בש"פ 9296/09 מדינת ישראל נ. ג'מאל סויטאת

בקשה שביעית לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.12.2009 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 6139/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

ביום 12.9.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס למשיב ולעבד אלבסט כיאל (להלן: כיאל )

עבירת ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 144(ב) ל חוק העונשין . במסגרת כתב האישום יוחסו לכיאל אף עבירת נהיגה בפסילה ועבירה של נהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח. לפי המיוחס בכתב האישום, ביום 30.8.2007, בסמוך לשעה 2:00, נסעו המשיב וכיאל ברכב אל עבר ביתו של חיר שיבל (להלן: המתלונן ), כשברשותם אקדח שהוחזק שלא כדין. משהגיעו לביתו של המתלונן החלו המשיב וכיאל לבצע ירי מתוך הרכב אל עבר קירות, חלונות ודלתות הבית, וכל זאת בזמן שבני משפחתו של המתלונן שוהים בתוך הבית. הרקע לאירוע הירי, כך נטען, הוא בסכסוך משפחתי שנתגלע בין הצדדים. לפי הנטען בכתב האישום, לפחות שמונה כדורים נורו אל עבר הבית, כאשר חלק מן הכדורים חדרו לתוכו. כשעה לאחר ביצוע הירי, נעצרו השניים על-ידי המשטרה. יצויין כי במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש נגד כיאל לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 28.6.2009, יוחס ביצוע הירי אך ורק למשיב.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של המשיב ושל כיאל עד תום ההליכים המתנהלים כנגדם. ביום 7.11.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) את בקשת המדינה, והורה על מעצרם של המשיב ושל כיאל עד תום ההליכים בעניינם. במסגרת החלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת בעניינם של המשיב ושל כיאל תשתית ראייתית לכאורית שדי בה לצורך מעצרם עד תום ההליכים, וכן קבע כי קמה כנגדם עילת מעצר שלא ניתן לאיינה באמצעות הפנייה לחלופת מעצר.

3.

משחלפו תשעה חודשים מעת מעצרם של המשיב ושל כיאל, וטרם הגיעו ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם לסיומם, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיב ושל כיאל בתשעים ימים נוספים. בהחלטתו מיום 5.6.2008 קיבל בית המשפט (השופט א' א' לוי ) את בקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, חרף התנגדותו. יצויין כי מעצרו של כיאל הוארך אף הוא, בהסכמתו, בתשעים ימים נוספים. עם תום תשעים ימים אלו, ולאחר שעדיין לא באו ההליכים המשפטיים אל סיומם, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרם של המשיב ושל כיאל לתקופה של תשעים ימים. ביום 26.10.2008 נעתר בית המשפט (השופטת א' פרוקצ'יה ) לבקשת המדינה והורה על הארכת מעצרו של המשיב, שלא בהסכמתו. משך מעצרו של כיאל הוארך אף הוא, בהסכמתו, ביום 10.9.2008. ביום 8.12.2008, על רקע התמשכות ההליכים, הורה בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) בשלישית על הארכת מעצרם של המשיב ושל כיאל. בתאריכים 4.3.2009 ו-1.6.2009 הוארך בהסכמה מעצרם של המשיבים, בפעם הרביעית (כב' השופט א' רובינשטיין ) והחמישית (כב' השופט א' א' לוי ), לתקופות נוספות של תשעים ימים בכל פעם. ביום 29.6.2009 הודה כיאל, בגדרי הסדר טיעון שהושג בינו לבין המדינה, בעבירות בנשק ובעבירות של נהיגה פסולה ונהיגה ברכב ללא פוליסת ביטוח אשר יוחסו לו במסגרת כתב אישום מתוקן, ובית המשפט המחוזי בחיפה הרשיעו בדבר ביצוען של עבירות אלו על-סמך הודאתו. ביום 28.8.2009 נעתר בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין ) לבקשת הארכת מעצר שישית במספר שהוגשה על-ידי המדינה בעניינו של המשיב, והורה על הארכת מעצרו לתקופה נוספת של תשעים יום.

4.

