בש"פ 748/10 שומי איסקוב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה

(כב' השופט רון שפירא ) מיום 28.1.10 (מ"ת 18035-01-10), בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע עובדתי וכתב האישום

2.

ביום 14.1.10 הוגש כנגד העורר כתב אישום בו מיוחסות לו העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), החזקת סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין וניסיון להשמדת ראיה – עבירה לפי סעיפים 242 + 25 לחוק העונשין.

3.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 1.1.10 בסמוך לשעה 15:15 בכניסה לפיצוציית "קפה שחור" בקרית ביאליק ניסה העורר לדקור מספר פעמים אדם בשם מסיה אברמוב (להלן: אברמוב ) בבטנו וברגלו בסכין שבה החזיק שלא כדין בכוונה להטיל באברמוב מום או נכות או לגרום לו חבלה חמורה, תוך שהלה מפציר בעורר "כפרה עליך, אל תעשה לי את זה". באותה עת נכחו בסמוך לפיצוציה, מתוקף תפקידם, השוטרים אשר ששון וחסן חסן (להלן בהתאמה: השוטר

ששון ו השוטר

חסן ). משהבחין בהם העורר, נמלט מהמקום תוך שהשוטר חסן פותח במרדף אחריו וקורא לעברו "עצור משטרה". העורר המשיך במנוסתו ולא שעה לקריאה לעצור, נכנס תוך כדי מנוסתו לשביל בין שני בניינים ברחוב, השליך את הסכין לחצר אחד מהבניינים, לאחר מכן הפסיק את מנוסתו ונעצר על ידי השוטר חסן.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. טענות המדינה במישור ה ראיות לכאורה

נסמכו על 4 אדנים עיקריים כלהלן: השוטר ששון (מזכר מיום 1.1.10 + הודעות מיום 1.1.10 ומיום 5.1.10); השוטר חסן (מזכר מיום 1.1.10 + הודעות מיום 1.1.10 ומיום 5.1.10); בן מיכאלי מיכאלוב (הודעות בעל בית הקפה שבכניסה אליו אירע האירוע); העורר עצמו

(הודעותיו השונות + דוח "בדיקת חיים").

המשיבה טענה לעילת מעצר של מסוכנות ולחזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) וכן לעילה של חשש לשיבוש הליכי משפט.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

ראיות לכאורה - בית משפט

קמא קבע בהחלטתו כי "הגם שהתמונה הראייתית אינה מושלמת", מאחר שאברמוב טרם אותר וטרם נגבתה עדותו, יש ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל להרשעת העורר ב"מעשי הדקירות" ובשאר האישומים המיוחסים לו בכתב האישום. נקבע כי "מארג הראיות הנסיבתיות, מחד, ושמירתו של המשיב (העורר – י.ע.) על זכות השתיקה והימנעותו ממתן גרסה הגיונית, סבירה שמניחה את הדעת, להאשמות כנגדו וחרף הראיות שהוטחו בפניו, מאידך, מביאים למסקנה מפלילה שמצביעה על מעורבותו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

עילת מעצר

- נקבע כי המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם מצביעים על מסוכנות רבה מצידו, תעוזה, חוסר מורא וזלזול בחיי הזולת ושלטון החוק. אברמוב טרם אותר ויש חשש כי שחרור העורר יסכן את ביטחונו ואת שלומו, לצד חשש לשיבוש הליכי משפט בגין השפעה על אברמוב וחשש להתחמקות מהליכי שפיטה.

לבקשת המשיבה, עיין בית משפט קמא בחומר חסוי שהוגש לעיונו בלבד, למרות התנגדות ההגנה, ונקבע כי

החומר החסוי מחזק הן את עילת המעצר של חשש לשיבוש הליכי משפט

והן את

עילת המסוכנות.

חלופת מעצר - נקבע כי אין אפשרות להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור בערובה, הן בשל חומרת העבירות ועברו הפלילי הכבד של העורר והן בשל החשש הכבד לשיבוש הליכי משפט, במיוחד נוכח היעלמותו המסתורית של אברמוב.

בסיפא להחלטתו, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בציינו כי אם אברמוב יאותר וימסור את גרסתו, וככל שיהיה בכך כדי לשנות את תשתית הראיות שהוצגה בפניו, ניתן יהיה לפנות ל בית המשפט בבקשה לעיון חוזר.

