בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם הראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 בארבעים וחמישה ימים מיום 20.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 516/09 בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע.

כתב האישום

1.

ביום 20.4.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה [לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )].

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 13.4.2009 בסמוך לשעה 19:10 הגיע המשיב, יחד עם אדם אחר, סמוך לתחנת הרכבת בערוער. השניים נטלו אדן בטון שמשקלו כ- 80 ק"ג והניחו אותו על מסילת הברזל לרוחבה, בסמוך לפני הגעתה של רכבת נוסעים שנסעה מדימונה לכיוון באר-שבע. נהג הרכבת הבחין באדן הבטון ובלם בלימת חירום. גלגלי הרכבת פגעו באדן הבטון שהתפוצץ מעצמת הפגיעה. לאחר מספר מטרים הצליח הנהג לעצור את הרכבת, בה נסעו באותה העת כ-20 נוסעים.

הליכים קודמים

2.

ביום 20.4.2009 דן בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע [כבוד סגן הנשיא השופט נ' הנדל ] בבקשת המבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו והורה על מינוי סנגור ציבורי למשיב ועל עריכת תסקיר מעצר בעניינו. בדיון שנערך ביום 23.4.2009 הסכים בא כוח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המשיב, אולם טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי הדיון בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר יתקיים לאחר שיתקבל תסקיר מעצר בענייננו משירות המבחן. תסקיר שירות המבחן, שהוגש ביום 3.5.2009, המליץ לערוך למשיב בדיקה פסיכיאטרית ולדחות את הדיון באפשרות שחרורו לחלופת מעצר עד שיתקבלו תוצאות הבדיקה. בית המשפט המחוזי קיבל המלצה זו והורה ביום 5.5.2009 על הפנייתו של המשיב לבדיקה פסיכיאטרית במסגרת מעצרו. ביום 21.5.2009 הביע בית המשפט המחוזי את מורת רוחו על כך שחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי לא התקבלה עדיין, ציין שיש לתת עדיפות לתיק זה מכיוון שמדובר על קטין שנמצא במעצר ודחה את הדיון בבקשה ליום 31.5.2009. ביום 28.5.2009 הגיש בא כוח המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון ליום 2.6.2009 מכיוון שהמשיב לא עבר עדיין את הבדיקה הפסיכיאטרית עליה הורה בית המשפט. ביום 8.6.2009 התקבלה חוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר המליצה על הפנייתו של המשיב לאשפוז לצורך הסתכלות למשך שלושה שבועות. ביום 11.6.2009 קיבל בית המשפט המלצה זו וקבע כי המשיב יאושפז בתנאי מעצר לצורך הסתכלות על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. המשך הדיון נקבע ליום 9.7.2009, ובהמשך, בשל בקשת בא כוח המשיב, נדחה ליום 12.7.2009. ביום 12.7.2009 התקבלה חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי ולבקשת הצדדים נדחה הדיון על מנת שיוכלו למצות את הליך המשא-ומתן ביניהם. ביום 13.9.2009 הורה בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, כי המשיב ייבדק על ידי פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער וזאת לצורך הערכת מסוכנותו מבחינה אובדנית.

3.

בד בבד התקיימו הליכים גם בתיק העיקרי. ביום 13.7.2009, לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית שלפיה המשיב אינו סובל ממחלה פסיכוטית אך אינו כשיר לעמוד לדין, הורה בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע (כבוד השופט א' ביתן ) לפסיכיאטר המחוזי להבהיר את חוות דעתו, זאת לנוכח העובדה כי לכאורה מסקנת חוות הדעת אינה עולה בקנה אחד עם האמור בגוף חוות הדעת. אשר על כן נדחה הדיון בבקשה ליום 22.9.2009. ביום 23.7.2009 התקבלה חוות הדעת המשלימה מטעם הפסיכיאטר המחוזי ובה נאמר כי המשיב "לוקה בפיגור קל, בהפרעת קשב ובמבנה אישיות פרימיטיבי" ועל כן אין טעם להעמידו לדין והוא אף אינו כשיר לעמוד לדין. ביום 22.9.2009 החליט בית המשפט על דחיית הדיון ליום 19.10.2009.

טענות המבקשת

4.

המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב – טוענת כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה מסוכנות לשלום הציבור ובטחונו. לדבריה מעשיו של המשיב נסתיימו בדרך נס ללא כל פגיעה ברכבת או בנוסעיה.

המבקשת טוענת כי הדיונים בתיק התקיימו בתכיפות סבירה וכי הדחיות נבעו ברובן מהצורך לקבל חוות דעת באשר לכשירותו של המשיב לעמוד לדין ובאשר למצבו הנפשי. בנסיבות אלה טרם ניתן מענה לכתב האישום וטרם התקיימו ישיבות הוכחות. לדבריה, הארכת מעצרו של המשיב מתחייבת כעת נוכח העובדה שטרם נוצר בסיס על פיו ניתן לאמוד את עוצמת המסוכנות הנשקפת ממנו והאם ניתן להבטיח את מטרת המעצר באמצעות שחרורו לחלופת מעצר ראויה. בנוסף מדגישה המבקשת כי מדובר בבקשה להארכת מעצר לארבעים וחמישה ימים בלבד וכי הארכת מעצר זו חיונית לצורך בירור השאלה האם המשיב כשיר לעמוד לדין.

טענות המשיב

5.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ראיד אלעוברה -

מדגיש את נסיבותיו האישיות, את עובדת היותו קטין ללא כל עבר פלילי שזהו לו מעצרו הראשון ואת העובדה שהפסיכיאטר המחוזי קבע פעמיים כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. לטענתו כל הטעמים הנ"ל מגבירים את החובה, המוטלת גם כך על בית המשפט, לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב, השוהה במעצר תקופה של שישה חודשים, לחלופת מעצר. לטענתו הוצגה בפני בית המשפט המחוזי לנוער חלופת מעצר שלפיה ישהה המשיב במעצר בית אצל דודו וסבו המתגוררים בכסייפה, אולם חלופה זו לא נבחנה עדיין.

דיון והכרעה

6.

בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)].

7.

במקרה דנן יש להתייחס למסוכנות העולה מהמעשים החמורים המיוחסים למשיב, שרק בדרך נס הסתיימו ללא נפגעים רבים בנפש. יחד עם זאת, יש לייחס משקל לטענתו של המשיב שלפיה בית המשפט המחוזי טרם בחן את שחרורו לחלופת מעצר, הגם שראשיתה של חלופה מסוימת הוצגה בפניו בדיון מיום 23.4.2009, ובפרט נוכח

גילו הצעיר של המשיב, עברו הפלילי הנקי, העובדה כי זהו מעצרו הראשון והתקופה הממושכת בה הוא נתון במעצר. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהבעיות השונות מהן סובל לכאורה המשיב כפי שהן נלמדות מחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי (זאת אף בהתעלם משאלת אי כשירותו או כשירותו לעמוד לדין). משכך, ומבלי שיהיה בכך משום הנחייה או התערבות בשיקול דעת בית המשפט המחוזי הנכבד, יתכן שזה יראה לנכון

לבחון את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתימצא ראויה

על ידו ושיש בה בכדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

8.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים החל מיום 20.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 516/09 בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, לפי המוקדם, אך מבקש אני שהחלטתי זו תובא לידיעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד.