בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ. ניב הרוש

1.

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתאריך 11.12.2008, המייחס להם עבירות של רצח, חטיפה לשם רצח וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי האמור בכתב האישום, נודע למשיב 1 כי חברתו התראתה עם ספא צחי אבו חמוד רביד (להלן: המנוח ), בעת שהמשיב 1 ריצה עונש מאסר. לפי הנטען, בשל קנאתו של המשיב 1 לחברתו, גמלה בליבו ההחלטה לגרום למותו של המנוח, ולצורך כך קשר המשיב 1 קשר עם המשיב 2 ושלושה אחרים (להלן: הקושרים ), לחטוף את המנוח מביתו, להובילו למקום מרוחק ולגרום למותו. בהתאם לכך הגיעו הקושרים, בתאריך 24.10.200, למקום מגוריו של המנוח וביקשו ממנו להתלוות אליהם. בכתב האישום נטען כי הקושרים הובילו את המנוח ברכב לנחל רודד שבהרי אילת, הוציאו אותו מהרכב, ושניים מהם ירו בו (באקדחים שהכינו מראש) כשבע-עשרה יריות, אשר חמש-עשרה מתוכן פגעו בו. כתוצאה מפגיעת קליע בראשו – נגרם מותו של המנוח.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בבקשה נטען כי קיימות כנגד המשיבים ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים להם ועילות מעצר סטטוטוריות מכוחו של חוק המעצרים. עוד נטען כי קמה חזקת מסוכנות כנגד המשיבים, וקיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחררו ינסו לשבש את הליכי המשפט. בנוסף, טענה המבקשת כי למשיבים עבר פלילי וכן תלויים כנגדם כתבי אישום נוספים. ביום 22.3.2009 קיבל בית המשפט המחוזי הנכבד

(כב' השופטת ד' אבניאלי ) את הבקשה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים כנגדם. בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי בידי המבקשת ראיות נסיבתיות המקימות תשתית ראייתית

לכאורית לעבירות המיוחסות להם, וכי נוכח עבירת הרצח המיוחסת, קמה עילת מעצר סטטוטורית כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים.

4.

כעת, לאחר שהמשיבים נתונים במעצר תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרם ב-90 ימים מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי נוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיבים – נשקפת מהם סכנה משמעותית לשלום הציבור. בנוסף, לאור העונש הכבד הצפוי להם במידה ויורשעו, קיים חשש להמלטות המשיבים מאימת הדין. עוד נטען כי קיים חשש לשיבוש מהלכי המשפט בתיק אם ישוחררו המשיבים ולו לחלופת מעצר. המבקשת אף מצביעה על עברם הפלילי של המשיבים ומסבה את תשומת לב בית המשפט לעובדה שהמשיב 1 למעשה עצור כבר ממילא עד תום ההליכים המשפטיים בעניין אחר בגין הצתת רכב (ת"פ 8146/09 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע). המבקשת מסבירה כי עיקר העיכובים בניהול התיק (בו טרם החלה שמיעת ההוכחות) נבעו מדרך התנהלות המשיבים, שכן ייצוגו של המשיב 1 הוסדר רק כשלושה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, וייצוגו של המשיב 2 הוסדר רק כחצי שנה מהמועד האמור. בנוסף, ניהול התיק מתנהל בעצלתיים כתוצאה מבקשות דחייה שונות שיזמו המשיבים.

5.

בדיון שנערך בפני בתאריך 16.9.2009, טענה ב"כ המשיב 1 כי למרות שמדובר בעבירה של רצח, המקרה דנן נכנס בגדרי החריגים המצדיקים שחרור או חלופת מעצר של הנאשם. לטענתה חלוף זמן של תשעה חודשים מטה את הכף לטובת המשיבים מאחר ומסוכנותם הולכת ופוחתת. עוד נטען כי למרות שלעת עתה קבועים ארבעה מועדי דיון להוכחות בתיק – אין ספק כי לא יהיה די בהם, וכי ניהול התיק לא יסתיים בתקופת המעצר המבוקשת. ב"כ המשיב 2 הוסיף וציין כי אין לזקוף את העיכוב בהסדרת ייצוגם של המשיבים לחובת ההגנה, שכן בתיק מעין זה, בו חומר החקירה מורכב והאישומים בהם נאשמו המשיבים חמורים – הסדרת הייצוג אורכת לעיתים, מטבע הדברים, זמן ניכר. בנוסף, נטען כי התביעה טרם העבירה אפילו עד עתה לעיון המשיבים את כלל חומר החקירה ואף זו סיבה לעיכוב ההליך. זאת ועוד – לאור העובדה שצפויים להעיד בתיק 48 עדי תביעה, בנוסף לפרשת ההגנה ושלב הסיכומים – הרי שהמשיבים יאלצו לשהות זמן רב במעצר טרם הכרעה בעניינם. המשיבים אף הציגו בפני פסיקה בה שוחררו נאשמים בעבירות רצח לחלופות מעצר, ובהתאם לכך ביקשו, כי אורה על הגשת תסקיר חלופת מעצר, שיוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד.

6.

