בש"פ 2214/10 מדינת ישראל נ. ג'מאל סויטאת

1.

לפני בקשה תשיעית מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים בהתאם לסעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996

(להלן: חוק המעצרים ).

2.

הרקע לבקשה כבר פורט בשורת החלטות של בית משפט זה, ראו: בש"פ 10037/07 סויטאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.12.2007); בש"פ 4896/08 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 5.6.2008); בש"פ 7404/08 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 26.10.2008); בש"פ 9926/08 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 9.12.2008); בש"פ 2021/09 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 4.3.2009); בש"פ 4634/09 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 1.6.2009; מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה); בש"פ 6730/09 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 28.8.2009); בש"פ 296/09 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 26.11.2009); בש"פ 1282/10 מדינת ישראל נ' סויטאת (לא פורסם, 22.2.2010). לכן, לא אחזור שוב על הדברים, למעט העובדות העדכניות הדרושות לשם הכרעה בבקשה שלפני.

3.

בקצרה אזכיר כי כנגד המשיב (ונאשם נוסף בשם עבד אלבסט בן מוחמד כיאל, שיכונה להלן: כיאל ) הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס למשיב עבירות של ניסיון חבלה בכוונה מחמירה ועבירות בנשק. בכתב האישום נטען כי בעקבות סכסוך משפחות המשיב ירה מתוך רכב נוסע על ביתו של שכנו, חיר שיבל (להלן: המתלונן ) וזאת במטרה לפגוע בבני משפחתו ששהו אותה עת בבית. עם הגשת כתב האישום התבקש גם מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה קיבל את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. מעצרו של המשיב הוארך ב-90 ימים בבית משפט זה כבר שבע פעמים

והשופטים, אשר האריכו את מעצרו עמדו על המסוכנות הנשקפת מן המשיב וכן על העיכובים במשפטו, הנובעים ברובם מהתנהלות ההגנה. כך, למשל, ב-בש"פ 7404/08 הנ"ל ציינה חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה , כי העיכובים במשפטו של המשיב נגרמו עד לאותו שלב בעיקר על ידי ההגנה והעירה כי יש לקוות שהסנגוריה תכבד את מועדי הדיון הנוספים שייקבעו לצורך סיום פרשת ההגנה ותימנע ככל האפשר מבקשות דחייה ומעיכובים נוספים. גם חברי, השופט א' א' לוי , עמד ב-בש"פ 9926/08 הנ"ל על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד איננו חוסך את ביקורתו מדרך התנהלותם של הסנגורים ואף ציין כי גם לשיטתו, למשיב ולכיאל חלק רב בכך שמשפטם טרם הגיע לסיומו.

4.

בקשת ההארכה השמינית שהגישה המדינה התקבלה באופן חלקי בלבד, כאשר חברי, השופט א' רובינשטיין

האריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים נוספים בלבד (ראו: בש"פ 1282/10 הנ"ל). בהחלטתו נאמר כי "קשה מאוד להלום שחרור אדם שיש חשש להימלטותו על פי עברו, ועיון במרשם הפלילי מלמד זאת בעליל, אך קשה מאוד להלום הארכה שמינית כגון דא, ומשמעותה הן לגבי המעצר והן לגבי הימשכות ההליך עצמו" (ראו: פיסקה ח' להחלטה).

5.

למרבה הצער, בתקופת ההארכה הנוספת לא הסתיים עדיין משפטו של המשיב ולכן שבה ומבקשת המדינה את הארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים. מעיון בבקשה מתברר כי לאחר שניתנה החלטתו של חברי, השופט א' רובינשטיין , התקיים דיון בבית המשפט הנכבד קמא בתאריך 2.3.2010, שבו הודיע בא-כוח המשיב כי הוא טרם איתר עד הגנה נוסף שברצונו להעיד (אף על פי שהודיע כבר קודם לכן על סיום פרשת ההגנה ומאז חודש דצמבר 2009 נדחו הדיונים לצורך איתור אותו עד). בית המשפט הנכבד קמא לא נעתר לבקשת ההגנה לדחייה נוספת וקבע כי הסתיימה שמיעת הראיות. בית המשפט המחוזי הנכבד אף הורה כי באת-כוח המדינה תסכם בכתב עד לתאריך 8.3.2010 ואילו בא-כוח המשיב יסכם בכתב עד לתאריך 15.3.2010. נקבע גם מועד נוסף לדיון, בתאריך 17.3.2010, לשם השלמת טיעונים בעל פה. בתאריך 8.3.2010 הגישה המדינה את סיכומיה בכתב, אולם בא-כוח המשיב לא הגיש את סיכומיו במועד. בתאריך 17.3.2010 ביקש בא-כוח המשיב לדחות את הדיון שהיה קבוע לאותו יום וזאת בשל מחלה. בית המשפט הנכבד קמא נענה, בנסיבות שנוצרו, והורה לבא-כוח המשיב להגיש את סיכומיו בכתב עד לתאריך 22.3.2010 וקבע מועד חלופי להשלמת טיעונים בעל-פה, ל-25.3.2010.

