בש"פ 1658/18 מחמד בדראן נ. מדינת ישראל

1.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' זינגר ) מיום 7.2.2018 במ"ת 4848-12-17. הערר מכוון נגד קביעת בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאישום נגד העורר; ולחלופין - נגד החלטת בית המשפט על דחיית חלופת המעצר שהוצעה ומעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 4.12.2017 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד העורר ושני נאשמים נוספים, אחיו ובן דודו ( להלן: אנס ומוסטפא ), וכן כתב אישום נוסף נגד מעורב אחר בפרשה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.11.2017 הגיעו העורר וחברו, מוחמד כראמה (להלן: מוחמד ) לסככה לשטיפת מכוניות "אל-נורס" שבניהול משפחת כראמה בכפר א-ראם (להלן: סככת השטיפה ). שניים מבני משפחת כראמה ( אמיר ומועתז ) החלו לנקות את רכבו של מוחמד באמצעות מטאטא, והתגלע ויכוח בינם לבין העורר ומוחמד, שהתפתח לכדי אלימות במהלכה הכו אמיר, מועתז ואח נוסף את העורר ואת מוחמד. לאחר שעזבו את המקום, התקשר העורר לאחיו, אנס, נאשם 1 בכתב האישום, ולאח נוסף שלו ( ויסאם ), אמר להם שהיכו אותו, ונסע למסעדה של דודו עאדל רג'בי, שם שכנע את בני משפחת רג'בי לחזור לסככת השטיפה כדי להכות את בני משפחת כראמה. במקביל התקשר אנס למוסטפא, נאשם 2 בכתב האישום, ואמר לו שהיכו את העורר ושהוא מגיע עם אופנועו לאסוף אותו. בינתיים הצטייד העורר באלה, ונסע בצוותא עם בני משפחת רג'בי לסככת השטיפה במטרה להתעמת עם בני משפחת כראמה. בדרך לשם עצר העורר בחנות לחומרי בניין והצטייד בשתי אלות נוספות. החבורה, כולל ויסאם, הגיעה לסככת השטיפה ונעמדה בצורה מאיימת מול בני משפחת כראמה, כששני הצדדים חמושים במקלות וברזלים. כעבור דקות ספורות הגיעו גם אנס ומוסטפא רכובים על אופנוע. אנס הוציא מתא המטען של האופנוע שני רובים מסוג M16 , והוא ומוסטפא החלו לירות ברובים לעבר בני משפחת כראמה, ובמקביל ירה גם ויסאם באקדח שהחזיק. כתוצאה מהירי נפגע מועתז ומת מפצעיו, וכן נפצעו שלושה נוספים מבני משפחת כראמה.

עקב מעשים אלה יוחסה לעורר עבירה של חבלה בכוונה, ואילו לאנס ומוסטפא יוחסו עבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק, וכן יוחסה לאנס גם עבירה של רכישה או החזקת נשק.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של העורר והנאשמים האחרים עד לתום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לנאשמים, ובהן הודאה של אנס בכך שהביא אתו כלי נשק לסככת השטיפה, הודאה של מוסטפא שירה בנשק, עדויות ראיה רבות וכן סרטונים שמתעדים חלקים מהאירועים.

ביום 27.12.2017 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לעורר, והורה על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. בהחלטתו עמד בית משפט קמא על הראיות נגד העורר, ובהן הודעות אמיר רג'בי, איברהים בדראן (אבי העורר), מוחמד קראמי, הית'ם רג'בי, עבדאללה צנובר ומאמון כראמה. נקבע כי די בשלב זה די בעדויות אלה באשר להיותו של העורר הגורם המחולל במקרה וזה שהביא אלות לשטיפה ותקף באמצעותן. לפי הודעת אנס במשטרה, עולה גם כי העורר ידע על כוונת אחיו להביא כלי נשק, אף שאין ראיות שהעורר עשה בעצמו שימוש בכלי הנשק (והדבר אף לא מיוחס לו בכתב האישום). בית המשפט מצא תמיכה נוספת לראיות לכאורה נגד העורר בכך שהוא בחר לשמור על זכות השתיקה ברוב חקירותיו במשטרה.

4.

