בש"פ 2639/10 אלי פחימה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן ) במ"ת 90783-09 מיום 23.3.2010 שלפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 23.9.2009 הוגש כתב אישום המייחס לעורר את העבירות הבאות: שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה [לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], שיבוש הליכי משפט [לפי סעיף 244 לחוק העונשין]; גניבה [לפי סעיף 384 לחוק העונשין]; זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 418 לחוק העונשין]; שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין]; וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין].

2.

על פי הנטען בכתב האישום, במועד כלשהו בין השעה 22:30 ביום 10.8.2009 ועד לשעה 00:30 ביום 12.8.2009 גרם העורר בכוונה תחילה למותן של ביאטריס רודוב (להלן: ביאטריס ) - שהייתה בת זוגו, ולמותה של בתה, דניס רודוב (להלן: דניס ), וזאת בדירה בה התגוררה ביאטריס (להלן: הדירה ) או בסמוך לה. בהמשך, במועד כלשהו בין יום 10.8.2009 לבין יום 13.8.2009 ביתר העורר את גופותיהן של המנוחות. את גופתה המבותרת של ביאטריס, כשהיא כרותת ראש וגפיים וכן שלוש מאצבעותיה, השליך לפח אשפה השייך לבניין מגורים סמוך, שאותו העמיד בפינת הרחובות רש"י ועמל ברמת-גן, השעין מזרון על פח האשפה והניח סמרטוט בוער בסמוך לפח האשפה. העורר השליך חלקים מגופתה המבותרת של דניס לנחל אלכסנדר.

בנוסף נטען בכתב האישום כי במהלך הימים שלאחר הרצח ועד למעצרו של העורר ביום 16.8.2009 עשה העורר פעולות שונות בדירה בה התגוררה ביאטריס על מנת להעלים את הראיות למעשיו: קירצף את הדירה, העלים פרטי ריהוט שונים וצבע חלק מקירות הדירה.

עוד נטען כי במהלך הימים שלאחר הרצח גנב העורר את ארנקה של ביאטריס אשר היו בו פנקס שיקים השייך לה, זייף את אחד השיקים, פדה אותו וקיבל סך של 9,800 ש"ח.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 9.3.2010 התקיים דיון בבקשה וביום 23.3.2010 החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי התיק מבוסס "רובו ככולו" על ראיות נסיבתיות, סקר באופן מפורט את הראיות המצויות בתיק ואת גרסת העורר וקבע כי גרסתו של העורר מופרכת וכי מארג הראיות הנסיבתיות יוצר תשתית ראייתית לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירות הרצח המיוחסות לעורר.

טענות העורר

4.

העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד מנחם רובינשטיין - טוען כי אין תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

לטענת העורר לא קיימת כל ראיה ישירה ואובייקטיבית הקושרת אותו לאירועים המתוארים בכתב האישום, ולא הוצג כל מניע אשר הביא את העורר לבצע את עבירות הרצח המיוחסות לו.

בכלל זאת טוען העורר כי מערכת היחסים ארוכת השנים בינו לבין ביאטריס מלמדת כי לא היה לו כל מניע לרצחה. כן טוען העורר: כי לא נמצאו ראיות ישירות הקושרות אותו לפח האשפה בו נמצאה גופתה של ביאטריס, וכי למעשה קיימות ראיות המצביעות על קיומו של אדם אחר בסמוך לפח האשפה; כי לא נמצאו טביעות אצבע של העורר על ארנקה של ביאטריס; כי מחוות דעת המומחה עליה הסתמך בית המשפט המחוזי עולה רק כ"אפשרות" כי טביעת הנעל שנמצאה בדירה היא של העורר ולעומת זאת עולה ממנה כי נמצאו טביעות נעליים נוספות של אנשים אחרים בדירה לאחר שזו נוקתה; וכי בבדיקה שנערכה ברכבה של ביאטריס בו עשה העורר שימוש (להלן: הרכב ) באמצעות תכשיר מיוחד שנועד למצוא דם לאחר ניקוי, לא נמצאו שרידי דם.

כמו כן עומד העורר על כך שעל אף שנמצאו בדירה שרידי דמו, לא היו לעורר כל חבלה או גלד טרי בבדיקה רפואית שנערכה לו ביום 27.8.2009; כי לא ניתן לקבוע מתי נצבע הקיר בדירה וכי פח הצבע שנמצא בדירת חברתו של העורר נמצא שם מאחר שצבע דירה בתשלום לאישה אחרת.

עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי העורר הכחיש את העובדה כי ניקה את הרכב ושעה שייחס להכחשה זו משקל, שכן העורר כלל לא הכחיש כי ניקה את הרכב.

