בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ. צביקה מידברג

לפניי בקשה להארכת מעצר שלישית של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 20.10.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 3962/08 בבית משפט השלום בראשון-לציון, לפי המוקדם ביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 8.9.2008 הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום המייחס למשיב עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית [לפי סעיף 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים )], והחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו (לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים).

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (שהוגש ביום 8.1.2009) ביום 9.7.2008 הגיעו שוטרים לדירתו של המשיב כדי לבצע בה חיפוש. כשהגיעו השוטרים לבניין הבחינו בנאשם ניגש לקטנוע, הרשום על שם אחיו ושהיה בשימושו. באותו מועד החזיק המשיב מתחת למושב הקטנוע שקית ובה 5,000 קפסולות של סם מסוכן מסוג מתילון, המחולק ל-50 שקיות. משביקשו השוטרים לערוך חיפוש בדירתו של המשיב טען בפניהם המשיב כי לא מדובר בביתו, אלא בבית חברו. באותה העת, כך לפי כתב האישום, החזיק המשיב בחדר השינה בדירתו סם מסוכן מסוג מתילון במשקל 8.53 גרם וכן כלי הכנה המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו שלא לשימוש עצמי.

הליכים קודמים

2.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 2.10.2008 הורה בית משפט השלום בראשון-לציון (כבוד השופטת א' נחמן ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום מקימות חזקת מסוכנות והמשיב לא סתר חזקה זו. בית המשפט בחן האם ניתן לאיין את מסוכנות המשיב על ידי חלופת מעצר וקבע כי אין המדובר באותם מקרים מיוחדים בהם ניתן לאיין את המסוכנות העולה מנאשם בסחר בסמים באמצעות חלופת מעצר והורה כאמור על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.

ביום 29.1.2009 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום בראשון לציון בטענה כי תיקונו של כתב האישום ומחיקת אחת העבירות שהופיעה בכתב האישום המקורי והעובדות הרלוונטיות לעבירה זו מפחיתים באופן משמעותי ממסוכנותו ומצדיקים את שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח. ביום 1.3.2009 דן בית משפט השלום (כבוד השופט ר' ארניה ) בבקשה והחליט ביום 4.3.2009 לדחות אותה בקובעו כי "אין בתיקון כתב האישום כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו הפרטי של המבקש (המשיב – י.ד.)

לבין האינטרסים הציבוריים בהגנה על הציבור מפני מעשים מן הסוג המיוחסים לו".

ביום 13.5.2009 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר מטעם המשיב ובה נטען כי נוכח הראיות שנשמעו במשפט מתחזקת טענתו של המשיב בדבר "טעות במצב דברים" ונחלשת עילת המסוכנות וכן נטען כי הוטל ספק בקביעה שלפיה המשיב החזיק סם מסוכן. בית משפט השלום בראשון-לציון (כבוד השופטת ד"ר א' סורוקר ) החליט ביום 26.5.2009 לדחות את הבקשה וקבע כי התשתית הראייתית עומדת וכי המעשה המיוחס למשיב הינו חמור ומחייב מעצר. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ז' בוסתן ) אשר דחה את הערר ביום 8.6.2009 וקבע כי אין בטענות המשיב כדי לכרסם בראיות התביעה וכן כי אין למשיב להלין אלא על עצמו בכל הנוגע לעניין התמשכות ההליכים בעניינו.

4.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצר ראשונה. ביום 11.6.2009 הוריתי על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4585/09) בקובעי כי "טענות ההגנה ראויות הן לבדיקה מעמיקה ובית המשפט דלמטה אמון על מלאכה זו, אך אין בהן, לטעמי, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב".

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת ההארכה הראשונה, הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 2.9.2009 הורה השופט א' רובינשטיין על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים החל מיום 5.9.2009 (בש"פ 6789/09).

5.