על החלטה זו הערר שבפני.

טענות העורר

6.

העורר חזר על הטענות שהעלה בפני בית משפט

קמא במישור הראיות לכאורה. לטענתו, משאברמוב לא אותר ולא נמסרה גרסתו, לא ניתן להתבסס אך על עדותם של השוטרים ששון וחסן. לא בכדי כתב האישום לא מייחס לעורר דקירה אלא ניסיון לדקירה בלבד, באשר אין כל ראיה לכך שאברמוב אכן נדקר. אין ראיה שאדם העונה לשם אברמוב הגיע לבית חולים או למרפאה לקבל טיפול רפואי; השוטר ששון לא ראה פציעה או סימני דקירה;

לא נמצאו כל כתמי דם או ממצאי DNA שיכולים להצביע על פציעתו של אברמוב.

החתך בידו הימנית של העורר לא מתיישב עם הטענה כי הוא זה שניסה לדקור את אברמוב, אלא להיפך, שאברמוב הוא ששלף את הסכין נגד העורר, שייתכן כי ניסה לתפוס אותה ולהגן על עצמו. השוטר ששון היה עם גבו להתרחשות עת נשמעה האמירה "כפרה עליך, אל תעשה לי את זה", כך שלא ידע אם לייחס אותה לעורר או לאברמוב.

כן הלין העורר על כך ש בית המשפט לא בחן האפשרות לחלופת מעצר, ועל

החלטת בית המשפט לעיין בחומר החסוי במסגרת הדיון, במעמד צד אחד. לטענת העורר, בחינת קיומן של ראיות לכאורה ראוי שתיעשה על סמך החומר הגלוי שבידי ההגנה, שאם לא כן, נפגעת זכותו של הנאשם להתגונן באופן אפקטיבי. מכל מקום, הסתמכות על מידע סודי במסגרת דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים צריכה להיעשות במקרים קיצוניים וחריגים בלבד.

דיון והכרעה

7.

נקדים את המובן מאליו, כי בכל דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, על בית המשפט לבחון אם יש בחומר הראיות פוטנציאל להקים סיכויי הרשעה לצורך הרף של ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 1572/05

זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005);

בש"פ 8803/07

נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.10.2007), בפסקה 6; בש"פ 3673/08

גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2008), בפסקה 7; בש"פ 8611/09

סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.11.2009), בפסקה 6; בש"פ 3710/08

אזרזר נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 14.5.2008), בפסקה 6). טרחתי לציין זאת, מאחר שהסניגור המלומד הלין על כך ש בית משפט

קמא ציין בהחלטתו כי בשלב של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים "אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב ע"פ חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות". אכן, אין ביכולתו של בית המשפט להכריע בשלב זה בענייני מהימנות, אך

שומא על בית המשפט להעמיק בחומר הראיות שבפניו כדי לנסות להגיע לחקר האמת גם בשלב של מעצר עד תום ההליכים. כך עשה בית משפט קמא בהחלטתו, בה סקר בהרחבה את חומר הראיות בתיק, ועל כך נעמוד להלן.

8.

חומר הראיות נסמך, כאמור, על 4 אדנים שיפורטו להלן.

השוטר ששון – רשם דוח פעולה מיד בסמוך לאירוע בשעה 16:15 (מסומן 3 בקלסר הראיות) ונגבו ממנו שתי הודעות.

מדו"ח הפעולה ומהודעתו של השוטר ששון מיום 1.1.10 (מסומנת 2 בתיק ההודעות) עולה כי הוא נכח בסמוך לאירוע נשוא כתב האישום וראה, ממרחק של כ- 7 מטרים את השתלשלות האירועים מרגע בו הפציר אברמוב בעורר, בעודם קרובים זה לזה עד כדי שהיו צמודים "כפרה עליך, אל תעשה לי את זה". הוא הבחין בעורר

