בש"פ 3328/05מדינת ישראל נ. פנחס פינטו

א.זו בקשה מטעם המדינה להורות על הארכה מעצר שלישית של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) בתשעים ימים, מיום 10.4.05, או עד למתן פסק דין בת"פ 1009/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ב.ביום 12.1.04 הוגש נגד המשיבים, ונגד 14 נאשמים נוספים, כתב אישום, שלימים תוקן ונכללים בו שנים עשר אישומים נגד המשיבים ונגד אחרים. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן (בשלישית) היו המשיבים ונאשמים אחרים מאוגדים בארגון פשיעה, אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך כשנתיים (להלן: הארגון). בראש הארגון עמד המשיב 1, בעוד המשיב 2 שימש כעוזרו ויד ימינו. במסגרת הארגון חברו המשיבים – כנטען – יחדיו למטרות פליליות, אשר כללו תכנון והוצאה לפועל של גניבת מכולות מנמלי חיפה ואשדוד, פריצה למחסנים ואחסון הסחורות הגנובות והפצתן לקונים שונים. בכל אלה היה המדובר בסכומי כסף גדולים ביותר. בגין המעשים שפורטו מיוחסות למשיבים עבירות של ניהול, ארגון וכיוון פעולות בארגון פשיעה, על פי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה בתשס"ג-2003, וכן עבירות של גניבה בידי מורשה, גניבה בנסיבות מחמירות, החזקת נכסים שהושגו בפשע ושיבוש הליכי משפט, במסגרת ארגון פשיעה.

ג.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למעצרם של המשיבים ושל שבעה נאשמים אחרים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. נימוקי הבקשה היו הסכנה הנשקפת מהם לציבור מחמת המעשים המיוחסים להם, ובעיקר מפאת היקף פעילותם העבריינית ותחכומה. עוד הועלה החשש לשיבוש הליכי משפט, מעשים המיוחסים למשיבים ולשני נאשמים אחרים, וניסיון שיבוש מצד המשיבים ונאשם אחר, כמפורט בכתב האישום. לגבי שישה נאשמים אחרים התבקש בית המשפט להורות על שחרורם בתנאים ובערבויות הולמות. ביום 11.3.04 הורה בית המשפט המחוזי (השופט כבוב) בהחלטה מפורטת על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. יתר הנאשמים שוחררו על ידי בית המשפט בתנאים מגבילים.

ד.שלושה עררים שהוגשו על החלטה זו - ערר מטעם המבקשת כנגד החלטת השחרור של הנאשמים האחרים (בש"פ 2557/04) ושני עררים מטעם המשיבים כנגד מעצרם (בש"פ 2617/04, בש"פ 3109/04) – נדחו על ידי בית משפט זה (השופט גרוניס) בימים 22.3.04 ו- 4.5.04.

ה.ביום 20.6.04 דחה בית המשפט המחוזי (השופט כבוב) את בקשתו של המשיב 1 (ב"ש 91962/04) לעיון חוזר בהחלטת המעצר, וביום 26.8.04 דחה בית המשפט (השופטת אוהד) את בקשתו של אותו משיב (ב"ש 92743/04) לעיון חוזר נוסף. ביני לביני הגיש המשיב 1 לבית משפט זה ערר (בש"פ 6028/04) על החלטת בית המשפט המחוזי, אך משך את עררו בטרם התקיים בו דיון. ביום 29.9.04 נתקבלה על ידי בית משפט זה (השופטת פרוקצ'יה) בקשת המבקשת (בש"פ 8882/04) להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מעבר לתשעת החודשים. מעצרו של המשיב 2 הוארך בהסכמה. ביום 4.1.05 נעתר בית המשפט זה (השופט ג'ובראן) לבקשת המבקשת (בש"פ 123/05) והורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. ביום 24.2.05 דחה בית המשפט המחוזי (השופט קרא) את בקשתו של המשיב 1 (ב"ש 90408/05) לעיון חוזר בשאלת מעצרו. ערר שהגיש המשיב 1 על ההחלטה לבית המשפט העליון (בש"פ 2445/05) נמחק לבקשתו.

