדינת ישראל נ' בן דוד (18.3.2010)).

16.

נקודת המוצא שצריכה להנחות את ההחלטה בעניינם של המשיבים היא אותה נקודת מוצא שבית משפט זה חזר ואישר בהחלטותיו: נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס הציבורי התומך במעצר משתנה בהדרגה ככל שמתארך ההליך השיפוטי, ובלבד שקיימת אפשרות לאיין את מסוכנותו של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (24.1.2007); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011)).

17.

בכל הנוגע למידת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, אין בידי לקבל את טענותיהם. אכן, הם נאשמים בעבירות כלכליות, שלא נלווה להן יסוד של אלימות. עם זאת, כפי שציין השופט ע' פוגלמן בהחלטתו בעניינם של המשיבים: "יש משקל ממשי למסוכנות הנובעת מהמשיבים, אשר נלמדת מחומרת מעשיהם ומעברם הפלילי המכביד. המדובר בעבירות בשווי כולל של למאות מיליוני שקלים, המסבות נזק רב מימדים לקופה הציבורית; עבירות שבוצעו בקבוצה בתחכום ובשיטתיות" (בש"פ 509/12, בפסקה 9). התסקירים בעניינם של המשיבים מחזקים קביעה זו. אומנם, בית המשפט אינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן, אך ככל שאלה אינן חיוביות מהיבטו של הנאשם יש לייחס להן משקל משמעותי (ראו למשל: בש"פ 6626/10 פלוני נ' מדינת ישראל (21.9.2012); בש"פ 7593/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.10.2010), פסקה 19)).

18.

בכל הנוגע להתמשכות ההליך, נודעת חשיבות לקביעתו של השופט א' שהם בדיון על הארכת מעצרם החמישית של המשיבים באשר לחלקם של המשיבים בכך (בש"פ 7876/12)). לקביעה זו אף הצטרף השופט פוגלמן בהארכת מעצרם השישית של המשיבים (בש"פ 509/12). לכך ניתן להוסיף, כי בית משפט זה כבר ציין שהקושי המובנה בשמיעתם של הליכים רחבי היקף, הכוללים מספר נאשמים, עשוי להוות שיקול התומך בהארכת המעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית (ראו: בש"פ 1862/10 מדינת ישראל נ' בן דוד (18.3.2010).

19.

הטענה העיקרית שעשויה להטות בשלב זה את הכף לעברם של המשיבים היא זו המתייחסת לאפשרות של "הסתבכות" ההליך בעקבות ההתפתחויות הנוגעות לעדותו של אחד מעדי המדינה, כמפורט לעיל. בעניין זה הוצגו בפני הערכות מנוגדות בתכלית על-ידי שני הצדדים. אולם, כאמור, אף באי כוחם של המשיבים 1 ו-2 לא התנגדו בתוקף להארכת המעצר עד למועד המקורי שנקבע להארכת המעצר, באופן שצמצם באופן מעשי את הפערים בין הצדדים במידה ניכרת.

20.

אני סבורה שבנסיבות אלה, נכון להיענות להארכת המעצר המבוקשת. אם תינתן הכרעת הדין במועד שנקבע לה או בסמוך לכך – הרי שהדבר יהיה בגדרה של הארכת המעצר הנוכחית. אם לאו – הרי שההתפתחויות הצפויות במשפט, ובכלל זה ההחלטות בבקשות שהוגשו לצירוף ראיות, יהיו ידועות וברורות, וניתן יהיה לקבל החלטה מושכלת המביאה בחשבון גם נתונים אלה. על כן אני מורה, בעת הזו, להאריך את מעצרם של כלל המשיבים עד ליום 15.7.2013, יום סיומה של שנת המשפט הנוכחית.

21.

סיכום של דברים: מעצרם של המשיבים מוארך בזה עד ליום 15.7.2013, או עד למתן פסק דין בעניינם בבית המשפט השלום בבאר שבע – לפי המוקדם מביניהם.