ביום 7.2.2018 קבע בית המשפט, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין בהחלטתו כי יש לתת את הדעת לכך שהעורר הוא המחולל של האירועים האלימים המפורטים בכתב האישום, שבסופם מצא אדם את מותו. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת בא כוח העורר, העובדה שאדם הינו מחוסר עבר פלילי, לא די בה כדי להוביל למסקנה שאין הוא בעל קווי אישיות אלימים וקושי בשליטה בכעסים כפי שהעריך שירות המבחן. אופיו זה של העורר נלמד אף מהעובדה שמסכסוך מינורי על פגיעה ברכב נולד למעשה הסכסוך האלים דנן. בנוסף, מהתסקירים שהוגשו בעניינם של העורר והנאשמים האחרים עולה חשש מהסלמה נוספת, לרבות פגיעה בנאשמים עצמם. צוין כי בסמוך לתום האירוע, נשרפה מסעדה של אחת המשפחות המעורבות וכן רכבו של אחד המעורבים (הית'ם רג'בי). עד למועד מתן ההחלטה (ולמעשה עד היום), ויסאם לא נתפס ועודנו נמצא במנוסה מהמשטרה. לבסוף ציין בית המשפט, כי לאור העובדה שלעורר, בניגוד לאנס ומוסטפא, לא מיוחסות עבירות הנוגעות לנשק, הרי שככל שיחול שינוי עובדתי משמעותי במצב הקיים כעת בשטח, בתוספת לשינוי משמעותי בתשתית הראייתית, יהא ניתן לפנות במועד המתאים בבקשה מתאימה.

5.

הערר שלפני מופנה כאמור נגד קביעת בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר; ולחלופין - נגד החלטת בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. אשר לקיומן של ראיות לכאורה, נטען בערר כי המשיבה התבססה בין השאר על עדותו של אמיר רג'בי, שלפי עדותו ניתן להבין כי למעשה לא הייתה כל קטטה לפני שהתחילו היריות, בהן אין חולק כי העורר לא השתתף. כך העיד גם הית'ם רג'בי, שניסה להפריד בין שני הצדדים ולפי עדותו לא התרחשה כל אלימות עד להגעת אנס ומוסטפא. באשר להודעתו של אבי העורר, מדובר בעדות מפי השמועה, ובחלקה סברה בלבד שהסתמכה על תפיסת המציאות הסובייקטיבית שלו ו"השלמת פערים". כן נטען כי

בהודעות בני משפחת כראמה המפלילות את העורר קיימות סתירות משמעותיות, המעלות חשד כי זיהוי העורר כמי שתקף באלה הוא על סמך השערות מגמתיות לכל היותר, לאור האירועים הקודמים לקטטה והירי שביצעו אנס ומוסטפא והפגיעה במועתז. לטענת העורר, הנפגעים באירוע נפגעו מירי בלבד ולא מאלה או סכין, ולא נטען על ידי מי משלושת הפצועים כי נפגעו על ידי העורר. עוד נטען כי העורר לא הסלים את הקטטה, אלא נקלע אליה שהרי אין חולק כי תחילת האירוע בכך שבני משפחת כראמה תקפו את העורר ואת מוחמד. לאור כל האמור, נטען כי עוצמת הראיות הלכאוריות אינה מספקת למעצרו בפועל של העורר.

אשר לאפשרות לחלופת מעצר, נטען כי על אף ששירות המבחן לא המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, הוא קבע כי הסיכון להישנות עבירות אלימות מצד העורר נמוך. העורר הוא תלמיד חיובי ללא בעיות התנהגות, לא כל שכן עבר פלילי, והוא מגלה קשיים להסתגל לתנאי המעצר. בבחינת מסוכנות העורר, היה על בית המשפט להתחשב בכך שלא היה מעורב בהבאת הנשק או בירי באמצעותו. כמו כן, שגה בית המשפט שקיבל את המלצות שירות המבחן לפיהן הוריו של העורר "חסרי יכולת פיקוח", ללא התרשמותו הישירה, שכן מדובר באנשים שומרי חוק שמודעים להשלכות הפרת תנאי חלופת המעצר, ואת שעליהם לעשות ככל שתתקיים הפרה. עוד צוין כי החלופה המוצעת בקלנסווה מרוחקת מבית משפחת המנוח מועתז. בנסיבות אלו, אף אם המפקחים האנושיים המוצעים לא ראויים בעיני בית המשפט היה עליו לשקול להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני. העורר טוען כי המשיבה תובעת את מעצרו כ"קלף מיקוח", בשל העובדה שאחיו ויסאם נמלט מן הדין. לטענת העורר אין לזקוף לחובתו גם את העובדה כי קיים סכסוך בין בני משפחתו לבין בני משפחת כראמה בתור עילת מעצר.

