בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ. אדיר מנור

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 5.1.10 (כב' השופט י' שפסר), בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים והוא שוחרר לחלופה בתנאים מגבילים.

2.

נגד המשיב, יליד שנת 1987, הוגש ביום 16.11.09 כתב אישום המייחס לו החזקת סכין (עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק), ותקיפה (עבירה לפי סעיף 379 לחוק). על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, בתאריך 13.3.09 בסמוך לשעה 02:30 מחוץ למועדון ה"מיקה" באשדוד, התפתח עימות בין ויקטור רייטמן (להלן: המתלונן ) לבין המשיב, לאחר שהאחרון נסע לאחור ופגע במראת רכב בסמוך למתלונן וברגלה של חברתו של המתלונן. העימות הפך לקטטה של ממש בין הנוכחים במקום, ומיד לאחר מכן נכנס המשיב חזרה למועדון ויצא מלווה בשניים אחרים (שזהותם אינה ידועה) לעבר המתלונן, כשהוא מחזיק בידו סכין אותה הסתיר מפני המאבטחים שניצבו בכניסה. המלווים אחזו במתלונן, והמשיב דקר אותו שלוש דקירות – שתיים בבטנו ואחת במותן ימין. כתוצאה מהדקירות התמוטט המתלונן, הובהל לבית החולים, שם נתברר כי נפצע פצעים קשים באזור החזה. המתלונן עבר מספר ניתוחים ושוחרר לאחר כחודש, כשהוא ממשיך להזדקק לטיפול רפואי ולמעקב.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה צוין כי המשיב התייצב לחקירה במשטרה רק למעלה מחצי שנה לאחר האירוע, למרות שהמשטרה חיפשה אחריו בביתו מספר רב של פעמים, ומשכך, בנוסף לעילת המסוכנות, קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין. בהחלטתו מיום 9.12.09 החליט בית משפט

קמא כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב. בית המשפט עמד על כך שהשאלה המרכזית בתיק היא שאלת זיהויו של המשיב כמבצע העבירה, וכי הראיה המרכזית בעניין זה היא סרט צילום של מצלמות האבטחה, בו נראה המשיב, כך על פי הנטען, מבצע את המיוחס לו. על פי מזכר מיום 18.3.09 של השוטר יום טוב בן אדרת, זיהה השוטר בוודאות את המשיב, המוכר לו מאירועים קודמים, כמי שנחזה בסרט.

בית משפט

קמא בחן שתי חלופות מעצר אפשריות – האחת בבית דודתו של המשיב, והשנייה בפיקוחו של דודו של המשיב בביתו שבחדרה ובפיקוח חלקי של אביו של המשיב. בהחלטתו מיום 5.1.10 (שניתנה לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן מיום 29.12.09) הורה בית המשפט על שחרור המשיב למעצר בית מלא בפיקוח הדוד, וכן על הפקדת ערבויות. לבקשת המבקשת, הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע החלטתו, על מנת לאפשר הגשת ערר על ההחלטה.

4.

בערר שלפניי טענה המדינה כי מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנותו. המעשים נשוא כתב האישום בוצעו כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים (ת"פ 1213/06 ב בית משפט השלום באשדוד), ובעודו מצפה לתסקיר שירות מבחן בתיק אחר בעבירות רכוש (ת"פ 1481/08 ב בית משפט

השלום באילת). בנוסף, המשיב התחמק מלהתייצב לחקירה במשטרה במשך 8 חודשים, והסגיר עצמו רק לאחר הודעות חוזרות ונשנות שהשאירה המשטרה בבית אמו. לעניין חלופת המעצר, טענה

המדינה כי לאור עיסוקו של דודו של המשיב בשירות משלוחים של רשת מרכולים, אין באפשרותו להשגיח כיאות על המשיב במשך כל שעות היום, וכי אביו של המשיב העובד בתל אביב לא יוכל ליתן גיבוי מספיק.

5.

המשיב, מצידו, טען, כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. בא כוח המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, באשר המשיב לא זוהה כדוקר על ידי המתלונן עצמו, חברתו או עדים אחרים שנכחו במקום. המשיב חלק על זיהויו בסרט שצולם במצלמת האבטחה של המועדון, ועל המזכר של השוטר בן אדרת אשר כלל לא נכח במקום האירוע. באשר לאי ההתייצבות לחקירה, טען המשיב כי בתקופה הרלוונטית היה מסוכסך עם אימו ולא ידע על החיפושים שנעשים אחריו. לטענתו, המשטרה לא הפעילה מאמצים מספיקים לאיתורו, למרות

שעבד אותה תקופה בעבודה מסודרת בחברת הייטק.

