בש"פ 7021/08 גזאוי באסל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן ) מיום 14.7.08, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 55-08 (מחוזי – נצרת).

2.

נגד העורר ונגד שני אחרים הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שוד, לפי סעיפים 402(ב) ו-29 לחוק; עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(ב) ו-29 לחוק; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 29 לחוק; וגניבת רכב, לפי סעיפים 414ב(א) ו-29 לחוק. לפי עובדות כתב האישום, במהלך חודש מרץ 2007 קשרו העורר והאחרים, יחד עם מספר אנשים נוספים, קשר לשדוד חנות תכשיטים. לפי הנטען, במסגרת הקשר ולשם קידומו גנבו העורר והאחרים רכב, הצטיידו בכיסויים לפנים, בכפפות ובאקדחים, וביום 19.3.07 בשעה 20:00 נכנסו לחנות התכשיטים כשהם רעולי פנים ובידיהם האקדחים. השלושה כיוונו את אקדחיהם לעבר בעל החנות (להלן: המתלונן ), והכניסו לתיק אותו הביאו עמם תכשיטים, שעונים ומטבעות זהב שהיו בחנות ושערכם למעלה מ-200,000 ₪. בנוסף, לקחו כסף מזומן בסך 20,000 ₪ ו-8,700 דולר. תוך כדי כך, כיוון אחד מהם את אקדחו לעבר אדם אשר ישב ברכבו מחוץ לחנות (להלן: המתלונן 2 ), ובאיומי האקדח גנב ממנו את מחשבו האישי ואת תיקו. לאחר מכן יצאו העורר והאחרים מהחנות, ירו מספר יריות מאקדחיהם, ונמלטו מהמקום. לאחר מרדף משטרתי אחר השודדים, נמצא הרכב הגנוב נטוש, ובתוכו נמצאו שני זוגות כפפות, כובע גרב, תיק שהכיל את מרבית הרכוש הגנוב, וכן אקדח. אקדח נוסף נמצא במרחק מה מהמקום.

3.

יחד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה גם בקשה לעצור את העורר ואת האחרים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. הנאשם 1 (להלן: ענאן ) לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס אליו, לאחר שמאחת הכפפות אשר נמצאה ברכב הגנוב נלקחה דגימת דנ"א התואמת את הדנ"א שלו. על כן, נעצר ענאן, בהסכמתו, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. הנאשם 2 (להלן: וליד ) והעורר חלקו על קיום ראיות לכאורה בעניינם, וטענו כי טיב הראיות ועוצמתן מחייבים את שחרורם לחלופת מעצר. ביום 14.7.08 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן ), לפיה נעצרו גם העורר ו-וליד עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. בהחלטתו, פירט בית המשפט את הראיות הלכאוריות הקושרות את וליד ואת העורר לביצועו של השוד. ביחס לוליד ציין בית המשפט כי הראיה העיקרית הקושרת אותו לביצוע השוד היא טביעת אצבעו אשר נמצאה על מחסנית האקדח אשר נתפס ברכב הגנוב, בסמוך לרכוש הגנוב. ראיות נוספות אליהן התייחס בית המשפט בהחלטתו הן שיחת טלפון שקיים העורר עם אדם אחר, ובה הוזכר וליד בהקשר לשוד, וכן מזכר בו צוין שוליד הודה בפני אחד החוקרים כי ביצע בעבר עבירות עם ענאן והעורר, אם כי הכחיש מעורבות בשוד האמור.

4.

ביחס לעורר, ציין בית המשפט המחוזי כי הראיות הקושרות אותו לשוד נסמכות בעיקרן על מחקרי תקשורת – איכוני מכשירי הטלפון הסלולאריים שלו ושל האחרים וכן תוכן שיחות הטלפון ביניהם אשר נקלטו בהאזנות סתר. הראיה העיקרית בעניינו נסמכת על איכון מכשיר הטלפון הסלולארי אשר היה בשימושו. ביום ביצועו של השוד אוכן מכשיר זה בכרמיאל, שם התגורר העורר יחד עם חברתו. סמוך לשעת השוד אוכן המכשיר באזור השוד, ומיד לאחר שעת ביצוע העבירה אוכן המכשיר בנתיב הבריחה של השודדים. כמו כן, צוין כי הן בדרך אל מקום השוד והן בעת ההימלטות מזירת האירוע תואם איכון מכשיר הטלפון הסלולארי של העורר את איכון מכשיר הטלפון הסלולארי של ענאן. זאת, עד למקום בו ננטש הרכב הגנוב, שם נותר ענאן, בעוד איכון מכשיר הטלפון הסלולארי של העורר מראה כי הלה המשיך בנסיעה לכיוון כרמיאל.

5.

