בש"פ 7301/10 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

1.

לפני בקשה עשירית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שיימנו מתאריך 1.11.2010, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1171/07 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם מביניהם.

יצוין כי בתאריכים: 13.10.10 ו-26.10.2010 הארכתי את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת.

2.

עניינו של המשיב נדון כבר בתשע החלטות של בית משפט זה, הנוגעות להארכת מעצרו ( ראו: בש"פ 6970/08 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 14.8.2008); בש"פ 9293/08 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 2.12.2008); בש"פ 1025/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 12.3.2009); בש"פ 3651/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 2.6.2009); בש"פ 6194/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 26.8.2009); בש"פ 8721/09 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 25.11.2009); בש"פ 711/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 7.3.2010); בש"פ 2996/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 28.4.2010); בש"פ 5511/10

מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 28.7.2010)). נוכח האמור לא ארחיב פה בפרטים, אלא אביא את עיקרי העובדות הרלבנטיות להכרעה.

3.

בתאריך 14.11.2007 הוגש נגד המשיב כתב אישום הכולל שלושה אישומים והמייחס לו עבירות של: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), רצח לפי סעיף 300(א)(2) ו-300(א)(3) לחוק העונשין, שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, הדחת עד בחקירה (2 עבירות ) לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט (2 עבירות ) לפי

סעיף 244 לחוק העונשין.

לפי עובדות ה אישום הראשון , בחודש יוני 2002 קשרו המשיב וסרוחונוב סורן (להלן: סורן ) קשר לביצוע שוד במועדון סנוקר בעיר שדרות. בתאריך 19.6.2002 לפנות בוקר נכנסו המשיב וסורן למועדון הנ"ל, כשהם לבושים מסכות שחורות על פניהם, בעוד המשיב אוחז באקדח וסורן בסכין. נטען כי תוך כדי ביצוע השוד, ירה המשיב באחד הנוכחים, וגרם למותו. בהמשך, לקח המשיב או סורן סכום כסף מהדלפק כשהוא צועק לעבר אחד הנוכחים במועדון "אל תזוז". לאחר מכן ברחו המשיב וסורן מן המקום.

על פי הנטען ב אישום השני , יום קודם לביצוע השוד האמור, בתאריך 18.6.2002, התקיים דיון בבית משפט השלום באשקלון בו הורה בית המשפט למשיב שלא להיכנס לתחומי העיר שדרות ב-30 הימים שלאחר מכן. בבצעו את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון , הפר איפוא המשיב, לפי הנטען, הוראה של בית המשפט.

לפי עובדות ה אישום השלישי , בתאריך 8.2.2006, בהיות המשיב עצור במסגרת חקירה הקשורה לאישום הראשון, הוא התקשר לחבריו ובני משפחתו וביקש לתאם עמם עדויות ולהניע אותם למסור עדות שקר באשר למקום הימצאו בעת ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון.

הליכי המעצר וההליכים שנוהלו עד כה בתיק העיקרי

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהסכמת בא כוח המשיב דאז, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי ), בתאריך 12.12.2007, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בחלוף תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים וזו נתקבלה על ידי חברי, השופט א' גרוניס (בש"פ 6970/08 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 14.8.2008)). מאז ועד היום הוארך מעצרו של המשיב עוד שמונה פעמים על ידי בית משפט זה (ראו פיסקה 2 לעיל). לקראת פקיעת הארכת המעצר התשיעית של המשיב – פנתה המבקשת שוב וביקשה הארכה של מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, וזו הבקשה שלפני.

5.

מבחינת ההתקדמות בהליך העיקרי, ישיבת ההקראה הראשונה בתיק התקיימה בתאריך 29.11.2007, ושמיעת הראיות במשפטו של המשיב החלה רק בתאריך 10.11.2008. עיכוב זה נבע בעיקרו מכך שהתעוררו בעיות חוזרות ונשנות בעניין המצאת חומר החקירה שנדרש לידי הסנגוריה (ראו: בש"פ 7123/08 חייבטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.2008); בש"פ 2292/09 חייבטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2009)). בין החודשים נובמבר 2008 ומרץ 2010 נשמעה פרשת התביעה, במסגרתה התקיימו 19 ישיבות הוכחות ובמהלכן נשמעו 19 עדי תביעה. בסיום פרשת התביעה, העלה המשיב טענת "אין להשיב לאשמה", אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי

הנכבד. במהלך החודשים מאי 2010 עד יולי 2010 לא נשמעה פרשת ההגנה בשל מצבו הנפשי והתנהלותו של המשיב על דוכן העדים וכן בעקבות בקשות דחייה שהוגשו על ידי באי-כוח המשיב. מאז הארכת המעצר האחרונה, העידו שני עדי הגנה בתאריך 20.9.2010 ובכך הסתיימה פרשת ההגנה. עם סיום שמיעת הראיות, קבע בית המשפט המחוזי מועדים להגשת סיכומים בכתב ומועד להשלמת סיכומים בעל פה – לתאריך 24.1.2011.