6.

אקדים ואומר כי דין הערר להתקבל.

יש בחומר הראיות כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה כנדרש בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

הסרט ממצלמות האבטחה של המועדון, משרטט תמונה עובדתית לכאורית ביחס למעשי הדקירה ואף לזיהויו של המשיב כמבצע הדקירות.

בסרט, המצולם מנקודת תצפית המשקיפה על שני המאבטחים העומדים על גרם המדרגות בכניסה למועדון, נראה אדם צעיר הלובש חולצה בצבע ירוק בהיר, הנחזה כמו המשיב, כשהוא מגיע מאזור החניה משמאל (שם מתרחש עימות כלשהו לפי תשומת הלב שמופנית מצד הנוכחים במקום) ומתקרב לעמדת המאבטחים, כשאחריו צעירים הקוראים קריאות לעברו. הצעיר נוטל מאחורי גבם של המאבטחים כוס זכוכית ריקה מהשולחן המוצב בכניסה, ומאיים בעזרתה על מי שמנסים להתקרב אליו. בהמשך, נראה הצעיר כשהוא לוחש או אומר משהו לחברו, צעיר בעל כרס הלבוש במעיל קל (בצבע כהה), והשניים נפרדים כשהצעיר נכנס למועדון וחברו חוזר לאזור החניה (מצד שמאל, אזור שאינו נקלט במצלמה). בהמשך, נראה הצעיר יוצא מהמועדון לבדו, כשהוא אוחז בידו חפץ שנחזה להיות כסכין, אותה הוא מעביר מיד ליד בניסיון להסתירה מהמאבטחים שמנסים לעצור בעדו מלרדת בחזרה אל זירת ההתקהלות.

[במאמר מוסגר: מהסרט נראה שהמאבטחים צפו במתרחש בצד השמאלי של החניה שאינו נראה בצילום וידעו לקשר בין הצעיר לבין המתרחש. ואכן, על פי הודעתו של המאבטח אפטיחר אלייב, הבחינו המאבטחים באנשים שהרביצו לצעיר הלובש חולצה ירוקה, ועל כן ניאותו לאפשר לו להיכנס למועדון כדי "שלא יגעו בו". לנקודה זו יש ביסוס גם בהודעתו של המאבטח מיכאל לבקוביץ' קומיסרנקו לפיה הוא והמאבטח הנוסף ניסו למנוע מהצעיר לרדת חזרה לחניה במטרה להגן עליו מפני הצעירים שהתגודדו במקום וצעקו שאם ייצא יהרגו אותו].

באותו זמן, מגיע לשטח החניה שלפני המאבטחים, בחור שפלג גופו העליון חשוף והוא המתלונן. אל עבר המתלונן שועט מצד שמאל בחור בז'קט עור בצבע חום כהה ומיד לאחריו מגיע חברו של הצעיר, הבחור בעל הכרס, ומתנפל עליו מאחור. השניים הודפים את המתלונן לעבר רכב מסחרי גדול בצבע לבן שחונה במקום תוך כדי שהם נאבקים בו, ומיד לאחר מכן מגיחה בחורה בלונדינית (ייתכן חברתו של המתלונן) ומכה נמרצות בשניים שתוקפים את המתלונן, עד שהיא נהדפת לרצפה. אציין כי במקום שוהה בחור עם מכנסיים לבנים שאינו משתתף בקטטה, אך נראה כמנסה למנוע מחבריו של המתלונן להגיע אליו, והקבוצה ממשיכה להיאבק סביב הרכב הלבן ויוצאת אל מחוץ לאזור שנקלט בצילום. באותה עת, הצעיר מיודענו, ממתין מצד שמאל של הרכב, המתקוטטים מגיעים לידו והוא מניף את הסכין ונראה דוקר את המתלונן מספר פעמים. כל המעורבים ממשיכים להיאבק עד שנעלמים בצד ימין של אזור החניה, הרחק מעדשת המצלמה. כעבור מספר שניות נראים הצעיר וחברו נכנסים חזרה למועדון. לאחר מכן, הצעיר יוצא מן המועדון ונראה הולך לבדו לכיוון החניה מצד שמאל, כשהוא עדיין אוחז בידו חפץ כלשהו. בהמשך, נכנסת לפריים מכונית מאזדה כהה, שייתכן כי הצעיר הוא שנוהג בה, ואליה ניגש אחד מחבריו של אותו צעיר (על פי הודעתו של המאבטח קומיסרנקו, הבחור שלבש את החולצה הירוקה "הלך לרכב שלו ניכנס אליו ונסע ועזב את המקום"; המאבטח השני אמר בהודעתו כי "הבחור שהיה אצלי במועדון עם החולצה הירוקה היה לו מאזדה כסוף אפור").