בד בבד התנהל הדיון בתיק העיקרי. ביום 28.1.2009 החלה שמיעת הראיות, לאחר דחיות שמקורן בטענות מקדמיות של המשיב שהובילו לתיקון כתב האישום, בבקשות לקבלת חומרי חקירה שונים, בבקשות למתן צווים להמצאת מסמכים ובבקשה לפסול את המותב שדן בתיק. ביום 1.4.2009 החלה שמיעתה של פרשת ההגנה. בעקבות בקשתו של המשיב להגשת חוות דעת מומחה וכן למתן צו להמצאת כל המסמכים הנוגעים להליך הפעלת סמכותו של שר הבריאות להוספת חומרים לתוספת פקודת הסמים בכלל ולהוספת החומר מתילון לתוספת בפרט, בקשה שהתקבלה על ידי בית המשפט, נדחה הדיון ליום 28.6.2009.

במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה העיד שוטר מטעם התביעה וכן עד הגנה. במהלך תקופה זו הוגשו בקשות שונות, וזאת לצורך הגשת טיעון מטעם המשיב שעניינו "תקיפה עקיפה" של החלטת שר הבריאות לקבוע את המתילון כסם מסוכן. ביום 13.9.2009, במסגרת תקופת הארכת המעצר השנייה, דחה בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת ש' יעקובוביץ ) את בקשת המשיב ל"תקיפה עקיפה" של החלטת שר הבריאות במסגרת ההליך הפלילי. בעקבות זאת התיק נקבע לתזכורת ליום 17.9.2009. ביום זה הודיע המשיב כי הגיש עתירה לבג"צ (בג"צ 7456/09) כנגד ההחלטה מיום 13.9.2009. דיון בעתירה זו צפוי להיערך ביום 26.10.2009. לאור זאת קבע בית משפט השלום בראשון לציון את התיק לתזכורת ליום 28.10.2009.

טענות המבקשת

6.

המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד סיוון רוסו – טוענת כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מן העבירות בהן הואשם ומנסיבות ביצוען. נסיבות ביצוע העבירה מלמדות לטענת המבקשת על מעורבותו העמוקה של המשיב בעסקי הסמים, על מקומו בשרשרת הפצת הסם ולכן על מסוכנותו המובהקת לציבור, מסוכנות עליה עמד בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות להארכת מעצרו של המשיב.

המבקשת מציינת כי לחובת המשיב עומדת הרשעה קודמת בעבירות של הפרת הוראה חוקית, תקיפת בן זוג ואיומים וכן מדגישה כי כאשר מדובר בעבירות סמים רק במקרים יוצאי דופן ניתן להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר.

המבקשת ערה לעיכוב בהתנהלות המשפט אך מדגישה כי בית המשפט עשה כל שביכולתו על מנת לקדם את שמיעת התיק. לטענתה, בקשותיו של המשיב הן שהובילו להתמשכות ההליכים ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. המבקשת מציינת כי בשלב זה הושהתה התנהלותו של התיק וזאת נוכח העתירה שהוגשה על ידי המשיב ומדגישה כי בית משפט השלום קבע את התיק לתזכורת בסמוך לאחר המועד שנקבע לדיון בעתירה.

טענות המשיב

7.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד קובי סודרי – טוען כי אין כל הצדקה להארכת מעצרו בפעם השלישית. לדבריו העיכוב בהליכים לא נגרם עקב בקשות שונות שהגיש ערב ישיבות הסיכומים בתיק, כפי שטוענת המשיבה, אלא הן הוגשו במסגרת פרשת ההגנה. יתרה מכך המשיב מדגיש כי בית משפט השלום קבע כי הבקשות הללו הינן מוצדקות ואין בהן משום ניסיון להאריך את ההליך או לשבש את התנהלותו. עוד טוען המשיב כי בקשתו ל"תקיפה עקיפה" של החלטת שר הבריאות במסגרת ההליך הפלילי הועלתה ביום 30.4.2009 ורק ביום 13.9.2009 הכריע בית משפט השלום כי הוא אינו הפורום המתאים לדיון בטענה זו. לאור זאת ולאור הדיון הקבוע בפני בג"צ ביום 26.10.2009 טוען המשיב כי אין צפי להסתיימות משפטו בקרוב. המשיב מציין כי בשתי החלטותיו הקודמות קבע בית משפט זה כי טענתו של המשיב לגבי חוקיות ההכרזה על מתילן כסם מסוכן ראויה לבדיקה. מעבר לכך טוען המשיב כי גם אם יקבע כי מתילן אכן נחשב כסם מסוכן קיימת בתיק חוות דעת מומחה מטעם המשיב לפיה החומר שנתפס לכאורה אצל המשיב אינו מתילן ואינו מהווה סם מסוכן

ויש לברר טענה זו באופן מעמיק בבית משפט השלום. אשר על כן טוען המשיב כי נקודת האיזון השתנתה ועל בית המשפט לדחות את בקשת המבקשת להארכת מעצרו.