6.

המדינה טוענת בבקשתה שלפני כי מסוכנותו של המשיב רבה מאוד והיא נגזרת מחומרת המעשים המיוחסים למשיב ומנסיבות ביצועם. המדינה מדגישה עוד כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד: למשיב הרשעות בעבירות רכוש, בריחה ממשמורת חוקית, כליאת שווא, עבירות מין, איומים, עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית, וכן תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 18 חודשים. המדינה מוסיפה וטוענת כי לשיטתה קיים חשש שהמשיב יימלט מהדין נוכח עברו הפלילי, הכולל בין השאר בריחה ממשמורת חוקית וכן בשים לב להתנהגות המיוחסת לו בכתב האישום בזמן האירוע. אשר לקצב התנהלות המשפט המדינה מסבירה כי הדבר נובע בעיקר מהתנהלות המשיב הגורם לדחיות שונות המונעות את סיום משפטו ואיננו עומד בהחלטות בית המשפט הנכבד קמא. לגישת המדינה לולא נדחו דיונים רבים בשל בקשות ההגנה – המשפט כבר היה מסתיים.

7.

בדיון שנערך בפני הסביר בא-כוח המשיב כי אין הוא מעוניין לעכב את המשפט וכי העיכובים האחרונים במשפטו של המשיב נובעים ביסודם מהרצון לאתר עד הגנה פוטנציאלי שעדותו חיונית לחשיפת האמת. הסנגור הוסיף וטען כי אף ביקש את עזרת הפרקליטות באיתורו של אותו עד. אשר לעיכוב בהגשת הסיכומים הסביר בא-כוח המשיב כי עורך הדין שנשלח מטעמו להשתתף בדיון בתאריך 2.3.2010, שבו נקבע המועד להגשת הסיכומים, הוא שביקש להגיש סיכומים בכתב, אף על פי שלא הוסמך לנהוג כך והדבר נעשה רק מתוך טעות של עורך הדין שהופיע בתיק והחליף אותו. על כן, ונוכח משך הזמן הארוך שבו שוהה המשיב במעצר, ביקש בא-כוחו כי העניין יוחזר לבית המשפט הנכבד קמא לשם בחינת חלופת מעצר.

8.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל . אסביר את טעמיי להלן.

9.

בית המשפט בבואו לדון בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש לאזן בין שיקולים מתחרים שונים, מתוכם רלבנטיים לענייננו: ההגנה על אינטרס הציבור והחשש לשיבוש הליכים מחד גיסא, לבין חזקת החפות העומדת לנאשם (כל עוד לא הורשע בדין), וזכותו לחירות מאידך גיסא (ראו: בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' גרה (לא פורסם, 19.7.2004); בש"פ 9037/08 מדינת ישראל נ' מטר (לא פורסם, 5.11.2008); בש"פ 7075/09 מדינת ישראל נ' הרוש (לא פורסם, 26.10.2009)). חלוף הזמן מאז מעצרו של נאשם עשוי להוות, בנסיבות הראויות, שיקול אשר יכול להסיט את נקודת האיזון אל עבר זכות הנאשם לחירות. אולם אין זה המקרה שלפנינו משורה של טעמים:

(א)

הימשכות ההליכים בתיק זה רובצת בעיקרה לפתחו של המשיב, אם לנקוט בלשון המעטה. על כך עמדו כבר שופטי בית המשפט הנכבד קמא והן שופטי בית משפט זה ולא אחזור על הדברים שוב. זאת ועוד – אף באחרונה, כאשר חברי השופט א' רובינשטיין האריך את מעצרו של המשיב ב-30 ימים בלבד בציפייה שהמשפט יסתיים בהקדם האפשרי, ההליך התעכב, שכן הסנגור לא עמד עד כה במועדים שנקצבו לו ולא הגיש את הסיכומים מטעם המשיב כנדרש . הוא גם לא ביקש אורכה להגשת סיכומיו באיחור. הרושם שמתקבל איפוא הוא כי המשיב איננו עושה מאמץ כן ומשמעותי לסיים את משפטו.

(ב)

מן המשיב נשקפת מסוכנות משמעותית. מסוכנות זו משתקפת הן מן העבירות המיוחסות לו – ירי לעבר ביתו של המתלונן – והן מעברו הפלילי המכביד, הכולל בריחה ממשמורת חוקית. בנסיבות אלה, יקשה על בית המשפט ליתן במשיב את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר (השוו: בש"פ 7364/09 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 17.9.2009)).

10.

נוכח כל האמור לעיל, ומתוך הנחה כי משפטו של המשיב לא יתארך עוד מעבר לתקופת ההארכה המבוקשת אלמלא יהיו שוב עיכובים יזומים נוספים מטעמו של המשיב – מוארך בזאת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, שיימנו החל מתאריך 2.4.2010, או עד למתן פסק הדין בת"פ 6139/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מביניהם.