בהקשר לטיעוני המשיב 1 עלתה אף השאלה האם העובדה שתלוי ועומד כנגד מי שמבקשים להאריך את מעצרו מעבר לתשעה חודשים – צו למעצר עד תום ההליכים בתיק אחר, אמורה להשפיע על בקשה להארכת מעצר שמוגשת מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים, זאת נוכח הטענה הלכאורית שהמעצר בסופו של יום הוא אחד ואין נחיצות בשני צווי מעצר. לחילופין, נאמר כי יש להידרש לשאלה, כיצד ניתן "לתאם" בין שני צווי המעצר, אם בכלל יש צורך בכך. באת-כוח המשיב 1, גרסה ביחס לקושיות הנ"ל –כי אין צורך בהוצאת צו מעצר נוסף כנגד המשיב 1, וכי אם חוששת המדינה משחרור בלתי צפוי של המשיב 1 עקב התקדמות ההליכים בתיק המקביל וביטול צו המעצר שם, היא מוכנה למסור כבר עתה את הסכמתו של המשיב 1 מראש להארכת מעצרו בתיק שלפני, או לעיכוב ביצוע לתקופה קצרה שם, שתספיק למדינה על מנת לבקש את הארכת מעצרו בפני בית משפט זה, היה וצו המעצר השני יבוטל מסיבה כלשהי.

לשיטת המבקשת, יש להתייחס לשני הליכי המעצר בנפרד, ובענייננו – להאריך את מעצרו של המשיב 1 כאן, על אף העובדה שהוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק האחר. לשיטת המבקשת, ככלל, מדובר בשני הליכים שונים בעלי עילות שונות ולפיכך כל אחד מצווי המעצר עומד בפני עצמו. המבקשת הוסיפה והסבירה כי אין להטיל על המדינה את החובה להבטיח מעקב צמוד ו"סנכרון" בין תיקיו המשפטיים השונים של נאשם (הנדון בבתי משפט שונים ופרקליטויות שונות). מן הפן המשפטי טענה המבקשת כי ספק אם סעיף 62 לחוק המעצרים, המסמיך את בית המשפט לצוות על "הארכת מעצר" או "מעצר מחדש" – מקנה לבית המשפט את הכוח ליתן צו הארכה מותנה, כפי שמוצע על ידי ב"כ המשיב 1.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה – להתקבל . נימוקי להכרעה זו יובאו בתמציתיות להלן.

8.

בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים מחד גיסא, לבין חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), וזכותו לחירות מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (לא פורסם, 19.7.2004); בש"פ 9037/08 מדינת ישראל נ' חוסם מטר (לא פורסם, 5.11.2008)). חלוף הזמן שעבר מאז מעצרו של נאשם, מהווה לעיתים, בנסיבות ראויות, שיקול אשר יכול ויסיט את נקודת האיזון אל עבר זכות הנאשם לחירות . אינני סבור כי כזהו המקרה דנן, משורה של טעמים:

ראשית , הימשכות ההליכים בתיק זה רובצת בעיקרה לפתחם של המשיבים. גם אם אקבל את טענת ב"כ המשיב 2 כי מדובר בתקופת זמן סבירה לצורך הסדרת ייצוג בתיק מעין זה, עדיין לא אוכל לקבל את ניסיונות המשיבים להבנות פה מעיכובים אלו לצורך שחרורם לחלופת מעצר. אוסיף עוד כי לעת עתה, קבוע התיק להוכחות ל-4 תאריכים במהלך חודש אוקטובר ונובמבר 2009 – כולם בתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

שנית , העבירות המיוחסות למשיבים וביניהן רצח בכוונה תחילה, הנן מהחמורות עלי ספר החוקים. בעבירות מעין אלו נדרשות נסיבות חריגות וקיצוניות על מנת שבית המשפט יורה – בדונו במכלול מכח סעיף 62 לחוק המעצרים – על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר וכאלה אף לא נטענו כאן.

שלישית , המסוכנות הנשקפת לציבור מן המשיבים אינה נלמדת רק מהעבירות המיוחסות להם, אלא גם מעברם הפלילי המכביד ומהליכים פליליים אחרים שננקטו נגדו. לחובת המשיב 1 הרשעות קודמות הכוללות, בין היתר, עבירות של החזקת סמים מסוכנים וכן תקיפה וגרימת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. בנוסף, תלוי ועומד כנגדו כתב אישום אחר בגין עבירה של החזקת סמים, וכאמור לעיל – כתב אישום נוסף בגין הצתה. לחובת המשיב 2 קיימות הרשעות קודמות הכוללות, בין היתר: ביצוע עבירות של סחיטה באיומים, גניבת רכב, איומים, בריחה ממעצר, גידול וייצור סמים מסוכנים, תקיפה, שיבוש הליכי משפט, הטרדת עד וגרימת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. כנגד שני המשיבים תלויים ועומדים עונשי מאסר על תנאי.

9.

בשולי הדברים אוסיף שתי הערות:

(א)

לא ניתן ללמוד גזירה שווה מהפסיקה שהציגו בפני ב"כ המשיבים. החלטות אלו מבוססות על רקע עובדתי ומשפטי שונה לחלוטין מהמקרה שבפני.

(ב)

במקרים מתאימים (ונדירים) אכן ניתן להורות על מעצר דחוי, או מותנה, מכח הוראות סעיפים 5 ו-62 לחוק המעצרים בהתאמה (עיינו גם: בש"פ 3396/97 מדינת ישראל נ' דוד גוזלן (לא פורסם, 13.6.1997); חיה זנדברג פירוש לחוק המעצרים 196-201 (2001)). אולם נוכח הוראות סעיף 64 לחוק המעצרים – לכאורה אין מקום לקשור בין מעצר המתאשר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים למעצר אחר בשל מעשה אחר, המיוחס לאותו נאשם ונדון בתיק אחר (השוו: בש"פ 3847/04 מדינת ישראל נ' אביעד שמואל (לא פורסם, 2.5.2004)).

10.

נוכח כל האמור לעיל – מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים ימים, שיימנו החל מתאריך 11.9.2009, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1209/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.