פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
8696/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקשת:
אורטל בן מוחה
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל - רישוי עסקים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בנצרת, מיום 17.12.2014, בע"פ 27064-12-14, שניתנה על-ידי כב'
השופט הבכיר ז' הווארי
בשם המבקשת:
עו"ד יואל גולדברג
החלטה
1.
הבקשה שלפניי סווגה, בטעות, כערעור. הלכה למעשה, מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ז' הווארי ), בע"פ 27064-14-14, מיום 17.12.2014, בגדרה נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' במביליה-אינשטיין ), בצ"מ 13132-11-14, מיום 7.12.2014.
בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה על-ידי המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע, ובהחלטתי מיום 18.12.2014 הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי, עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.
2.
נגד המבקשת הוגש כתב אישום, בגין עיסוק בעסק " מזנון אורטל ", ללא רישיון או היתר, עבירה לפי סעיפים 4 ו-14(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים ). במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בנצרת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים. בית משפט השלום קבע, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעסק פועל ללא רישיון ולמודעותה של המבקשת לכך. כמו כן, על יסוד חומר מודיעיני חסוי, מצא בית המשפט כי הפעילות העסקית בעסק יוצרת " חשש ממשי ומוחשי " לסיכון חיי אדם ובטחון הציבור. כיוון שכך, נעתר בית משפט השלום לבקשה, והורה על סגירת העסק עד לקבלת רישיון או היתר, וכן אסר על ניהול עסק ללא רישיון בחצרים מושא כתב האישום. ערעור על החלטה זו, נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר קבע, כי לאחר שינוי הבעלות בעסק, לא ניתן להמשיך להפעילו על סמך רישיון שניתן לבעליו הקודמים. בנוסף, ולאחר עיון מוקפד בחומר המודיעיני, קבע בית המשפט המחוזי, כי צו הסגירה המיידי נחוץ " לשם מניעת סיכון חיי אדם והגנה על שלומו ובטחונו של כלל הציבור ".
3.
בבקשה לרשות ערעור, היא הבקשה שלפניי, נטען כי בית העסק פועל ברישיון כדין, מזה מספר שנים, ואין עילה לסגירתו. לשיטתה של המבקשת, טענות המשיבה מבוססות על חשדות בעלמא של גורמי מודיעין, והמקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים בהם יש הצדקה למתן צו סגירה מיידי, אשר יפגע במבקשת פגיעה כלכלית חמורה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור " בגלגול שלישי ", תינתן רק במקרים מצומצמים, כאשר מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וכן במקרים חריגים בהם מתעורר חשש לעיוות דין (רע"פ 7759/14 שבת נ' מדינת ישראל (18.12.2014); רע"פ 6005/14 שאוליאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו
(10.12.2014); רע"פ 8275/14 אבו לבן נ' מדינת ישראל
(7.12.2014) ). בנסיבות המקרה דנן, לאחר שטענותיה של המבקשת נדונו ונדחו על-ידי שתי ערכאות, לא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור, ולפיכך דין הבקשה להידחות.
5.
למעלה מן הצורך ייאמר, כי גם לגופו של עניין אין ממש בטענותיה של המבקשת. שינוי בעלות בעסק, טעון רישיון חדש (תקנה 30(א) לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000), ורישיון כזה לא הוענק למבקשת. בכך לא סגי, ועל המשיבה הוטל להראות, כי מתן צו הפסקה שיפוטי, בשלב זה של ההליך, " דרוש למניעת פגישה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המגולם במטרות החוק, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר " ( רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ , בפסקה 18 (3.3.2014) (להלן: עניין מיאהו והאו )). כאמור, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי קבעו, על יסוד החומר המודיעיני שהונח בפניהם, כי פעילותו של העסק מקימה חשש ממשי לשלום הציבור, עד כדי סיכון חיי אדם (ראו סעיף 1(א)(2) לחוק רישוי עסקים). יודגש, כי המידע המודיעיני, אשר הוגש במעמד צד אחד, נועד לבסס את עילת הפסקת הפעילות העסקית, ולא להוכיח את עובדות כתב האישום (ראו: עניין מיאו והאו , בפסקה 21 ; בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל , בפסקה 12 (18.2.2010)), ולמבקשת נמסרה פרפרזה מספקת בדבר מעורבותם של גורמים עברייניים מסויימים בניהול העסק. כמו כן, הערכאות הקודמות נתנו את דעתן למכלול השיקולים הרלוונטיים, ולא מצאו דרך חלופית להשגת המטרה, תוך פגיעה פחותה במבקשת. בנסיבות אלה, השגותיה של המבקשת אינן מגלות עילה להתערבות בהחלטה על הפסקת הפעילות בעסק.
6.
נוכח האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית. החלטתי מיום 18.12.2014, בה הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההפסקה השיפוטי, מתבטלת בזאת, והצו ייכנס לתוקף ביום 23.12.2014.
7.
ניתנה היום, כ"ט בכסלו התשע"ה (21.12.2014).
ש ו פ ט