בנוסף טוען העורר כי טעה בית המשפט המחוזי כשהסתמך על איכוני הטלפון הסלולארי וקבע כי אלו קושרים את העורר למעשים המיוחסים לו. באשר לאיכון בדירה, טוען העורר כי אין מחלוקת כי הוא שהה בדירה מספר ימים לאחר "היעלמות" המנוחות, וכי בכך אין כדי לקשור אותו למעשים המיוחסים לו. באשר לאיכון בנחל אלכסנדר טוען העורר כי המיקום הוא בסמוך לנחל וכי העורר נסע דרך כביש החוף צפונה, ומשכך אוכן על יד נחל אלכסנדר.

כן נטען על ידי העורר כי יש להניח כי ההליך כנגד העורר יימשך זמן רב, נוכח מורכבותו של התיק ומספר העדים הרב וכי בכך יש כדי להטות את הכף לעבר שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי הוסיף העורר וטען כי בית המשפט המחוזי לא נזקק לבדיקת חלופת מעצר ולבדיקת האפשרות כי זו תאיין את מסוכנתו של העורר, על אף חובתו לעשות כן. לפיכך, טוען העורר כי יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן חלופה כאמור. לצורך ביסוס טענתו זו הגיש בא כוחו של העורר אסופת החלטות של בית משפט זה וכן של בית המשפט המחוזי [ובכלל זאת את החלטות בית משפט זה בבש"פ 10910/08 בוריסוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.2009) ובבש"פ 4812/05 זחלאקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2005)], בהן הורה בית המשפט על בחינת חלופת מעצר במקרים בהם היה מדובר בעבירות רצח ונקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם.

טענות המשיבה

5.

המשיבה - באמצעות באת כוחה, עוה"ד דפנה וכניש - טוענת כי מארג הראיות הנסיבתיות מוביל למסקנה אחת ויחידה לפיה העורר רצח את המנוחות.

בכלל זאת טוענת המשיבה כי קיימות די ראיות המלמדות כי הדירה הייתה זירת הרצח של המנוחות וכי קיימות די ראיות הקושרות את העורר לזירת הרצח, זאת הן במועד ביצוע מעשי הרצח והן לאחריהם. בהקשר זה עומדת המשיבה על ההודעות השונות שנגבו מהשכנים מהן עולה כי בלילה שבין יום 12.8.2009 ליום 13.8.2009 בשעה 01:45 נשמעו זעקות אישה מאזור הבניין בו מצויה הדירה, כי מהודעתה של רינת שטיווי עולה כי בסמוך למשמע הצעקות היא זיהתה את העורר מביט לצדדים ולמטה מבין תריסי המרפסת בדירה, וכי לאחר מכן נשמעו קולות חפירה של את או כלי חפירה אחר. כן הצביעה המשיבה על הודעות שנגבו ממספר שכנים מהן עולה כי העורר היה בדירה בימים שלאחר המועד בו נשמעו הצעקות האמורות, וכן כי ביום 14.8.2009 וביום 16.8.2009 נצפה הרכב, אשר אין חולק כי העורר עשה בו שימוש כמעט בלעדי, בחניית הבניין.

על כך מוסיפה המשיבה וטוענת כי קיימת שורה של ראיות הקושרות את העורר לפח האשפה בו נמצאה גופתה של ביאטריס, לרבות הודעתה של רינת שטיווי המספרת כי ראתה ביום 11.8.2009 בסביבות השעה 23:30 לערך אדם המוביל פח אשפה מהבניין בו מצויה הדירה, ושזה הסתתר כאשר עברה ניידת משטרה באזור, והודעתם של שני עדים נוספים המספרים כי פגשו את העורר בסמוך למקום בו נמצא פח האשפה.

עוד נטען על ידי המשיבה כי הראיות שנמצאו בדירה מחזקות את המסקנה כי העורר ניקה את הדירה לאחר שביצע את מעשי הרצח בה. בהקשר זה עומדת המשיבה על כך כי אין מחלוקת כי העורר נמצא תכופות בדירה, ואף על פי כן נמצאו בה רק ארבע טביעות אצבע של העורר; על כך שעל אף כי לטענת העורר הוא לא נפצע בעת האחרונה בדירה נמצאו בה כתמי דם של העורר, לרבות על דופן דלת הארון בו נמצאו מצעים הדומים למצעים בהם נעטפה גופתה של ביאטריס; על כך כי מהודעתה של נאוה שטיווי עולה כי ביום 14.8.2009 ראתה את העורר מנקה את הדירה, וכי פעולה של ניקוי הדירה על ידי העורר עלתה גם מתשאול שכן המתגורר בבניין שממול לבניין בו מצוייה הדירה.