מבלי לקבוע מסמרות, על פי תמונת המשיב בתיק וכפי שהתרשמתי מהמשיב בעת הדיון, נראה כי המשיב הוא הבחור הצעיר בעל החולצה הירוקה הנחזה במצלמות האבטחה, כפי שזוהה גם על ידי השוטר בן אדרת.

7.

אין צורך להכביר מילים לגבי עילת המעצר. המדובר בעבירת אלימות חמורה המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כפי שעולה מהסרט של מצלמות האבטחה, המשיב דקר את המתלונן לאחר תכנון מקדים ובאופן מחושב. המשיב עזב את זירת העימות, חזר למועדון, נטל סכין, הסתיר את הסכין מעיני המאבטחים וארב למתלונן על מנת לדוקרו. חומרתה של הפגיעה במתלונן מצביעה על כך שכפסע היה בין כתב האישום הנוכחי לכתב אישום בעבירה חמורה בהרבה.

מדיניות בתי המשפט בשנים האחרונות ביחס לתת-תרבות הסכין בכלל, ובהקשר של בילוי במועדונים בפרט, משקפת עמדה מחמירה בעבירות כגון דא. הכלל הוא, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה דקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות (בש"פ 8534/07 איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.10.07); בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.94); בש"פ 5443/03 לובאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.03); בש"פ 2008/03 עזאקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.4.03)).

יפים לענייננו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5506/09 מושאילוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.7.09):

" גישה זו הננקטת בפסיקה נועדה להגן על הציבור הרחב מפני הסכנה הגדולה הטמונה במעשי בריונות של צעירים, המשתמשים בנשק קר על נקלה, תוך התלהטות יצרים, ואובדן שליטה על מעשיהם. לא אחת, מביאה תופעה זו לקיפוח חיים ממש, או לפציעה אנושה. תופעה זו שפשטה בין בני נוער ומתרחשת לא אחת במתחמי מקומות בילוי של צעירים, אינה מיוחדת לצעירים בעלי עבר פלילי המצויים בשולי החברה. היא מתרחשת גם בקרב בני נוער בעלי רקע נורמטיבי, ויוצרת סיכון כבד לשלום הציבור בכללו, ולשלום צעירים השוהים במקומות בילוי בשעות הפנאי, בפרט".

8.

בנסיבות שלפנינו, מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור עולה בבירור מהמעשים המיוחסים לו.

למשיב עבר פלילי בגין עבירות רכוש ועבירות של החזקת סכין ותלוי כנגדו עונש מאסר על תנאי, ואיני רואה כי מתקיימות במקרה זה נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר. לא נעלמה מעיני המלצתו של שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך אין בית המשפט כבול להמלצתו של שירות המבחן (ראו, לדוגמה, בש"פ 7963/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.10.09) והאסמכתאות שם).

אף לא ניתן לזקוף לזכותו של המשיב את חלוף הזמן מביצוע העבירה. נהפוך הוא, אני מתקשה עד מאוד לקבל את הסברו של המשיב כי משך כל אותם חודשים היה מסוכסך עם אימו ולא ידע שהשוטרים ביקרו שוב ושוב בביתו. אף שהמשיב התייצב בסופו של דבר לחקירה, יש בהתנהגותו זו כדי ליצור חשש של הימלטות מאימת הדין.

סיכומו של דבר, שעברו הפלילי של המשיב והמעשים המיוחסים לו, שעה שהליכים אחרים מתנהלים נגדו – כל אלו מעידים לחובתו. בנסיבות אלה, לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ודין הערר להתקבל.