משלא תמו ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המשיב, גם לאחר סיומה של הארכת מעצר שישית זו, עותרת המדינה בפעם השביעית להארכת המעצר לתקופה נוספת של תשעים ימים. במסגרת בקשתה פורשת המדינה את אופן התנהלות ההליכים עד כה, כאשר לטענתה האחריות העיקרית להתמשכות ההליכים מוטלת על כתפי המשיב. כך, מציינת המדינה, כי במהלך תקופת מעצרו המקורית של המשיב נערכו שמונה ישיבות הוכחות ונשמעו 21 עדי תביעה, וכי פרשת התביעה נסתיימה בתוך תקופת הארכת המעצר הראשונה. מנגד, עומדת המדינה על כך שפרשת ההגנה החלה רק במהלכה של תקופת הארכת המעצר השלישית והיא נמשכת עד כה, וכל זאת, לטענת המדינה, בעיקר בשל בקשות דחייה רבות שהוגשו על-ידי המשיב. בפרט, מציינת המדינה כי ביום 25.5.2009 – לקראת סיומה של הארכת המעצר הרביעית – הופנה המשיב לועדת האבחון למפגרים לשם בחינת כשירותו לעמוד לדין, לבקשת בא-כוחו, וכי הליכי האבחון הביאו לעיכוב של כחודשיים בניהול ההליכים; כי ביום 19.8.2009 – בתוך תקופת הארכת המעצר החמישית – הגיש המשיב בקשה לביטול כתב האישום ולהחלפת המותב, ולאחר דחיית הבקשה ביקש לדחות את שמיעת ההוכחות לצורך הגשת הערעור על החלטת הדחייה – ערעור שלאחר חודש החליט שלא להגישו; וכי ביום 15.11.2009, סמוך למועד הגשת בקשה זו, ביקש המשיב לקבוע ישיבת הוכחות נוספת לשם שמיעת עדותו של עד מומחה אשר טרם הכין את חוות דעתו. עוד מציינת המשיבה כי דומה שפרשת ההגנה מתקרבת אל תומה, וייתכן כי שלב ההוכחות יסתיים כבר במועד הדיון שקבוע ליום 28.12.2009. כן מבקשת המדינה, במסגרת בקשה זו, לחזור ולהדגיש את מסוכנותו הרבה של המשיב, העולה מאופי המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם; את עצמת מסוכנותו נוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, מין, רכוש, ועוד; ואת החשש מפני הימלטותו של המשיב מן הדין, אם ישוחרר לחלופת מעצר, וזאת על רקע הרשעתו בעבר בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה להארכת המעצר. לטענתו, הוא אינו אחראי באופן בלעדי לדבר התמשכות ההליכים, ואחת הסיבות להתארכות התקופה שבמהלכה מתנהל ההליך העיקרי בעניינו, היא דחייתן של ישיבות ביוזמת בית המשפט – אם כי אף המשיב מודה שדחיות כאמור לא נעשו מאז שנכנסה לתוקפה הארכת המעצר האחרונה. עוד טוען המשיב כי העיכוב בהגשת חוות הדעת של העד המומחה מטעמו נבע מכך שהוא נאלץ לאתר עד מומחה חלופי, לאחר שהמגעים שניהל עם העד המומחה הראשון נכשלו בשל קשיים לעמוד בשכר טרחתו של המומחה. מוסיף המשיב וטוען, כי נוכח הודאתו של כיאל בעובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, שבמסגרתו יוחס מעשה הירי אך למשיב, נאלץ המשיב לתכנן מחדש את מהלך ההגנה, והוא יאלץ עתה לזמן בשנית עדים שנחקרו כבר על-ידו. משכך, הוא טוען כי ידרשו ישיבות רבות טרם יגיע ההליך העיקרי אל סיומו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים על בית המשפט לשקול את האיזון שבין הרצון למנוע את הפגיעה בחירותו של נאשם שטרם הורשע בביצוען של העבירות המיוחסות לו לבין הצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו על דרך של הותרתם של נאשמים שמהם נשקפת מסוכנות במשמורת עד להכרעה בשאלת אשמתם, ועל האינטרס שעניינו ניהולו התקין של ההליך הפלילי (בש"פ 3421/07 מדינת ישראל נ' נאצר

(לא פורסם, 25.4.2007); בש"פ 7277/09 מדינת ישראל נ' בן דוד

(לא פורסם, 11.10.2009); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב

(לא פורסם, 29.10.2009)). עם כל תקופה נוספת בה מוארך מעצרו של נאשם, מועתק משקל רב יותר לאינטרס שעניינו מימושה של חזקת החפות העומדת לאדם שטרם הורשע בדין, ונקודת האיזון עשויה לסטות לכיוון אינטרס זה באופן שיחייב את שחרורו של העצור (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007); בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 8088/09 מדינת ישראל נ' אלעמרני (לא פורסם, 12.11.2009)).

בבחינת נקודת האיזון הראויה בענייננו יש להעניק משקל של ממש לכך שהארכת המעצר המתבקשת היא השביעית במספר. מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שפרשת התביעה באה לסיומה לפני זמן רב, ונראה כי יסודה של התמשכות ההליכים בחודשים האחרונים היא בהתנהלותו של המשיב, ובבקשותיו לדחיית דיונים. בנוסף, יש לשקול את רמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב, העולה הן מאופי המעשים המיוחסים לו – מעשה ירי מתוכנן מראש אל עבר בית פרטי, בעת שדיירי הבית שוהים בתוכו - והן מעברו הפלילי העשיר, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות, לרבות עבירות של סחיטה באיומים, שוד מזוין ותקיפה סתם. עוד אציין כי לנוכח ריבוי הרשעותיו הקודמות של המשיב, עולה החשש כי לפנינו אדם שאין אימת הדין שורה עליו, וכי הוא עשוי לנצל את דבר שחרורו ממעצר לצורך הימלטות מאימת הדין. חשש זה אף מתגבר נוכח הרשעות קודמות של המשיב בעבירות של בריחה ממשמורת חוקית. האיזון בין הטעמים האמורים הביאני למסקנה לפיה טרם הוסטה נקודת האיזון במידה המצדיקה את שחרורו של המשיב. נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך, והעובדה כי פרשת התביעה נסתיימה זה מכבר, יש לקוות כי ייעשה כל הנדרש על מנת להביא לסיומה הקרוב של פרשת ההגנה ולחתימתו של ההליך.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 3.12.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 6139/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.