מחזיק בסכין בידו הימנית ומנסה לדקור את אברמוב מספר פעמים, בעוד אברמוב נראה כמי שניסה להתגונן מפני העורר, שכן ידיו היו מעל לראשו בצורה מתגוננת. כן הבחין כי להב הסכין מגואלת בדם וכי העורר דימם מידו הימנית בעת שניסה לדקור את אברמוב. בו ברגע קרא השוטר ששון לעבר השוטר חסן "הוא דוקר אותו", או-אז הביט העורר לעבר השוטרים והחל במנוסה כשהסכין בידו. באותן שניות, הבחין כי אברמוב הרים את חולצתו כדי לבחון היכן נפגע, ושניות לאחר מכן אברמוב הובל על ידי מאן דהוא אל מחוץ לזירת האירוע. מאוחר יותר, לאחר שהשוטר ששון הזמין ניידות לזירת האירוע, נעצר העורר על ידי השוטר חסן והובא בחזרה למקום האירוע כשהוא כבול באזיקים ופצוע בידו הימנית. השוטר ששון זיהה אותו "כמי שדקר" וביצע חיפוש על גופו ובבגדיו ומצא סכום כסף של כ- 15 אלף ₪.

בהודעתו מיום 5.1.10 (מסומנת 2א בתיק ההודעות) חזר השוטר ששון על עיקרי הדברים. לדבריו, הוא לא ראה את רגע שליפת הסכין, אלא ראה את הדוקר כשהסכין בידו, הוא לא ראה סכין בידו של הנדקר בכל שלב שהוא, והבחין שהבחור הגבוה דוקר את הבחור שמולו 2-3 דקירות בבטן וברגל בצד ימין, כשהנדקר מנסה להתגונן וכשהסכין מגואלת בדם. הוא זיהה את העורר כמי שדקר, שכן ראה את פניו ואת פרטי לבושו.

השוטר חסן – רשם דוח פעולה מיד בסמוך לאירוע בשעה 16:10 (מסומן 1 בקלסר הראיות) ונגבו ממנו שתי הודעות.

מדוח הפעולה ומהודעתו של השוטר חסן מיום 1.1.10 (מסומנת 1 בתיק ההודעות), עולה כי הבחין בעורר ובאברמוב המוכרים לו, כשהעורר דוחף את אברמוב שנראה לו מפוחד. כאשר השוטר ששון קרא לעברו "הוא דוקר אותו", הסתובב לעבר בית הקפה וראה את העורר ממרחק של כ- 8 מטרים כשהוא מחזיק דבר מה בידו הימנית שדיממה. משהתקרב לעורר, החל הלה לברוח על אף שקרא לעברו "עצור, משטרה!" מספר פעמים, ועל אף שהיה לבוש במדי משטרה. העורר ברח תוך שהוא מביט אליו לאחור מדי פעם במהלך מנוסתו מפניו, במהלך המרדף הבחין השוטר חסן כי העורר משליך דבר מה מידו שצבעו אדום ולאחר מכן הפסיק העורר את מרוצתו ונעצר על ידו. כאשר כבל את העורר באזיקים, שם לב כי העורר מדמם מידו הימנית. בהמשך, לאחר שהביא את העורר אל השוטר ששון, חזר למקום כדי לחפש את החפץ שהושלך על ידי העורר במהלך מנוסתו ומצא סכין מתקפלת בצבע שחור וכסף שמסביבה כרוך סמרטוט ספוג בדם (תצלום הסכין והסמרטוט מסומן 107 בקלסר הראיות).

בהודעתו מיום 5.1.10 (מסומנת 1א בתיק ההודעות) חזר השוטר חסן על עיקרי הדברים.

בן מיכאלי מיכאלוב

- הנ"ל בעל בית הקפה לידו התרחש האירוע ונגבו ממנו שתי הודעות. בהודעתו מיום 3.1.10 (מסומנת 4 בתיק ההודעות) סיפר כי ראה את אברמוב כפוף, כמי שספג דקירה, וראה שמובילים את אברמוב אל מחוץ לזירת האירוע. העורר, שלפני כן שתה קפה בבית העסק שלו, הובא כבול באזיקים ופצוע בידו, והוא חבש אותו.

בהודעתו הנוספת מיום 6.1.10 (מסומנת 4א בתיק ההודעות) חזר בן מיכאלי על עיקרי הדברים.

העורר - העורר שמר לרוב על זכות השתיקה בחקירותיו והסתפק בתשובת "חף מפשע" ביחס לכל שאלה כמעט.

בהודעתו הראשונה מיום 1.1.10 (מסומנת 3 בתיק ההודעות), השיב העורר רק לשאלה לגבי הכסף שנמצא עליו בחיפוש וטען כי מדובר בכספו שלו ומחסכונותיו.

