בש"פ 1282/10 מדינת ישראל נ. ג'מאל סויטאת

א.

בקשה להארכה שמינית של מעצר המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 3.3.10 או עד למתן פסק הדין בתיק פ' 6139/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

רקע

ב.

השתלשלות האירועים מתוארת בפירוט בהחלטות הקודמות בעניינו של המשיב (ראו החלטתי מיום 28.8.09 בבש"פ 6730/09; החלטת השופט פוגלמן מיום 26.11.09 בבש"פ 9296/09). ביום 12.9.07 הוגש נגד המשיב ושותפו כתב אישום, בו יוחסו למשיב עבירות של ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ועבירות בנשק. נטען, כי המשיב ירה מתוך רכב נוסע לעבר בית שכנו במטרה לפגוע בו ובמשפחתו, על רקע סכסוך בין משפחות. בהחלטה מיום 7.11.07 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) לבקשת המדינה והאריך את מעצר השניים עד תום ההליכים. בהמשך הוארך מעצרו של המשיב בהסכמה חמש פעמים, וזאת נוכח עיכובים במשפט שלרובם היתה אחראית ההגנה (לפירוט ראו בהחלטתי מיום 28.8.09). ביום 29.6.09 הורשע שותפו של המשיב במסגרת הסדר טיעון, ובקשתו של המשיב לבטל את כתב האישום נגדו, ולחלופין להעביר את עניינו למותב אחר, נדחתה. ביום 24.8.09, בשלב ההגנה, הוגשה בקשה להארכה שישית של מעצרו. בהחלטה הנזכרת (מיום 28.8.09), הוריתי על הארכת מעצר, חרף הימשכות ההליכים, וזאת נוכח מסוכנותו של המשיב והקושי למצוא חלופה מתאימה.

ג.

ביום 18.11.09 הגישה המבקשת בקשה להארכה נוספת של מעצר המשיב, שביעית במספר. בית המשפט (בש"פ 9296/09, השופט פוגלמן) נעתר לבקשה בנימוק הבא:

"בבחינת נקודת האיזון הראויה בענייננו יש להעניק משקל של ממש לכך שהארכת המעצר המתבקשת היא השביעית במספר. מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שפרשת התביעה באה לסיומה לפני זמן רב, ונראה כי יסודה של התמשכות ההליכים בחודשים האחרונים היא בהתנהלותו של המשיב, ובבקשותיו לדחיית דיונים. בנוסף, יש לשקול את רמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב, העולה הן מאופי המעשים המיוחסים לו... והן מעברו הפלילי העשיר, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות... עוד אציין כי לנוכח ריבוי הרשעותיו הקודמות של המשיב, עולה החשש כי לפנינו אדם שאין אימת הדין שורה עליו, וכי הוא עשוי לנצל את דבר שחרורו ממעצר לצורך הימלטות מאימת הדין. חשש זה אף מתגבר נוכח הרשעות קודמות של המשיב בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית. האיזון בין הטעמים האמורים הביאני למסקנה לפיה טרם הוסטה נקודת האיזון במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב..."

הבקשה והדיון

ד.

בבקשה הנוכחית נאמר, כי פרשת התביעה באה לסיומה, ובפרשת ההגנה נותרה שמיעתו של עד אחד בלבד. ואולם, כך נטען, הימשכותם של

ההליכים נובעת מהתנהלותו של המשיב, ובבקשותיו לדחיית הדיונים. כעת קבוע התיק ליום 2.3.10, ובכך מקוה המבקשת,

כי שלב ההוכחות יבוא על סיומו. נטען, כי מסוכנות המשיב רבה, כפי שמעידים המעשים המיוחסים לו ועברו הפלילי, לרבות בעבירות של בריחה ממשמורת והפרת חובה חוקית, והובע החשש כי אם ישוחרר לחלופת מעצר יבקש להימלט גם הפעם.

ה.

בדיון ציינה עו"ד חינאוי למדינה, כי ב- 28.12.09 התקיימה ישיבת הוכחות בה הודיע בא כוח המשיב שהוא מוותר על עדות עד מומחה, וביקש שתינתן הכרעת הדין, והוא מבקש לשמור זכותו לזמן עד אחר אחר כך. הדבר נדחה על-ידי בית המשפט קמא. נקבעה ישיבה ל- 17.1.10. בא כוח המשיב ביקש לדחותה בשל קושי לאיתור העד הנוסף, ועתה נקבעה הישיבה ל- 2.3.10, בתקוה שהעד יתייצב. המשיב עצמו מסוכן, לשיטת המדינה, ומעצר בית אינו יכול לאיין את מסוכנותו, גם נוכח הרשעותיו הקודמות וטיבן.

ו.

עו"ד בנדל טען למשיב, כי שולחו עומד על חפותו ולכן לא הושג הסדר טיעון. נטען כי אין מקום להותרת המשיב במעצר, שהרי אין מדובר בתיק רצח, ומה גם שיש, כנאמר, "סולחה לא כתובה", הוצעה הרחקה לאיזור שייקבע, ותוך איזוק אלקטרוני.

הכרעה

ז.

בהחלטה הנזכרת בבש"פ 6730/09 ציינתי:

"אודה כי התקשיתי לרדת לחקר תולדות התיק; קשה מאוד להלום כי תיק כזה יימשך זמן רב כל כך. ואולם, למשיב עבר מכביד - הוא עמד שלוש עשרה פעמים לפני בית המשפט, מגיל 15 עד הלום, בעבירות רכוש, סחיטה באיומים, בריחה ממשמר חוקי (מספר פעמים), איומים, הפרת הוראה חוקית, ואף שוד מזוין, וריצה עונשי מאסר".

בית המשפט המחוזי נתבקש באותה החלטה ליתן ליבו לקביעת מועדים לסיום המשפט.

ח.

חש אני ביתר שאת אותה תחושה בחלוף מחצית שנה נוספת, והארכה נוספת באמצעיתה. לעניות דעתי על בית המשפט, בכל הכבוד, לאחוז את השור בקרניו ואת עגלת המשפט, המתנהלת בכבדות, במושכותיה, ועל משפט זה להסתיים בהקדם. קשה מאוד להלום שחרור אדם שיש חשש גדול להימלטותו על פי עברו, ועיון במרשם הפלילי מלמד זאת בעליל, אך קשה מאוד להלום הארכה שמינית כגון דא, ומשמעותה הן לגבי המעצר הן לגבי הימשכות ההליך עצמו.

ט.

המעצר מוארך בשלושים יום. יובא לידיעת בית המשפט על-ידי הצדדים האמור בפסקה ח' מעלה, ובית המשפט יכריע כיצד ינוהל ההמשך, בלא שכמובן אטע מסמרות לגביו. הבקשה מתקבלת איפוא כך שניתנת הארכה ל-30 יום מ- 3.3.10. לדעתי בתקופה זו ניתן להגיע להכרעת הדין או לקרבתה.