המשיבה מוסיפה ועומדת על הודעותיהם של שני עובדים בסמוך למקום עבודתו הקודם של העורר המלמדות כי העורר ביקש "צינור לחץ אוויר" על מנת לנקות את הרכב, ועל העולה מהודעות אלה לפיהן העורר ביצע ניקוי יסודי ברכב והיה נראה לחוץ ועצבני. כן עמדה המשיבה על העובדה כי השטיח האחורי בתא המטען של הרכב לא נמצא וכי השטיחים תחת המושב האחורי ברכב נראו חדשים. מוסיפה המשיבה ועומדת על השימוש שעשה העורר בשיק של ביאטריס לאחר הרצח, ועל בקשתו של העורר מחברו לזייף את חתימתה של ביאטריס על גבי השיק.

כן טוענת המשיבה כי איכוני המכשיר הסלולארי שהיה ברשותו של העורר ממקמים אותו בשלושה מועדים שונים בסביבות נחל אלכסנדר, כאשר העורר תחילה הכחיש כי יצא בתקופה הרלבנטית מאזור המרכז ובשלב מאוחר יותר שינה את גרסתו וטען כי נסע לצפון ועבר בכביש החוף על יד שפך הנחל ומכאן האיכון.

באשר למניע טוענת המשיבה כי מחומר הראיות עולה כי הייתה מחלוקת בין ביאטריס לעורר בנוגע לשימוש ברכב וכי היה בכוונתה להתעמת איתו בעניין זה. כן נטען כי מחומר הראיות עולה כי ביאטריס הביעה בפני חברותיה חשש כי העורר יפגע בה והפקידה את צוואתה בידי אחת מחברותיה. בכל מקרה טוענת המשיבה כי אף בהעדרו של מניע ברור, יש די ראיות להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

לבסוף טוענת המשיבה כי אין מקום לבחון חלופת מעצר שכן המסוכנות של העורר "זועקת לשמים". בהקשר זה טוענת המשיבה כי מסוכנות זו נלמדת לא רק מנסיבות המקרה, אלא גם מעברו של העורר אשר הורשע בעבר בביצוע עבירת אלימות כנגד אחת מבנות זוגו וריצה בגינה עונש מאסר בפועל. כן טוענת המשיבה כי קיים חשש לשיבוש הליכים מצד העורר ולהימלטותו זאת נוכח התנהלותו לאחר ביצוע הרצח וכעולה משיחות העורר עם מדובבים שהוכנסו לתאו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי בתמצית חומר החקירה שהוגש לעיוני על ידי המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

7 .

לפי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ) על בית המשפט לבחון, טרם החלטתו על מעצר הנאשם עד תום ההליכים, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במיוחס לו בכתב האישום. בשלב זה בוחן בית המשפט את חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה והאם יש בכוחו להצביע על סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2)133; בש"פ 748/10

איסקוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.2.2010) פסקה 7 להחלטתו של השופט

י' עמית

והאסמכתאות הנזכרות שם]. היותו של כתב אישום מבוסס על ראיות נסיבתיות אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים אם הראיות הנסיבתיות מצטרפות לכדי מסכת של ראיות שיש בהן סיכוי סביר להרשעה [ראו: בש"פ 7021/08

באסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.8.2008), פסקה 10 להחלטת הנשיאה

ד' ביניש

והאסמכתאות הנזכרות שם; בש"פ 9144/09

אבו צעלוק נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.12.2009); בש"פ 2517/09

אורמן נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 13.4.2009), פסקה 9 להחלטת השופט

ח' מלצר ]. בהקשר זה קבעתי בעבר כי:

"כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר האחת ברעותה, נעשית 'חזקת חפותו' של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ('פזל'), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על כן, תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי..."

[ראו: בש"פ 8006/09 בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2009), פסקה 22 להחלטתי].

8.

לאחר עיון בתמצית חומר החקירה שהוגש לי על ידי המשיבה, סבור אני כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. הרשעתו של אדם בפלילים על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד תעשה מקום בו מסכת הראיות הנסיבתיות מצביעה על אחריות הנאשם לעבירות בהן הוא נאשם, כאשר אין בהסבריו כדי להעלות ספק סביר בדבר אחריותו כמסקנה האפשרית היחידה [ראו: ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6)577, 857 (להלן: עניין בן שלוש )]. סבורני כי בתמצית חומר החקירה שהועבר לעיוני קיים, על פי המבחן שנקבע בעניין בן שלוש , אותו פוטנציאל נדרש להרשעתו של העורר.

