בש"פ 1862/10 מדינת ישראל נ. יניב בן דוד

זוהי בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין, יחד עם אחרים, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשורה ארוכה של עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, פקודת מס הכנסה, תשכ"א-1961, חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, וכן עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. בתמצית ייאמר כי על-פי הנטען בכתב האישום, קשרו הנאשמים קשר ופעלו לביצועה של תוכנית עבריינית רחבת היקף שמטרתה להונות את מנהל רשות המסים ומנהל המוסד לביטוח לאומי. הנאשמים פעלו במסגרת היררכית ברורה בה היה המשיב "הרוח החיה ומתווה הפעילות העבריינית", והקימו רשת חברות רחבת היקף במסגרתה הוציאו במרמה – לחברות שבשליטתם ולעסקים אחרים – מאות חשבוניות מס פיקטיביות, על מנת לנכות את מס התשומות הגלום בחשבוניות אלו בדיווחיהן התקופתיים של חלק מן החברות הנמצאות בשליטתם. נטען כי הנאשמים קיזזו בדרך זו מס תשומות בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח ואף ביצעו פעולות בנקאיות רבות על מנת להסוות את מקורו של ההון שנצבר. עוד נטען כי המשיב ונאשמים נוספים פעלו לשיבוש הליכי משפט באמצעות סיכול הזמנתם של עדים, הדחתם בחקירה והעלמת ראיות, והם אף איימו על אחרים בכוונה להפחידם.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיב ונאשמים נוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וביום 21.5.2008 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עתרה המבקשת להאריך את מעצרו. בהחלטתו מיום 19.1.2009 קיבל בית משפט זה את הבקשה ובמקביל דחה ערר שהגיש המשיב נגד מעצרו (ראו בש"פ 10681/08 ואח'). המשפט המשיך להתנהל ובית משפט זה נעתר לארבע בקשות נוספות שהגישה המבקשת והורה על המשך מעצרו של המשיב בתשעים ימים בכל פעם (ראו: בש"פ 2296/09; בש"פ 5026/09; בש"פ 7277/09; ובש"פ 9777/09). בהחלטותיו הנ"ל עמד בית המשפט על היותו של המשיב הרוח החיה מאחורי הפעילות העבריינית; על היקפן הרחב ועל חומרתן של העבירות המיוחסות לו ולחבורה כולה; וכן על החשש מפני הדחת עדים ושיבוש הליכי משפט. עוד צוין כי קיים חשש מפני הימלטות מן הדין, שכן המשיב הביע רצונו, בשיחות שהוקלטו, לעזוב את הארץ וזאת לאחר ששוחרר ממעצר בהזדמנות קודמת. נימוק נוסף היה כי חלק ניכר מן הכספים שלפי הנטען גרפו הנאשמים לכיסם טרם אותר, וגם בכך יש לעורר חשש מפני הימלטות. להשלמת התמונה יצוין כי

הנאשמים 2-4 בכתב האישום נעצרו אף הם עד תום ההליכים ומעצרם הוארך מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, אך במועדים שונים שוחררו נאשמים אלה בתנאי מעצר בית ובכפוף להמצאת ערבויות.

משפטו של המשיב לא נסתיים גם במהלך תקופת ההארכה החמישית, ומכאן הבקשה שבפניי.

3.

בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב נסמכת על שלוש עילות. העילה האחת עניינה המסוכנות המופלגת הנשקפת לטענת המבקשת מן המשיב, וזאת נוכח ההתנהגות האלימה המיוחסת לו, הכוללת השמעת איומים, ומתווספת אל מסכת העבירות הכלכליות הרבות והמתוחכמות בהן הוא מואשם. המבקשת מדגישה בהקשר זה כי מיוחסות למשיב עבירות של אלימות ואיומים כלפי שוטר, וכי בגין איומיו על קצין משטרה אף הוגש נגדו כתב אישום נוסף שאוחד עם כתב האישום דנן. עוד טוענת המבקשת כי במהלך חקירת הפרשה הביעו עדים רבים סירוב או חשש להעיד בשל חשש לחייהם ולחיי בני-משפחתם. גם עדים שהעידו במשפט סיפרו על איומים מצד המשיב או אנשיו. העילה השנייה לבקשה היא קיומה של תשתית ראייתית מוצקה המוכיחה לטענת המבקשת כי שחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים. בהקשר זה טוענת המבקשת, בין היתר, כי העבירות בוצעו לכאורה בהיקף של מאות מיליוני שקלים והן הסבו נזק לקופת המדינה בגובה של עשרות מיליוני שקלים, שרובם הוסתרו או הוסוו בדרך של הלבנת הון. קיים חשש ממשי כי טרם אותר כל רכושם וכספם של המשיב וחבריו, ושחרור המשיב יאפשר לו לטשטש עקבות של הרכוש והכספים. העילה השלישית עליה מבוססת הבקשה היא החשש להימלטות המשיב מן הדין, וזאת נוכח דברים שאמר לכאורה בשיחות טלפון המצויות בחומר החקירה. חשש זה מתחדד נוכח העונש הכבד הצפוי למשיב במידה שיורשע בדינו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי "אין כל מקום להעניק ולו קמצוץ של אמון במשיב", וזאת מפני שבמהלך חקירה שהתנהלה נגדו בשנת 2003 בחשד לביצוע עבירות מס המהוות חלק מכתב האישום דנן, נעצרו המשיב ושני נאשמים נוספים ושוחררו בערובה וחרף זאת המשיכו לכאורה בביצוע אותן עבירות ממש ועבירות נוספות עד למעצרם הנוכחי. לטענת המבקשת, דפוס זה חזר על עצמו גם בשנת 2007. המבקשת מדגישה כי נתונים אלה כולם הם העומדים ביסוד האבחנה שיש לערוך בין המשיב ליתר הנאשמים בפרשה, שכאמור שוחררו ממעצר.