טענות הצדדים

6.

כעת עותרת המבקשת, כאמור, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים ועומדת על כך שהעבירות המיוחסות למשיב מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. מסוכנות זו נלמדת, לשיטתה, גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל עבירות של: הצתה, איומים ותקיפה. המבקשת טוענת עוד כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט נוכח המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, הכוללים עבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרת הוראה חוקית. כן קיים לדעתה חשש להימלטות מן הדין , נוכח העונש הצפוי למשיב, אם יורשע.

המבקשת מציינת כי התיק נמצא בישורת האחרונה שלו, וכי המועדים שנקבעו להגשת סיכומים בכתב ולסיכומים בעל פה באים בתוך תקופת המעצר המבוקשת. לבסוף, טוענת המבקשת כי סירובו של המשיב לאחרונה לשתף פעולה עם באי-כוחו, מעלה סימני שאלה לעניין התנהלותו של המשיב ביחס לגורמי אכיפת חוק ופוגע באמון שאפשר ליתן בו.

7.

בתאריך 25.10.2010, יום לפני הדיון הנדחה שנקבע בעניינו של המשיב, עודכנתי על ידי באי-כוח המשיב – עו"ד ד"ר חגית לרנאו ועו"ד דמיטרי ורניצקי – אודות מצבו הנפשי הנטען של מרשם.

הם ציינו כי בדיון שהתקיים ב בית המשפט המחוזי בתאריך 20.5.2010 ביקש המשיב לשחרר את סנגוריו מהמשך ייצוגו וטען כי די בהליכים המשפטיים שהתקיימו עד אותו שלב על מנת להגיע להחלטה צודקת. באותה ישיבה, ציינו באי-כוח המשיב כי להערכתם המשיב "נמצא במצב שהוא לא באמת מסוגל להחליט החלטות משמעותיות". ואולם אין הם סבורים שהדבר מגיע כדי חוסר כשירות לעמוד לדין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המשיב לשחרר את סנגוריו מייצוגו, והורה על שליחתו של המשיב לבדיקה פסיכיאטרית. בתאריך 1.6.2010 הודיע הפסיכיאטר המחוזי כי המשיב סירב להיבדק בטענה שאין צורך בכך. בדיון שהתקיים ב בית המשפט יומיים לאחר מכן, חזר המשיב על בקשתו כי בית המשפט

ייתן את פסק דינו בהסתמך על החומר שהוגש לו מבלי לשמוע עדים נוספים, וכן שישחרר את סנגוריו מייצוגו.

בהודעתם, הוסיפו וציינו באי-כוח המשיב כי לאחר הדיון הנ"ל לא היה להם קשר אפקטיבי עם המשיב, וזאת בעקבות סירובו לשתף פעולה עמם. בהקשר זה הם הדגישו כי בתאריך 20.10.2010 סירב המשיב להיפגש עם עו"ד ד"ר חגית לרנאו כשהגיעה לבית כלא רימונים, וכי זו הפעם השלישית שבה המשיב מסרב להיפגש עם עורכי דינו. עוד ציינו באי-כוח המשיב כי התרשמותם היא שהמשיב סובל מרמת חרדה ודיכאון גבוהה וכי מצבו הולך ומתדרדר עד כדי פגיעה ביכולת התפקוד הקוגניטיבית שלו. נוכח כל אלו, הביעו באי-כוח המשיב את הסברה כי אין הם יכולים לייצג את רצונו, או את עמדותיו של המשיב בפני בית המשפט.

8.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 26.10.2010, חזר בא כוח המשיב, עו"ד דמיטרי ורניצקי, על פרטי ההודעה הנ"ל. כמו כן, טען עו"ד ורניצקי כי אמנם לאחרונה העיכוב במשפט נגרם עקב אי שיתוף הפעולה של המשיב, אך יחד עם זאת, המשפט התעכב קודם לכן במידה רבה גם באשמת המבקשת.

במהלך הדיון ונוכח דברי סנגוריו ביקשתי לשמוע גם את המשיב עצמו. המשיב חזר בפני על בקשתו כי סנגוריו ישוחררו מייצוגו, וטען שאינו זקוק לבדיקה של פסיכולוג או של פסיכיאטר. בעניין חלופת מעצר אפשרית, המשיב ציין כי במידה והוא ישוחרר מבית הכלא הוא יכול ללכת לבית אמו, או לאחיו.

9.

בתום הדיון הנ"ל הוריתי למבקשת למסור לי הודעה משלימה האם בתוך תקופת המעצר המבוקשת, יש ברצונה לנקוט הליכים נוספים כלשהם בעניין המשיב ואפשרתי למשיב ולבאי כוחו להגיב עליה.