אין לי בנקודה זו אלא לציין את אשר עמד עליו בפירוט רב בית המשפט המחוזי - לכאורה קיימות ראיות נסיבתיות רבות, נפרדות ובלתי תלויות האחת בשנייה אשר נראה כי הן קושרות את העורר לזירת הרצח ואשר נראה כי הן ממקמות אותו לאחר התרחשות הרצח בזירה זו. כמו כן קיימות ראיות נסיבתיות רבות המובילות לכאורה למסקנה כי היה זה העורר שצבע את קירות הדירה והיה זה הוא שניקה את הדירה לאחר ביצוע מעשי הרצח. לכך יש להוסיף כי קיימות ראיות לכאורה המלמדות כי העורר ניקה את הרכב באופן יסודי ביותר לאחר המועד בו בוצעו מעשי הרצח. לדידי, טענת המשיבה לפיה בכל הדירה נמצאו רק ארבע טביעות אצבע של העורר מחשידה אותו יותר מאשר שהיא מנקה אותו מחשד, נוכח היותו בן בית בדירה ונוכח גרסתו שלו בדבר הימצאותו בדירה. כתמי הדם של העורר שלכאורה נמצאו בדירה קושרים אף הם את העורר לזירת הרצח. על כך אוסיף כי גרסתו של העורר לפיה המנוחות עזבו את הדירה באמצע הלילה לכאורה אינה סבירה. זאת ועוד: נדמה כי גרסתו של העורר, שהשתנתה במהלך חקירתו, לגבי המועדים בהם שהה בדירה ולגבי איכון מכשיר הטלפון הנייד שלו בסמוך לנחל אלכסנדר אינה עולה בקנה אחד עם הראיות לכאורה הקיימות בתיק החקירה בעניין ולכאורה רק מסבכת אותו במעשים המיוחסים לו. לסיכום, צירופן של הראיות הרבות המצויות בחומר החקירה לכאורה אינו יכול להיות תמים ומקרי. נדמה כי בגרסת העורר ובהסברים הניתנים על ידו לצירופן של ראיות אלו אין כדי להפריך מסקנה זו.

9.

לעניין מסוכנתו של העורר: העבירות בהן נאשם העורר מקימות עילת מעצר סטאטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(ג)(1) לחוק המעצרים. דומה כי אין צורך להכביר מילים לגבי חומרת המעשים המיוחסים לעורר, אשר מלמדת על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. בנוסף, יש לתת משקל לעובדה שבשנת 2005 הורשע העורר בתקיפת אחת מבנות זוגו לאחר שזו התעמתה עם בת זוגו "הקבועה" וסיפרה לה על הקשר בינה לבין העורר. כמו כן יש לתת משקל לעולה מהודעתה של שלומית חפוטה, אחת מבנות זוגו בעבר, לפיה העורר איים לפגוע בבנה לאחר שסיימה את הקשר עימו ולעולה מהודעת אחד מילדיו של העורר לפיה נהג בעבר באלימות כלפי אמו של אותו הילד. לעורר אף עבר פלילי עשיר בגין עבירות שביצע בין השנים 1960 ו-1981. זאת ועוד: המעשים המיוחסים לעורר לאחר ביצוע הרצח לרבות ניקוי הדירה וניקוי הרכב, צביעת הדירה, השימוש בפח אשפה מבנין אחר, והניסיון להצית אותו - כל אלו מלמדים כי קיים לכאורה חשש של ממש לשיבוש ההליכים מצידו של העורר.

באשר לטענת המשיבה בדבר חשש להימלטותו של העורר, הרי שלאחר עיון בתמלילי השיחות בין העורר לבין המדובבים שהוכנסו לתאו שעליהם מבקשת המשיבה להסתמך בטענתה זו, לא מצאתי כי די באמור בשיחות אלה כדי לקבוע כי קיים חשש של ממש להימלטות העורר היה וישוחרר לחלופת מעצר.

ואולם, טענתו של העורר לפיה בכל מקרה היה על בית המשפט המחוזי לבחון חלופות מעצר אינה עולה בקנה אחד עם קביעות בית משפט זה לפיהן במקרים בהם סבור בית המשפט כי שום חלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות של הנאשם, אין מקום לבחון חלופות מעצר קונקרטיות [ראו למשל: בש"פ 10776/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.2007), פסקה 8 לפסק דינו של השופט ח' מלצר ; 5543/06 אבו חוצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2006), פסקה 9 לפסק דינה של השופטת מ' נאור ].

נוכח קביעותיי לגבי מסוכנות העורר, איני סבור כי היה מקום כי בית המשפט המחוזי יבחן חלופת מעצר לגבי העורר או כי יש מקום לבחון חלופה זו כעת.

10.

סוף דבר: הערר נדחה.