ו.בבקשתה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 מציינת המבקשת, כי מדובר בתיק מורכב, שבו מואשמים שישה עשר נאשמים, להם מיוחסים אישומים רבים. בתיק נשמעו עדים רבים והוגשו עד היום 345 מוצגי תביעה, רובם בהסכמה. בחודשים ינואר עד מרץ התקיימו חמש ישיבות הוכחות, ובחודש אפריל נקבעו חמש ישיבות נוספות. בנימוקיה טוענת המבקשת באשר למסוכנותם של המשיבים ולחשש משיבוש הליכי משפט, המלמדים, לטענתה, כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר. הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיבים עולה – כנטען – מתוך המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, קרי, פעילותם בארגון פשיעה במשך כשנתיים, השיטתיות והתחכום במעשיהם וניסיונם לשבש את הליכי החקירה. עוד מציינת המבקשת, כי למשיב 1 עבר פלילי בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, הסגת גבול פלילית, תקיפה בתנאים מחמירים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. למשיב 2 עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות, מרמה וסמים והוא אף ריצה עונש מאסר של 36 חודשים. לפיכך נתבקשה הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 10.4.05 או עד למתן פסק דין בת"פ 1009/04.

ז. (1)

בדיון עדכן בא כוח המדינה, כי נקבעו מועדים נוספים למשפטם של המשיבים, וכן כי חלק מן הנאשמים בתיק הורשעו בדין וחלקם יעידו נגד המשיבים. כן הטעים את האישום השביעי וסעיף 13 לאישום הראשון שבכתב האישום, המקימים את חשש השיבוש וההימלטות, בנוסף למסוכנות. כן הטעים, כי המדובר אף באישומים לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג- 2003, הכוללים בין היתר כפל העונש הקבוע לעבירה בחוק העונשין (סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה). לטענתו מתחזקים האישומים בראיות שבמשפט; יש יסוד לחשש השיבוש, כגון נוכח העלמו של עד רלבנטי. ועוד, התביעה – כנטען – רואה את סוף הדרך בפרשת התביעה.

(2)

בא כוח המשיב טען שנעשית פלסתר כוונת המחוקק לפי סעיף 62; הארכות מעצר מעל תשעים יום צריך שיהיו חריג, ולא כך הוא. מספר ישיבות ההוכחות שקוים בתיק זעום, 14 בסך הכול, כולל בהארכה השניה. נותרו כ- 80 עדים והמצב אינו מתקבל על הדעת. זאת, במיוחד כשהמדובר בעבירות רכוש. ניתן להגיע לחלופה של מעצר מלא בערבויות גבוהות שיבטיחו התייצבות לדיונים, ובפיקוח ערבים ברמה גבוהה.

(3) בא כוח המשיב 2 טען כי אין תקדימים להארכה שלישית בעבירות רכוש שהן גניבות; סעיף 62 נעשה אות מתה, כיוון שהמשפט לא יסתיים בהארכה הקרובה ולא ברביעית. המסוכנות ניתנת לניטרול; ועוד, לנאשמים אחרים שהודו בהסדרי טיעון נמחקו העבירות הקשורות בארגוני פשיעה, והעבירות בהן הודו היו מתבררות באופן רגיל בבית משפט השלום.

ח.עיינתי בכתב האישום ובהחלטות השיפוטיות הקודמות. ככל שהמדובר בשיבוש, יוחס למשיב 1 באישום הראשון, כי כדי ליצור ריחוק בין ראשי הארגון למחסנים ששימשו אותם, פנה לפלוני והציע לו כי מחסן בבית עזרא יועבר על שמו של אותו פלוני, במקום אחד הנאשמים. באישום השביעי מתוארות החלטה ופעולה של המשיבים להוציא נאשם פלוני מן הארץ מיידית, כדי שלא יביא לחשיפתה של גניבה גדולה.