6.

בדיון לפני חזרו באי כוח העורר על הטענות שבכתב הערר כאמור. לענין הראיות לכאורה, הודגש כי לעורר לא מיוחס ירי ועל כן אין מקום לייחס לו כוונה לחבלה; כי קיימת בעייתיות גם בראיות המייחסות לו מעורבות אלימה באמצעות אלה; וכי אין מקום לראות בו כ"מחולל האירוע", שכן כי הוא לא הסלים את הקטטה, אלא נקלע אליה. עוד נטען לאכיפה בררנית כלפי העורר ומשפחתו לעומת המתלוננים, שהיו הראשונים להכות את העורר ואשר השתתפו בעצמם בעימות האלים. כמו כן משפחת המתלוננים שרפו מסעדה ורכב של משפחת העורר. אשר לחלופת מעצר , נטען כי לא הייתה הצדקה להימנעות שירות המבחן ממתן המלצה חיובית, שכן מדובר בצעיר ללא עבר פלילי, בעל מסגרת תעסוקתית יציבה, כאשר החלופה שהוצעה התייחסה לקלאנסווה, המרוחקת ממקום מגורי המשפחה היריבה ומבית משפחת העורר, וניתן לקבוע תנאים מגבילים לאיון המסוכנות, לרבות אפשרות של פיקוח אלקטרוני. העורר כופר בטענה בדבר בקיום סכסוך פעיל בין המשפחות.

מנגד, טענה באת כוח המדינה כי ייחוס העבירה של חבלה בכוונה מחמירה לעורר היא מכוח ביצוע בצוותא, ולא רק מכוח היותו מחולל האירוע, אך עם זאת נמנעה המדינה מלייחס לו אחריות לעבירת ההריגה, אף שלא ניתן לשלול זאת. העורר הוא אשר יזם וארגן את אירוע התגובה האלימה, ואף עשה שימוש באלה בה הצטייד מראש, ולפי חומר הראיות הוא היה גם מודע לכוונה להצטייד בנשק. באת כוח המדינה עמדה בקצרה על הראיות והעדויות הקושרות את העורר בין היתר לייזום האירוע האלים, להצטיידות באלות ולשימוש באלה באירוע. כן צוין כי העורר לא שיתף פעולה בחקירתו ולמעשה שמר על זכות השתיקה בחקירותיו. אשר לחלופת מעצר, נטען כי נוכח המסוכנות הרבה הנגזרת ממכלול נסיבות האירוע, ומאחר שהסכסוך בין המשפחות לא הסתיים והוא עדיין עם פוטנציאל נפיץ, ולאור החשש לשיבוש הליכים בשל העובדה ששניים מהמעורבים הם עבריינים נמלטים, אין בריחוק הגאוגרפי כשלעצמו כדי לאיין את המסוכנות. עם זאת ציינה באת כוח המדינה כי בית משפט קמא הותיר פתח לאפשרות של שינוי החלטת המעצר אם וככל שיחול שינוי בנסיבות. עוד צוין כי לגבי שניים מהמעורבים האחרים הוחלט גם כן על מעצר עד לתום ההליכים, ולגבי נאשם נוסף טרם ניתנה החלטה. לבסוף באשר לטענה לאכיפה בררנית, נטען כי לא הוחלט על סגירת התיק נגד בני המשפחה היריבה אלא נשלח להם מכתב יידוע וטרם התקבלה החלטה בעניינם. צוין עוד כי מעורב מרכזי מצד המשפחה היריבה היה מועתז, שנהרג באירוע.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בטענות הצדדים, בהחלטות ובתסקירים וכן בחומר החקירה הגעתי למסקנה כי דין הערר, על שני מרכיביו, להידחות.

8.