נוסף על איכוני מכשירי הטלפון הסלולארי, ציין בית המשפט את קיומן של שיחות טלפון רבות ממכשיר הטלפון הסלולארי של העורר למכשיר הטלפון של ענאן, לפני ואחרי מועד ביצועו של השוד. כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שהן העורר והן ענאן קיימו מספר שיחות טלפון לאדם בשם "אבו יאמן" מיד לאחר השוד, ומספר ימים לאחר מכן, ביום 22.3.07, שוחח העורר בטלפון עם אותו אבו יאמן, אשר סיפר לו כי ה"מנאייק" (השוטרים) לקחו את כל הדברים מבן אחותו של העורר (וליד הנו אחיינו של העורר), והעורר הגיב על כך "ראית מה עשו לי, מה אני אעשה?".

6.

על בסיס ראייתי זה קבע בית המשפט המחוזי כי מארג הנתונים שנאספו בעניינו של העורר הנו בעל פוטנציאל לא מבוטל להרשעתו. נקבע, כי קשריו של העורר עם ענאן ביום השוד, ההתאמה בין המסלול שעשה העורר לזה של ענאן, וכן השיחות בין העורר לאבו יאמן, יוצרים תמונה המאפשרת להגיע למסקנה חד-משמעית באשר למעורבותו של העורר בשוד. לבסוף, נקבע כי עוצמת הראיות מספקת לשם מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, וכי נוכח נסיבות ביצוע העבירה ועברו הפלילי המכביד של העורר אין חלופה כלשהי אשר תוכל להפיג את הסכנה הנשקפת ממנו.

7.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש העורר את הערר שלפניי. בערר, טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות נגדו די ראיות לכאורה, אשר עוצמתן מצדיקה את המשך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. ראשית , נטען כי מכשיר הטלפון הסלולארי האמור כלל אינו בבעלותו של העורר, ואף לא הוצגה לבית המשפט ראיה המעידה כי מכשיר זה היה בשימושו הבלעדי של העורר בכלל, וביום השוד בפרט. שנית , נטען כי גם לו היה מכשיר זה בשימושו של העורר באותו היום, אין די בעצם איכונו של מכשיר הטלפון הסלולארי בסמוך למקום בו בוצע השוד כדי לקשור את העורר לביצועו של השוד. שלישית , טוען העורר כי חומר הראיות מצביע על כך כי השודדים נמלטו יחדיו ממקום האירוע ברכב הגנוב, ולפיכך דווקא העובדה כי התקיימו שיחות רבות בין העורר לענאן באותה עת מצביעה על כך כי השניים לא היו יחד.

8.

מנגד, נטען בתשובת המדינה לערר כי ממכשיר הטלפון הסלולארי האמור בוצעו שיחות לחוג מכריו של העורר, וכי אף ביום השוד נקלטו בהאזנת סתר שיחות בהן שוחח העורר ממכשיר טלפון זה. על כן, סבורה המדינה כי קיימות די והותר ראיות לכך שמכשיר הטלפון הסלולארי האמור היה בשימושו של העורר בעת השוד. עוד נטען בתשובת המדינה, כי השיחות בין העורר לענאן ביום השוד בוצעו לפני מועד השוד ולאחריו, ולא בעת ביצועו של השוד, כך שקיום אותן שיחות מחזק את עמדת המדינה ולא סותר אותה, וקושר את העורר לשוד כאחד ממבצעיו. גם שיחותיהם של העורר ושל ענאן עם אבו יאמן מחזקות, לשיטת המדינה, את מסכת הראיות נגד העורר, ומסבכות אותו בביצוען של העבירות המיוחסות לו.

9.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. השאלה אם יש ראיות לכאורה די הצורך כדי לעצור נאשם מוכרעת על פי הפוטנציאל הראייתי שבהן. "השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח 'לכאורה' את אשמת הנאשם מעבר לספק הסביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147, 151. כן ראו: בש"פ 9833/03 פבלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2003)). יתרה מכך, בית המשפט אינו נדרש בשלב זה לבחינת מהימנותן של האמרות המובאות בפניו או לבחינת משקלן האפשרי של הראיות שבפניו ואת דיותן לביסוס ההרשעה (ראו בש"פ 9585/07 שיבלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.11.2007); בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005); בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (3) 817 (1997)). לאחר שעיינתי בחומר הראיות שנאסף נגד העורר, ואשר הוגש לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות די ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע השוד, ואשר מצדיקות את המשך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

10.

