בש"פ 8721/09 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

זוהי בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים )

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של רצח, שוד, קשירת קשר לביצוע פשע, הפרת הוראה חוקית, הדחת עד בחקירה ושיבוש מהלכי משפט (תפ"ח 1171/07). על-פי הנטען באישום הראשון קשרו המשיב וסרוחונוב סורן (להלן:

סורן ) קשר לבצע שוד במועדון הסנוקר "גרין ספורט" באזור התעשייה בשדרות (להלן: המועדון ). ביום 19.6.2002 לפנות בוקר נכנסו המשיב וסורן למועדון, בו שהו אותה עת שי אדרי (להלן: המנוח ), אוליב רזייב ואלכסנדר שמעונוב, כשהם עוטים על פניהם מסכות שחורות. המשיב אחז באקדח וסורן בסכין. המנוח קם מכסאו, התקדם לכיוון המשיב והזיז את ידו של המשיב שאחזה באקדח. המשיב ירה במנוח ירייה אחת אשר פגעה בריאתו השמאלית ובעורק ריאתי שמאלי וגרמה למותו. המשיב או סורן נטל מאחורי הדלפק סכום כסף תוך שהוא צועק לעבר אלכסנדר שמעונוב "אל תזוז" ולאחר מכן ברחו השניים מן המקום. על-פי הנטען באישום השני יום קודם לאירוע נשוא האישום הראשון (18.6.2002) התקיים דיון בבית משפט השלום באשקלון, בו הורה בית המשפט למשיב לא להיכנס לתחומי העיר שדרות ב-30 הימים לאחר מכן (אך התיר לו לשהות בתחומי העיר בין השעות 12:00-19:00 ביום 18.6.2002). בבצעו את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון הפר המשיב הוראה של בית המשפט. על-פי הנטען באישום השלישי ביום 8.2.2006, בהיותו עצור במסגרת חקירת האירוע נשוא האישום הראשון, התקשר המשיב מתא המעצר באמצעות טלפון סלולארי לגבריל מרדכייב (להלן: מדרכייב ) וביקש ממנו לומר כי לפני ארבע שנים הגיע אליו לרמת גן בשעה עשר או עשר וחצי בערב. המשיב גם התקשר אל אחיו וביקש ממנו כי ייגש למרדכייב ויאמר לו שהמשיב היה שם כבר בערב והגיע מסטול, ושהוא לא היה בשדרות באותו היום. כמו כן ביקש המשיב מאחיו שייגש לאימו ויאמר לה שתגיד שלא ראתה אותו לא ביום ולא בלילה, ובנוסף, הוא התקשר אל איגור גלגה ושאל אותו על מה נחקר במשטרה, וזאת על מנת לתאם עדויות.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 12.12.2007 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), בהסכמת המשיב, על מעצרו עד תום ההליכים. מאחר שחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים עתרה המבקשת להאריך את מעצרו, וביום 14.8.2008 נעתר בית משפט זה לבקשה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. (ראו החלטת כב' השופט א' גרוניס בבש"פ 6970/08). משפטו של המשיב לא נסתיים בתוך תקופת ההארכה ועד כה נדרשו ארבע בקשות הארכה נוספות אשר לכולן נעתר בית משפט זה, על מנת לאפשר את סיום משפטו של המשיב בעודו נתון במעצר, בציינו כי מכלול הנסיבות והעבירות החמורות המיוחסות למשיב מטות את הכף אל עבר המשך המעצר (ראו: בש"פ 9293/08; בש"פ 1025/09; בש"פ 3651/09; בש"פ 6194/09). בהחלטה מיום 26.8.2009 הנוגעת לבקשת ההארכה החמישית ציין עם זאת בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) כי:

המקרה מעורר דילמה לא פשוטה. מצד אחד עומד הנתון לפיו המשיב מואשם בעבירת רצח ובעבירות נוספות. בין העבירות הנוספות כלולות, כאמור, עבירות של הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית. מנגד, למדנו כי התנהלותה של המבקשת בכל הנוגע לטיפול בחומר החקירה והמצאתו לסנגוריה, רחוקה מלהשביע רצון. אף יש לזכור, כי עסקינן בבקשה חמישית להארכת מעצר. השאלה היא, האם כבר לעת הזו ראוי ליטול סיכון באשר לשלום הציבור, עקב העובדה שהתביעה לא פעלה באופן יעיל בכל הנוגע להמצאתו של חומר החקירה. דעתי היא, שטרם הגיעה השעה לבחון אפשרות של עשיית שימוש בחלופת מעצר. בהחלט מטריד, ויותר מכך, שנראה כי גם לאחר החלטתו של חברי השופט מלצר מיום 27.7.2009 בעניין חומר החקירה לא פעלה המבקשת בזריזות המתחייבת. ראוי כי העניין יובא לתשומת ליבו של פרקליט המדינה. זאת, על מנת שיופקו לקחים למנוע תקלות דומות בעתיד, וכן על מנת שהטיפול בבדיקתן של ההקלטות של שיחותיו הטלפוניות של המדובב ייעשה באופן דחוף (בש"פ 6194/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב , פסקה 5 (טרם פורסם, 26.8.2009)).