בתאריך 28.10.2010 הגישה המבקשת הודעה משלימה כאמור, בגדרה ציינה כי נוכח טענות הסנגורים שהובאו לעיל – ראוי כי הסנגוריה תהיה זו שתבהיר האם יש מקום לנקוט בהליכים כלשהם בעניינו של המשיב. עוד ציינה המבקשת כי אינה מתנגדת לעריכת בדיקה פסיכיאטרית למשיב, ככל שבדיקה כזו תתבקש על ידי הסנגוריה.

10.

בתגובתם להודעה המשלימה, מתאריך 3.11.2010, ציינו באי-כוח המשיב לגבי התרשמותם כי המשיב כשיר לעמוד לדין, כי זו, כמובן, איננה התרשמות רפואית מקצועית וכי היא ממילא מתבססת על מפגש שנערך כשישה חודשים קודם לכן. לפיכך, במידה ו בית המשפט

יורה על בדיקה פסיכיאטרית, יש להרחיב את חוות דעתו של הפסיכיאטר גם לשאלת מוגבלותו של המשיב כהגדרתה ב חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 . באופן כללי, באי-כוח המשיב ציינו כי הם רואים קושי להביע עמדה המנוגדת לעמדתו של מרשם נוכח תפקידם כבאי-כוחו.

דיון והכרעה

11.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי

דין בקשת המדינה להתקבל , בכפוף לאמור בפיסקה 14 סייפא שלהלן. אפרט עתה את הנימוקים להחלטתי זו.

12.

בבואנו לדון בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עלינו לאזן, כידוע, בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: חזקת החפות העומדת לנאשם וזכותו לחירות, וכן נסיבותיו האישיות – כל אלה, מחד גיסא, אל מול ההגנה המתחייבת על אינטרס הציבור והרצון להימנע משיבוש הליכי משפט – מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם, 19.7.2004) ; בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש

(לא פורסם, 26.10.2009) ; בש"פ 2214/10

מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 25.3.2010)). בחינת השיקולים המתחרים מובילה במקרה זה למסקנה כי קיים צורך להאריך את מעצרו של המשיב. אבהיר:

(א)

אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב, אציין כי העבירות המיוחסות לו, ובראשן עבירת הרצח, הן מן החמורות בספר החוקים, ומקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי הסעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. בהקשר זה כבר נקבע לא אחת כי רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגבי המואשמים בעבירה של רצח בכוונה תחילה (בש"פ 9276/08 מדינת ישראל נ' ירקוני (לא פורסם, 12.11.2008); בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.3.2010)). מסוכנותו של המשיב לא מסתכמת פה רק בעבירות המיוחסות לו בתיק זה, אלא נובעת גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות של הצתה, איומים ותקיפה.

(ב)

טעם נוסף לקבלת הבקשה שלפני נעוץ בחשש משיבוש הליכי משפט, שהיא עילה נפרדת על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. חשש זה, הקשור לסוג העבירות שבהן מואשם המשיב, מתעצם בשים לב לעובדה שהמשיב מואשם באופן קונקרטי ב הפרת חובה חוקית, הדחת עד ושיבוש מהלכי משפט .

13.

אחד מהשיקולים המרכזיים ש בית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, הוא קצב ניהול המשפט. כידוע, עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה (ראו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)). ואולם אין מדובר בשיקול בלעדי, ועל בית המשפט , כאמור, לבחון את מכלול השיקולים הרלוונטיים.

הגם שאין חולק כי בהתנהלות המבקשת נפלו פגמים וליקויים שונים בכל הנוגע להעברת חומר החקירה לסנגוריה, ואלו הביאו להתארכות המשפט – בעת האחרונה התקדמות המשפט היא סבירה. זאת ועוד, הסיבות העיקריות לעיכוב הדיונים בחודשים האחרונים רובץ דווקא לפתחו של המשיב, אשר עקב התנהלותו על דוכן העדים ובקשות דחייה שהגישו באי-כוחו – לא התקיימו דיונים שנקבעו לכך מראש. זה המקום לציין כי מאז ההחלטה האחרונה בדבר הארכת מעצרו של המשיב, העידו שני עדי הגנה ושמיעת הראיות בתיק הסתיימה. כעת קבועים מועדים להגשת סיכומים בכתב ואף מועד להשלמת סיכומים בעל פה – הכל בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

נוכח כל האמור, סבורני כי חרף העובדה שהמשיב אכן שוהה במעצר מזה זמן רב – אין מנוס מאישור בקשת המדינה, וזאת בשים לב לעובדות המיוחסות למשיב ולמסוכנות הרבה הנשקפת הימנו.

14.

נוכח כל האמור לעיל – מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, אשר יימנו מתאריך 1.11.2010, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1171/07 ב בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכל לפי המוקדם. אין באמור כדי למנוע מן המשיב, או באי-כוחו להגיש כל בקשה שיראו לנכון לערכאה הדיונית בשים לב למצבו הנפשי הנטען ולאמור בפיסקה 10 שלעיל.