בהודעתו השנייה מיום 3.1.10 (מסומנת 3א בתיק ההודעות) כשנשאל להסכמתו לעריכת "בדיקת חיים" לבדיקת החתך בידו, השיב כי הוא ממתין לעורך דינו, הכחיש שהוא מחזיק סכין ושהסכין שנתפסה הייתה ברשותו.

בהודעתו השלישית מאותו יום (מסומנת 3ב בתיק ההודעות), השיב העורר למרבית השאלות שהופנו אליו "חף מפשע" וציין כי יאמר את שיש לו לומר בבית המשפט. כן סירב לבצע

"בדיקת חיים".

בהודעתו הרביעית מיום 5.1.10 (מסומנת 3ג בתיק ההודעות), המשיך העורר לשמור על זכות השתיקה, והשיב בחיוב רק על השאלה אם הכסף שנמצא ברשותו שייך לו בציינו כי הרוויח את הכסף מחסכונות שלו. כשנשאל אם נחתך בידו מסכין השיב "אני לא מוכן להיות מלשין בגיל מופלג", והפעם הביע הסכמתו לביצוע "בדיקת חיים".

בהודעתו החמישית מיום 6.1.10 (מסומנת 3ד בתיק ההודעות) המשיך העורר לשמור על זכות השתיקה במענה לרוב השאלות. כשנשאל אם דקר את אברמוב השיב כי הוא חף מפשע, כי לא הביא סכין, כי לא דקר אף אחד וכי נפצע בידו.

ביום 5.1.10 נבדק העורר על ידי פרופ' היס במרכז לרפואה משפטית, ובמהלך הבדיקה מסר כי אינו יודע כיצד נפצע בידו (אציין כי ביום האירוע, טען העורר בפני הרופא שבדק אותו, ד"ר יורי ברודסקי, כי נחתך משלט). בחוות הדעת נכתב כי העורר נחתך בכף ידו הימנית בצד הקדמי וכי החתך האמור מתיישב עם חבלה על ידי שפה מושחזת כמו של להב סכין.

9.

מחומר הראיות דלעיל, לא ברור הרקע לדקירה, לא ברור כיצד הגיעה הסכין לידו של העורר ומדוע נחתך, וניתן להעלות השערות שונות בעניין זה. בהיעדרו של אברמוב ומשלא הופק בשלב זה

DNA של אדם אחר מהדם שנמצא על הסכין (להבדיל מדמו של העורר), בחרה המאשימה לייחס לעורר נסיון דקירה. עם זאת, מחומר הראיות עולה תמונה ברורה למדי לפיה העורר ניסה לכל הפחות לדקור את אברמוב, שנעלם מאז מהשטח ועקבותיו לא נודעו. העורר לא נתן הסבר ולא העלה קו הגנה למעט הטענה "לא דקרתי", תוך שהוא שומר על זכות השתיקה במהלך חקירתו, מה שמחזק את עוצמת הראיות כנגדו. לנפקות שמירה על זכות השתיקה בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים ראו, לדוגמה, בש"פ 7216/05 ויסאם אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.8.2005) והאסמכתאות שם; בש"פ 1618/07 חגי זגורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.3.2007).

השמירה על זכות השתיקה אף מקשה על הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים ( בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(5) 200, 207 (1996) . כאמור, מאחר שאברמוב לא אותר, כתב האישום לא מייחס לעורר דקירה אלא ניסיון דקירה, אך מחומר הראיות עולה תמונה של שימוש בסכין בצהרי היום ולעיני כל, ונראה כי נוכחותם של השוטרים במקום היא שמנעה תוצאה קשה יותר. מה עוד, שנוכח היעלמותו של אברמוב מהזירה עד לשעת כתיבת שורות אלה, לא ידוע מה עלה בגורלו.

יפים לענייננו דברי כב' השופט מ' חשין (כתוארו אז) בסיפא להחלטתו בבש"פ 2181/94 איליה מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.1994):

"...

יש שמכנים דרך זו 'תרבות הסכין', ואילו אני אכנה אותה תת-תרבות הסכין, שלא ידעתי כיצד ניתן לזווג תרבות עם סכין. נמצא לנו כי תת-תרבות הסכין החלה לפשות במקומותינו בשנים האחרונות, ומספר האירועים בהם משמשת סכין לפתרונם של חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך. דומה התופעה בעיני לחיידק שצנח אל כדור הארץ ממקומות רחוקים בחלל. בני אדם שעל פני כדור הארץ אין בגופם חיסון טבעי כנגד אותו חיידק, והמגיפה פושה במחנה. מחובתם של בתי המשפט, כך דומה עלי, להעלות את תרומתם לחיסון האוכלוסיה מפני אותו חיידק רע שאנו ניגפים בפניו, ודרך אחת היא להודיע ברבים וידעו הכל: ו

בהעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים. זה הכלל וזה יהיה אף דינו של העורר".