משפטו של המשיב לא נסתיים גם במהלך תקופת ההארכה החמישית ומכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשת טוענת כי העבירה המרכזית המיוחסת למשיב היא עבירת הרצח אותו ביצע על פי הנטען יחד עם אחר במהלך שוד אלים במועדון סנוקר בשדרות, וממנה עולה מסוכנותו המופלגת המועצמת נוכח עברו הפלילי המכביד בעבירות של הצתה, איומים ותקיפה, בגינן אף תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 24 חודשים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי נגד המשיב קיימות במקרה דנן עילות מעצר נוספות בשל חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין, עליהן מלמדות העבירות הנוספות המיוחסות לו (הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית). המבקשת מאשרת כי אכן נפלו תקלות שונות במסירת חומר חקירה למשיב אשר תרמו להתמשכות ההליך בבית המשפט המחוזי אך לדעתה, אין ליתן לכך משקל מכריע בנסיבות העניין נוכח מסוכנותו של המשיב המחייבת את המשך מעצרו גם בשלב זה. עוד טוענת המבקשת כי המחלוקות הנוגעות לחומר החקירה הסתיימו, כי לא צפויים עיכובים נוספים וכי ניתן עתה לקדם את שמיעת התיק בקצב משביע רצון, בציינה כי שמיעת הראיות החלה ביום 10.11.2008 ונשמעו עד כה 15 עדי תביעה, כי הוגש על-ידי הצדדים תיק מוצגים מוסכם אשר מייתר שמיעתם של עדי תביעה רבים נוספים וכי נקבעו ארבעה מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות במהלך החודשים ינואר ופברואר 2010 (18.1.2010; 21.1.2010; 4.2.2010; 25.2.2010 – שניים מהם לאחר תום תקופת ההארכה המבוקשת). בדיון בפניי העריכה המבקשת כי בארבעת המועדים האמורים תסתיים פרשת התביעה אך הוסיפה כי בלוח זמנים זה אכן תידרש הארכת מעצר נוספת על זו המבוקשת.

4.

המשיב, מצידו, חלק על הערכת המבקשת כי עד תום תקופת ההארכה המבוקשת תסתיים פרשת התביעה, והדגיש כי טרם נשמעה עדותם של המדובב, של ראש צוות החקירה המיוחד ושל עדים נוספים מהיחידה להאזנות סתר ומכל מקום, פרשת ההגנה תצריך מספר לא מבוטל של מועדים נוספים. המשיב הוסיף כי האחריות להימשכות ההליכים רובצת לפתחה של המבקשת וכי החלטת בית משפט זה בערר שהגיש כאמור, מוכיחה את צדקת מאבקו לקבלת חומרי החקירה. לגופם של דברים טען המשיב כי שירות המבחן לא בדק האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר וכי המסוכנות הנשקפת ממנו הינה נקודתית. עוד טען המשיב כי עילת השיבוש פקעה משום שכל עדי התביעה האזרחיים כבר העידו. אשר לעברו הפלילי טען המשיב כי הוא מתייחס לתקופה שמלפני כמה שנים עת השתמש בסמים כבדים וכי כיום הוא "נקי".

5.

בהחלטה מיום 5.11.2009 קבעתי כי על בית המשפט המחוזי לעשות מאמץ לעבות את לוח שמיעת ההוכחות בתיק, כי באי-כוח הצדדים יביאו החלטה זו בפני ההרכב הדן בתיק בצירוף בקשה לקביעת מועדים נוספים וכי לאחר קבלת החלטתו של בית המשפט המחוזי תינתן החלטה בבקשת ההארכה. ביום 19.11.2009 הודיעה המבקשת כי בית המשפט המחוזי הוסיף בהחלטתו מיום 16.11.2009 חמישה מועדים נוספים לשמיעת הוכחות: 7.1.2010; 14.1.2010; 1.2.2010; 2.2.2010; 18.2.2010 (כולם פרט לאחד בתוך תקופת ההארכה המבוקשת).

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבוע חמישה מועדי דיון נוספים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, ככל שההליך מתמשך והולך ומתארך הזמן בו נתון נאשם במעצר גובר משקלן של חזקת החפות וזכותו לחירות על פני השיקולים שעמדו ביסוד מעצרו. כך, שיקולים שהיה בהם כדי להצדיק את מעצרו של נאשם לכתחילה לא תמיד יהא כוחם יפה להצדיק את המשך המעצר ומכל מקום משקלם אינו כשהיה. במיוחד נכונים הדברים במקרים בהם לא ניתן להעריך מתי יבוא המשפט אל סופו וברור כי תידרשנה הארכות מעצר נוספות מעבר להארכה המבוקשת (ראו: בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן , פסקה 4 (טרם פורסם, 19.8.2007); בש"פ 3638/08 מדינת ישראל נ' אבו ג'נאם , פסקה 6 (טרם פורסם, 7.5.2008)). במקרה דנן מיוחסת למשיב עבירה של רצח המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית וכבר נקבע כי רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה זו (ראו בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני , פסקה 5 (טרם פורסם, 12.11.2008)). כמו כן מיוחסות למשיב עבירות נוספות אשר עולה מהן מסוכנות וכן חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. עברו הפלילי המכביד של המשיב אף הוא מטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה להארכת מעצר. יחד עם זאת, ההתארכות החריגה של ההליך במקרה דנן מהווה שיקול כבד משקל לדחיית הבקשה ואלמלא עיבה בית המשפט המחוזי במידה ניכרת את לוח שמיעת הדיונים בתיק זה בהחלטתו מיום 16.11.2009, ייתכן שלא היה מנוס מן הקביעה כי נקודת האיזון השתנתה וכי מן הראוי לבחון בשלב זה חלופת מעצר הולמת. אלא שתוספת זו של חמשה מועדי דיון שברובם המכריע הינם בתוך תקופת ההארכה, משנה את התמונה ותומכת בהערכה כי המשפט מתקרב לסיום. על כן, באיזון הכולל אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה גם זו הפעם ולהאריך את מעצרו של המשיב.

מעצרו של המשיב מוארך, על כן, בתשעים ימים החל מיום 6.11.2009 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1171/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.