אשר להתנהלות המשפט מציינת המבקשת כי עד כה נשמעו בתיק 172 עדי תביעה, ובנוסף ויתרה התביעה על שמיעתם של 125 עדים נוספים. פרשת התביעה כמעט הסתיימה, שכן נקבעו שלוש ישיבות נוספות לצורך עדות נציג משטרת ישראל ולצורך סיום החקירות הנגדיות של חלק מעדי התביעה על-ידי הנאשמים 3-4. פרשת ההגנה אמורה להתחיל ביום 23.3.2010, ובמהלך החודשים אפריל-יוני נקבעו כעשרים ישיבות לשמיעתה (חלק מהן לחצאי ימים בלבד). המבקשת מציינת כי ייתכן שפרשת התביעה הייתה קצרה יותר אלמלא במהלך שמיעת הראיות החליפו חלק מהנאשמים את סנגוריהם ואילו הייתה נענית בחיוב הצעת בית המשפט לייתר את שמיעתם של חלק מן העדים שעדותם טכנית באופייה. מכל מקום המבקשת מציינת כי מדובר בהליך מורכב ורחב היקף, המחייב הקדשת זמן שיפוטי רב, וכי המשפט מתנהל ככלל באופן ראוי תוך שיתוף פעולה מצד כל הנוגעים בדבר.

4.

