בש"פ 8957/10 מדינת ישראל נ. אלי פחימה

1.

מונחת לפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המעצרים "), להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים החל מיום 20.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1065/09, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בתאריך 23.9.2009 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס לו ביצוען של שתי עבירות רצח בכוונה תחילה ועבירות של שיבוש הליכי משפט, גניבה, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

משפטו של המשיב אינו מתקדם, בשל בקשתו לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו לגייס את הכספים הנחוצים לקבלת ייצוג על ידי עורך דין פרטי. עקב כך, בוטלו מספר ישיבות בעניינו, ונקבעו שישה עשר דיוני הוכחות, החל מחודש פברואר. בבית המשפט המחוזי הודיע המשיב כי הוא מסכים להמשך מעצרו, וכך הודיע בשתי בקשות הארכה קודמות לפני בית משפט זה. בדיון שנערך לפניי, טען המשיב בתחילה כי הוא מסכים להארכת מעצרו, אך בהמשך הדיון ביקש להשתחרר ממעצר, תוך שהוא מציין כי נמצא הוא במעצר על לא עוול בכפיו. בנסיבות אלה, אדון בבקשה לגופה.

2.

כאמור, למשיב מיוחס ביצוען של שתי עבירות רצח. חברי, השופט י' דנציגר , שדן בעניינו של המשיב בערר על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו עד לסיום ההליכים, קבע כי מתקיימות ראיות לכאורה, המבוססות על תשתית נסיבתית (ראו בש"פ 2639/10, פסקה 8). בנוגע לעילת המסוכנות המיוחסת למשיב, הרי שזו מדברת בעד עצמה.

אכן, המשיב טוען לחפותו, וכל עוד לא נקבע אחרת – חזקת החפות עומדת לצידו. ברם, במסגרת בקשה זו, משהוכח לכאורה כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, ומשנעצר עד תום ההליכים על סמך קיומה של עילה והיעדר חלופת מעצר, יש לבחון את מהלך שמיעת המשפט. בנושא זה, המשיב הוא אשר מבקש דחיות על מנת להסדיר את נושא ייצוגו. התוצאה העולה היא שדין הבקשה להתקבל, ויש לקוות שנושא ייצוגו של המבקש יוסדר בקרוב.

3.

הנני נעתר לבקשה ומאריך את המשך מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מתאריך 20.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1065/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפי התאריך המוקדם שביניהם.