(ההדגשה שלי – י.ע.)

(עוד על מדיניות המעצרים בעבירות של דקירה בסכין ראו החלטתי בבש"פ 139/10 אדיר מנור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.2010) בפסקה 7).

10.

היעלמותו של אברמוב מאז האירוע ואי איתורו משך תקופה ארוכה, מקימה גם את העילה של חשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר העורר. ודוק: איני מקבל טענת הסניגור כי העורר מוחזק כ"בן ערובה" עד לאיתורו של אברמוב. המדובר בעובדה רלוונטית, ללא קשר לשאלה אם לעורר או למי מטעמו יש קשר להיעלמותו של אברמוב.

11.

לעורר עבר פלילי והוא אף ריצה עונש מאסר, אם כי אין מדובר בעבר מכביד במיוחד. עם זאת, בעברו הפלילי של העורר מספר עבירות אלימות ועבירות של החזקת סכין, ודומה כי בכל הקשור לתת-תרבות הסכין, העורר הוא "שור מועד".

בהצטבר כל אלה – דקירה או נסיון דקירה, היעלמות הקורבן ועבר פלילי רלוונטי – אין בחלופת מעצר כדי לאיין את עילות המעצר (ראו

לדוגמה, בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008), בפסקה 6; בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004), פסקה 6; בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009), בפסקה 5 והאסמכתאות שם).

סופו של דבר שאני דוחה את הערר.

12.

הערה לפני סיום: בית משפט

קמא עיין בחומר החסוי שהוצג בפניו, תוך איזכור החלטתי בבש"פ 58/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.1.10) שם נאמר:

"...בפסיקה נקבע כי במקרים חריגים בהם תחושת הצדק מחייבת זאת, רשאי בית המשפט לעיין בחומר במעמד צד אחד גם בהליכי מעצר עד תום ההליכים (ראו: בש"פ 597/93 מדינת ישראל נ' אבוטבול , פ"ד מז(1) 340 (1993)). כך, לדוגמה, כאשר יש ברשות המדינה חומר רלוונטי לשאלת המשך מעצרו של הנאשם, כגון חומר ממנו עולה כי הנאשם מתעתד לברוח מהארץ או שהנאשם פועל כדי לשבש הליכי משפט או שהוא ממשיך לבצע או לתכנן עבירות נוספות מתוך תא המעצר. באותם מקרים בהם לא ניתן לגלות לנאשם את המידע, מנימוקים שונים כגון אי חשיפת מקורות מודיעיניים או כדי שלא לסכל חקירה, רשאי בית המשפט

להידרש לאותו מידע במעמד צד אחד. ודוק: פרקטיקה זו, מוגבלת למידע הקשור לעילות המעצר בלבד, ולכן אינה נופלת ל"משבצת" הדיון של סעיפים 74 ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינם בחומר הנוגע לעבירות נשוא כתב האישום (ראו בש"פ 6552/05 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.05) בפסקה 7 והאסמכתאות שם). אדגיש שוב כי מדובר בהליך חריג, ובמקרה כאמור, על בית המשפט לבחון את המידע המובא בפניו בעיניה של ההגנה, למרות שכבר שנינו ולמדנו כי "אין חקר לתבונתו של סניגור" (ראו: ע"פ 35/50 מלכה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד, 429, 433 (1950))".

ודוק: השימוש במידע חסוי בהליך של מעצר עד תום ההליכים הוא החריג והוא

צריך להיעשות במשורה, לבל יהפוך החריג לכלל ודרך צדדית תהפוך לדרך המלך. בעקבות בית משפט קמא, עיינתי אף אני בחומר החסוי במעמד צד אחד, ולטעמי לא היה מקום שהתביעה תבקש מ בית משפט

קמא לעיין בו, מאחר שאין בחומר חידוש של ממש לצורך הקמת עילת מעצר, כפי שעולה מחומר הראיות הגלוי.