המשיב מתנגד לבקשה, והוא סבור כי התיק הגיע ל"קו פרשת המים", דהיינו לנקודה שבה האיזון בין השיקולים הצריכים לעניין נוטה לטובת שחרורו בתנאים מגבילים. לטענת המשיב, המשפט אינו קרוב לסיום שכן פרשת התביעה למעשה טרם הסתיימה, מה גם שהיא התארכה אך ורק בעקבות התנהלותם של שני נאשמים אחרים בתיק. המשיב טוען כי במסגרת פרשת ההגנה יישמעו כמאתיים עדי הגנה וכן עדי תביעה שהתביעה ויתרה על העדתם. להערכתו המשפט נמצא באמצעיתו ויידרשו לא פחות משנתיים ימים לסיימו, גם אם יתנהל באופן מהיר וביעילות. באי-כוחו של המשיב מדגישים כי נעשו מצידם כל המאמצים הנדרשים לקידום התיק ביעילות וכי לא ניתן לתלות בהם או במשיב את הסיבה להתמשכות ההליכים. אשר לעילת המעצר טוען המשיב כי היקף המעשים המיוחסים לו "מנופח ומעוות" מבחינה מספרית ולהערכתו סכום הנזק שנגרם לאוצר המדינה, שאף בו כופר המשיב, הוא כ-20 מיליון ש"ח. כמו כן, לגבי חלק הארי של החשבוניות המחלוקת לטענתו היא טכנית-משפטית ולא מהותית. עוד טוען המשיב כי אף אחת מן העבירות המתוארות בכתב האישום אינה כוללת איום כלפי עדים בתיק או כלפי אנשים הקשורים ליתר פרטי האישום. המשיב סבור כי יש ליתן משקל לחלוף הזמן וכן לעובדה שכל הכסף חולט ועסקיו קרסו ולכך שכל העדים אליהם מתייחסת המבקשת כבר העידו. המשיב מוסיף ומציין כי שירות המבחן המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, ועוד הוא טוען כי לא קיים חשש קונקרטי מפני הימלטותו מן הדין וכי הראיות אליהן מפנה המבקשת בהקשר זה אינן מבססות חשש כזה ומתייחסות לדברים שאירעו לכאורה תקופה ארוכה טרם מעצרו הנוכחי. לטענת המשיב, דבריו בהקשר זה נאמרו על רקע יציאותיו לחו"ל באישור בית המשפט כאשר היה משוחרר בתנאים, מה גם שיש לו בת-זוג וילד קטן וכל משפחתו בישראל. מטעמים אלה כולם סבור המשיב כי יש להורות על שחרורו ממעצר בתנאים מתאימים.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הלכה היא כי עם התמשכות ההליך המשפטי הולך וגובר משקלן של חזקת החפות וזכותו של הנאשם לחירות אל מול השיקולים שעמדו ביסוד מעצרו. כך, השיקולים שהובילו למעצרו של נאשם לכתחילה לא תמיד יהא כוחם יפה להצדיק את המשך המעצר, וזאת בייחוד מקום שבו לא ניתן להעריך מתי יגיע המשפט אל סופו וכאשר ברור כי תוגשנה בקשות נוספות להארכת מעצר (ראו: בש"פ 8721/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב , פיסקה 6 (טרם פורסם, 25.11.2009); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן , פיסקה 4 (טרם פורסם, 19.8.2007)). במקרה דנן, עם זאת, נראה כי באיזון בין השיקולים הצריכים לעניין הכף עודנה נוטה לעבר המשך מעצרו של המשיב, חרף התמשכות ההליך. למשיב מיוחסת עמידה בראש פעילות עבריינית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, אשר גרמה לכאורה נזק חמור לקופה הציבורית. כבר נפסק כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים או שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולה לסכן את ביטחון הציבור (ראו בש"פ 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998); בש"פ 9385/08 מדינת ישראל נ' סמוליאניצקי , פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.11.2008)), ויפים הדברים במיוחד בעניינו של המשיב אשר היה, לפי הנטען, הרוח החיה מאחורי מסכת העבירות. לכך יש להוסיף כי מיוחסות למשיב עבירות של איומים, לרבות כלפי שוטרים וכן ניסיון לתקיפת שוטר, ומן הנספחים שצורפו לבקשה עולה שהמשיב השמיע איומים לבל יפלילו אותו ואף ניסה להשפיע על גרסתם של עדים. המשיב טוען אומנם כי כל העדים אליהם מתייחסת המבקשת בטיעוניה כבר העידו ולכן לא קיים עוד חשש מפני שיבוש הליכי משפט, אך בנסיבות העניין לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט ביחס לעדי ההגנה על דרך של ניסיון להשפיע על גרסאותיהם. זאת ועוד. הפעילות המיוחסת למשיב נמשכה לכאורה גם לאחר ששוחרר בערובה בשנת 2003 במסגרת חקירה שהתנהלה בעניינו בחשד לביצוע עבירות מס, ודי בכל אלה כדי להוביל בשלב זה למסקנה כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

אכן, משפטו של המשיב מתנהל מזה תקופה ארוכה בעוד המשיב שוהה במעצר, אך בית משפט זה עמד לא אחת על הקושי המובנה לסיים את ההליכים בתוך תקופת המעצר הסטטוטורית מקום שבו מדובר בתיקים רחבי היקף הנוגעים למספר רב של נאשמים וכוללים עשרות רבות של ארגזי חומר חקירה ומאות עדים (ראו והשוו: בש"פ 7669/06 מדינת ישראל נ' מוסלי , פיסקה 5 (לא פורסם, 27.9.2006); בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 11.9.2006), וכן דברי כב' השופט ח' מלצר בבש"פ 2296/09 בעניינו של המשיב ואחרים). אכן, תיקים מסוג זה מחייבים איזון המביא בחשבון גם נתונים אלה ויפים הדברים לענייננו. מכל מקום, משפטו של המשיב מצוי עתה ערב תחילת פרשת ההגנה ובתוך תקופת ההארכה שנתבקשה קבועים, כאמור, עשרים מועדי דיון נוספים. נראה על כן שהמשפט מתנהל ביעילות ובקצב סביר בהתחשב בהיקפו הנכבד. באי-כוח המשיב העלו אומנם הערכות פסימיות באשר למועד סיום המשפט, אך נראה כי מן הראוי לאפשר בשלב זה את התקדמות המשפט בעוד המשיב נתון במעצר ואילו הערכה מחודשת בעניין זה ראוי שתבוצע לאחר קיום כל הדיונים שנקבעו במהלך תקופת ההארכה הנדונה.

6.

הנה כי כן, בהתחשב בנסיבות העניין כולן ונוכח קצב התקדמות המשפט כאמור, נראה לי כי בשלב זה נקודת האיזון לא השתנתה במידה המחייבת את שחרורו של המשיב ממעצר.

מעצרו של המשיב מוארך, אפוא, בתשעים ימים החל מיום 17.3.2010 או עד למתן פסק-דין בת"פ 40099/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.