כידוע, בשלב המעצר נדרש בית המשפט לבחון האם יש בראיות התביעה פוטנציאל להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי ( בש"פ 8087/09 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 145 (1996)). בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לעמוד על משקלן של הראיות ועל מהימנות העדים, בחינה השמורה להליך העיקרי, אלא עליו לבחון האם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות הגולמיות במשפט יוביל לביסוס אשמת הנאשם מעל לספק סביר (בש"פ 8311/13

אברמוב נ' מדינת ישראל ,

פסקאות 21-20 (19.12.2013); בש"פ 2411/15 מדינת ישראל נ' דנה , פסקאות 12-11 (21.4.2015)). תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים יכול שתמצא אף בראיות נסיבתיות,

מקום שהן מצטברות לכדי מסכת ראייתית רצופה ובעלת משקל שיש בה פוטנציאל להרשעה (בש"פ 3484/14

מדינת ישראל נ' חיימוב

(22.5.2014); בש"פ 898/15

אלי עזיז נ' מדינת ישראל

(19.2.2015); בש"פ 2639/10 פחימה נ' מדינת ישראל

(14.04.2010)).

9.

בענייננו התשתית הראייתית הלכאורית לביסוס המיוחס לעורר בכתב האישום היא נרחבת ומבוססת על ראיות ועדויות לא מעטות, אשר בהצטברן מקיימות את הדרישה לקיום ראיות לכאורה לביסוס האישום נגד הנאשם. אזכיר את עיקרי העדויות בקצרה (רשימה חלקית): הודעתו של עבדאללה צנובר , עד נטרלי שאינו קשור לאף אחת מהמשפחות היריבות, העובד בתחנת דלק סמוכה לסככת השטיפה ואשר היה עד לכל רצף האירועים במקום. העד מעיד הן על איומיו של העורר על בני משפחת כראמה בשלב הראשון של האירוע כי יביא את כל המשפחה שלו והוא יירה בהם, וכן על מעורבות ישירה של העורר באלימות בשלב השני של האירוע. הודעות חליל אדקיק

ואמיר רג'בי , המעידים על שלב ההתארגנות במסעדה וההצטיידות העורר בשלוש אלות. הודעת אנס בדראן (נאשם 1, אחי העורר) ממנה עולה שהעורר היה מודע לכוונתו להצטייד בנשק. והודעת איברהים בדראן (אביהם של העורר ואנס) ממנה עולה בין היתר מעורבות העורר באלימות בשלב השני של האירוע.

10.

העדויות האמורות ושאר חומר הראיות מבססים לכאורה את המיוחס לעורר בכתב האישום כמי שהיה מחולל ומסלים האירוע - מאירוע נקודתי מינורי של ויכוח על ניקוי רכב

לאירוע אלים רב-משתתפים, עם נשק קר ונשק חם, שהסתיים במותו של אדם ובפציעה של אחרים, וכן במעורבות ישירה במעשי האלימות. אירוע זה יצר גם סכסוך פעיל ונפיץ בין המשפחות, אשר לאחר האירוע הניב כבר שריפת מסעדה ורכב. אכן, לעורר טענות מטענות שונות לגבי משקלן וקבילותן של חלק מהעדויות, אלא שבחינתן של טענות אלה שמורה כאמור לשלב ההליך העיקרי.

11.

אשר לחלופת מעצר. כאמור, בית משפט קמא לא שלל על הסף אפשרות לחלופת מעצר. ואולם לאחר בחינת מכלול נסיבות הענין, לרבות תסקירי שירות המבחן לגבי העורר ושאר המעורבים בפרשה, ובהתחשב בסכסוך הפעיל שנוצר בין המשפחות היריבות, הגיע לכלל מסקנה כי בשלב זה לפחות אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות, והורה על מעצר העורר על לתום ההליכים נגדו. לא מצאתי כי שגה בית המשפט במסקנתו זו. לאור המסוכנות העולה מהתנהגותו של העורר, ונוכח מכלול הנסיבות בפרשה זו, המצביע על מצב נפיץ מאוד העלול לשוב ולהתלקח למעשי אלימות, בדין הגיע בית משפט קמא למסקנה שאין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות, כאשר לכך מצטרף החשש משיבוש הליכים, נוכח היות שניים מהמעורבים בגדר עבריינים נמלטים.

כאמור, בית משפט קמא לא סגר את הדלת בפני אפשרות שככל שיחול שינוי עובדתי משמעותי במצב הקיים, בתוספת לשינוי משמעותי בתשתית הראייתית, יהא ניתן לשוב ולשקול את האפשרות לחלופת מעצר במסגרת בקשה לעיון חוזר.

12.

אשר על כן הערר נדחה.