ט.נושא הראיות לכאורה אינו בפני ולא אדרש אליו. אך נתתי אל לבי את הדברים שציטט השופט כבוב מן הראיות בהקשר למשיבים, וכן את קביעתו לגבי המשיבים כי "אין ספק שמדובר באורגנים הבכירים ביותר באותו ארגון פשע, וגם אם תאמר שאין מדובר בארגון פשע שפעל לאורך שנים והיו לו דפוסי התנהגות ועבודה קבועים, הרי אין להתעלם מהתחכום, מהשיטתיות, מתכנון המעשים המדוקדק..." (החלטה מיום 11.3.04).

י.וכך גם דברי השופט גרוניס בהחלטתו מיום 22.3.04 לגבי המשיב 1: "... קיימת תשתית ראייתית לכאורית מוצקה נגד העורר... יש בתשתית זו כדי להצביע על תפקידו הבכיר ורב ההיקף של העורר במסגרת ארגון הפשיעה". עיינתי גם בהחלטת השופט קרא מ- 24.2.05.

יא.בהחלטת השופטת פרוקצ'יה בהארכה הראשונה (28.10.04) והשופט ג'ובראן בהארכה השניה (9.1.05) הובעה תקווה כי בית המשפט המחוזי, בכל העומס המוטל עליו, יקצה מועדים להמשך התיק.

יב.למשיב 1 עבר פלילי משנות השמונים – מהיותו בן 19 – ועד 1993 – ארבע הרשעות בעבירות של החזקת מכשירי פריצה, הסגת גבול פלילית, תקיפה בתנאים מחמירים והפרעת שוטר במילוי תפקידו. למשיב 2 עבר פלילי שראשיתו בגיל 18, והכולל כלל עבירות של תקיפה, החזקת מכשירי פריצה, הסגת גבול פלילית וגניבה, אך בראש וראשונה מקבץ גדול של עבירות מרמה בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה (57 עבירות במקובץ) הקשורות במשיכת שיקים ללא כיסוי, עליהן נידון ל- 36 חודשי מאסר, וכן עבירות נוספות מסוג זה ועבירות סמים.

יג.בא כוח המשיב 1 הציג מקבץ של החלטות שיפוטיות שבהן החליט בית משפט זה לא להאריך מעצר לפי סעיף 62 בעבירות של סחר בסמים, שוד, ספסרות למעשי זונות ואף רצח.

יד.התלבטתי לא מעט בתיק זה. הטעם הוא, בחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" (בבלי, ברכות ס"א ע"א), שכן מחד גיסא, המדובר – כעולה מן ההחלטות שבדקו את הראיות לכאורה – במי שעל פני הדברים עברו עבירות כבדות, המצביעות על מסוכנות לציבור (ומקובל עלינו כי גם עבירות רכוש עשויות ליצור עילה למעצר עד תום ההליכים – בש"פ 5731/98 פרנקל נ' מדינת ישראל (השופטת ביניש)). מאידך גיסא, אין צורך להכביר מלים על כך שחלוף הזמן הוא גורם משמעותי העשוי להביא להסטתה של נקודת האיזון. אינני יודע – והדבר היה מחייב תסקיר מעצר – אם ניתן לנטרל את המסוכנות על-ידי מעצר בית וערבויות גבוהות, אך איני יכול להתעלם מעילות השיבוש וההימלטות, כשחרב מאסר עלולה להיות מונחת על צוואר. בשל אלה, אילו היה המשפט מתנהל בקצב משביע רצון – והדברים נאמרים לא כביקורת שכן בית המשפט המחוזי מצוי בעומס רב, אלא כנסיבה שיש להביאה בחשבון – אני מניח שהייתי מאריך כמבוקש ב- 90 יום; ואולם, כשלתקופת ההארכה המבוקשת לא נקבעו מועדי הוכחות כלל ועיקר, וגם למשיבים זכויות, ישנו קושי גדול להאריך בדרך זו, שעה שהקושי רובץ בנסיבות לפתחה של מערכת המשפט, אף שהוא אובייקטיבי.

טו.נוכח האמור, אין בידי ליתן את מלוא ההארכה המבוקשת. המעצר יוארך ב- 40 יום מיום 10.4.05, והתביעה תגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למציאת מועדים במהלך תקופת ההארכה הנוכחית.