דיון והכרעה

8.

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע את הכלל לפיו יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר תוך התקופה שקצב המחוקק - תשעה חודשים. סעיף 62 לחוק המעצרים נועד לתת מענה למקרה החריג, מקום שמתברר כי לא ניתן היה להביא את ההליך הפלילי לסיומו, מסיבה זו או אחרת. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. בין היתר יש לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים [בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.05); בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.2005); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.2005)]. למרות טענותיו של המשיב סבורני כי נקודת האיזון בענייננו לא השתנתה וכי הכף נוטה עדיין להשארתו של המשיב במעצר.

9.

העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עילת מעצר זו מקימה מסוכנות אינהרנטית שככלל, ולמעט מקרים חריגים, אין אפשרות לאיינה באמצעות שחרור הנאשם לחלופת מעצר [ראו: בש"פ 4540/09 אבו גריבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2009); בש"פ 3232/09

בוטרשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.2009)].

10.

בית משפט זה עמד בשני מקרים על המסוכנות הנשקפת מן המשיב:

"מסוכנותו של המשיב נלמדת היטב מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום...טענות ההגנה ראויות הן לבדיקה, אך אין בהן, לטעמי, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב" [בש"פ 4585/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 11.6.2009)].

"אין לומר בשלב זה כי הבסיס הראייתי לכתב האישום כורסם וכבר ציין השופט דנציגר כי המשיב כיזב לכאורה

(על פי כתב האישום) לשוטרים כדי למנוע מהם לחפש במקום; אך הדעת נותנת שהאדם הסבור כי "הכל בסדר" וכי החומרים המצויים במקום הם כשרים למהדרין ואין בהם דופי, והוא עוסק בשיווק "רגיל", כפי שנטען בפני, אינו צריך לחשוש מחיפוש. משום כך, ובכל הכבוד לטענות הסנגור המלומד, לא פחתה המסוכנות" [בש"פ 6789 /09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 2.9.2009)].

סבורני כי גם כעת המסוכנות הנשקפת מן המשיב מחייבת את המשך מעצרו ואינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר. נכון הוא שמשפטו של המשיב מתארך אולם זאת בין היתר בכדי לאפשר לו למצות את כל ההליכים העומדים לרשותו. לא ניתן לזקוף עובדה זו לחובתו של המשיב, אך יחד עם זאת אין בה כדי להטות את הכף לכיוון שחרורו לחלופת מעצר.

11.

איני יכול להתעלם מהחלטתו הנ"ל של השופט רובינשטיין בעניינו של המשיב ואשר על כן הבקשה מתקבלת באופן חלקי. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים בלבד, החל מיום 20.10.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 3962/08 בבית משפט השלום בראשון-לציון , לפי המוקדם מבין המועדים.

12.

בשולי הדברים יצויין כי במהלך הדיון שהתנהל לפניי טען בא כוח המשיב כי בהחלטה בבש"פ 4585/09 הנ"ל צויין בשגגה כי המשיב "נעצר שוב באשמת החזקת סמים לאחר שחרורו". דברים אלו נכתבו בהסתמך על טענת באת כוח המבקשת בדיון שנערך לפניי ביום 9.6.2009, שלא נסתרה על ידי בא כוח המשיב, המתבססת על כך שבמועד בו הובא המשיב לחקירה (ביום 2.9.2008), לאחר ששוחרר ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בתנאים מגבילים (ביום 13.7.2008), הוא נעצר "גם בחשד לעבירות של סחר בסם מסוכן במסגרת תיק נוסף (ת"מ 12444/08) בבית משפט השלום בראשון-לציון". כך או כך, אין בדברים אלו כדי לשנות מהחלטתי בדבר מסוכנותו של המשיב.