אמת, הראיות נגד העורר הן בעיקרן ראיות נסיבתיות. עם זאת, כלל הוא כי היותו של כתב-האישום מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, אינו שולל אפשרות של מעצר עד תום ההליכים אם הראיות הנסיבתיות מצטרפות לכדי מסכת של ראיות לכאורה שיש בהן סיכוי סביר להרשעה (בש"פ 5046/05 קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.2005); בש"פ 825/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.3.2008); בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסם, 17.2.99)). בענייננו, מובילות אמנם הראיות הנסיבתיות הקיימות נגד העורר למסקנה לכאורית כאמור. הראיה העיקרית הקושרת את העורר לביצוע השוד הינה איכון מכשיר הטלפון הסלולארי שהיה בשימושו. ביום ביצועו של השוד אוכן מכשיר זה באזור מגוריו של העורר, סמוך לשעת השוד אוכן המכשיר באזור השוד, ומיד לאחר שעת ביצוע העבירה אוכן המכשיר בנתיב הבריחה של השודדים. איכונים אלה של מכשיר הטלפון האמור תואמים את איכון מכשיר הטלפון הסלולארי של ענאן, אשר ביחס אליו אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו בביצוע השוד. העורר טוען, אמנם, כי לא הוכח כי מכשיר זה היה בשימושו הבלעדי, אולם אף הוא מודה כי עשה שימוש במכשיר טלפון זה, וכך גם סיפק הסברים לשיחה אותה ביצע ממכשיר זה יום קודם ליום השוד. ביום השוד עצמו זוהה קולו, על-ידי חוקרי משטרה אשר חקרו אותו, כמי ששוחח ממכשיר זה. כמו כן, השיחות אשר בוצעו ממכשיר זה ביום השוד ובימים הסמוכים לו, נעשו לחוג מכריו של העורר ואף למעורבים אחרים בביצוע השוד. בנסיבות אלה, מהווה, אמנם, איכונו של מכשיר זה ראייה משמעותית ביותר נגד העורר, אשר קושרת אותו לביצוע השוד.

11.

את איכוני מכשיר הטלפון הסלולארי מחזקות, כאמור, גם האזנות סתר של שיחות שקיים העורר עם ענאן ועם אבו יאמן. שיחות הטלפון שקיים העורר עם ענאן לפני ואחרי מועד ביצוע השוד אינן מצביעות, כטענתו, על כך שהשניים לא היו יחד, אלא על כך כי בשלב מסוים התפצלו דרכיהם – דבר העולה מחומר הראיות ומאיכוני מכשירי הטלפון הסלולארי שלהם. בהקשר זה רואה אני לציין שיחת טלפון שקיים העורר עם אבו יאמן יום קודם לביצוע השוד, בה שאל העורר את אבו יאמן מה לקנות לו – "משהו לבית", "טלוויזיה" – ואבו יאמן השיב לו "כלום אחי, תביא זהב שנוכל רוצים מזומנים אחי". והעורר השיב לבסוף "טוב אז מחר נעשה אותה". הסברו של העורר לשיחה זו היה כי נהג לקנות זהב באמצעות כרטיס ויזה של חבר. עם זאת, בהסבר זה אין כדי לשלול את ערכה הראייתי של שיחה זו, הקושרת לכאורה את העורר לתכנונו וביצועו של השוד. הסבריו של העורר ומשקלה של הראייה ייבחנו במהלך משפטו. לעת הזו, ובשלב זה של ההליכים, די בראיות הקיימות נגד העורר, כמפורט לעיל, כדי לקשור אותו לאירוע השוד ולבסס מסקנה לכאורית בדבר פוטנציאל להרשעתו בגין מעורבותו בשוד. שתיקתו של העורר בחקירה ביחס למרבית השאלות אשר הוצגו לו מחזקת מסקנה זו.

12.

משנמצא כי קימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המעשים המיוחסים לו, קמה חזקת מסוכנות. בעניינו של העורר נלמדת מסוכנותו הרבה לציבור אף מנסיבותיו החמורות ביותר של האירוע: שוד מתוכנן היטב, אשר בוצע על-ידי מספר שודדים שהצטיידו מבעוד מועד ברכב גנוב, באמצעי הסוואה ובכלי נשק, ואשר ביצועו לווה בשימוש בנשק ובאיומים בנשק כלפי המתלוננים. התנהגות מסוג זה יש בה סיכון רב כלפי שלום הציבור ובטחונו. בנוסף, עומד לחובת העורר עברו הפלילי המכביד, הכולל, בין היתר הרשעות בעבירות אלימות, סמים, נשק ורכוש. העורר אף ריצה זה מכבר מספר מאסרים בפועל, וכן קיים לחובתו מאסר מותנה בר-הפעלה. בנסיבות אלה, אף אני סבורה – בדומה למסקנתו של בית המשפט המחוזי – כי אין מקום לבחון בעניינו חלופת מעצר.

אשר על כן הערר נדחה.