בש"פ 8148/12 בנימין אסור נ. מדינת ישראל

ד' ברק-ארז:

1.

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע במסגרת מ"ת 50515-09-12 מיום 14.10.2012 (השופט נ' אבו-טהה ), המורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 24.9.2012 הוגש כתב אישום המייחס לעורר ולאדם נוסף (להלן: הנאשם האחר ) עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) והחזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

3.

על-פי המתואר בכתב האישום, בין העורר לבין הנאשם האחר התגלע ויכוח אשר הידרדר לחילופי דקירות, בעת ששניהם עמדו בסמוך למועדון בדימונה (להלן: המועדון ). תחילה דקר הנאשם האחר את העורר בפלג גופו העליון, אולם העורר הצליח להשתחרר, רדף אחרי הנאשם האחר, שהחל להימלט לכיוון המועדון, ודקר אותו פעמיים בגבו, בסמוך לצוואר. לאחר מכן, נמלט מהמקום.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והנאשם האחר עד לתום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי בידי המשיבה מצויות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם בעבירות המיוחסות להם, ובהן: הקלטות של מצלמת האבטחה של המועדון שתיעדה את האירוע כולו (להלן: צילומי האבטחה ); עדויותיהם של מנהל המועדון ושל שוטר המזהים את העורר והנאשם האחר בצילומי האבטחה על סמך היכרות קודמת עמם; זיהויו של הנאשם האחר במסדר זיהוי על ידי עד ראיה שנכח במקום; תעודה רפואית המתעדת את אשפוזו של העורר בשל פצע דקירה באזור הבטן; ותיעוד מצולם של פצע בגופו של הנאשם האחר התואם את מיקום הדקירות לפי הצילומים. בבקשה נטען שהן כנגד העורר והן כנגד הנאשם האחר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), מאחר שהם הוכיחו במעשיהם שהם מסכנים את בטחון הציבור. עוד צוין בבקשה שמסוכנותו של העורר מתעצמת בהתחשב בעברו הפלילי, הכולל בין היתר הרשעות בעבירות סמים, אלימות ורכוש, וכן בשים לב לכך שהוא ביצע את העבירות נשוא כתב האישום שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן שמונה חודשים.

5.

טענותיו של העורר נגד מעצרו עד תום ההליכים עסקו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ובהקשר זה התמקדו בשאלת זיהויו על-ידי השוטר ומנהל המועדון. נטען בעניין זה כי התיעוד המצולם אינו ברור דיו, בכל הנוגע לזיהוי פניו של העורר, וכי למעשה זיהויו היה "מזוהם", בהתחשב בכך שלעדים שזיהו אותו היה מידע מוקדם אשר בגינו ציפו לראותו בסרט. השוטר צפה בקלטת לאחר שנודע לו שהעורר אושפז בבית חולים בשל פצע דקירה, ואילו למנהל המועדון נאמר שהוא עומד לצפות בקלטת המתעדת קטטה בין העורר לנאשם האחר.

6.

בהחלטה מיום 14.10.2012 קבע בית-המשפט קמא כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית באשר לאשמתם של העורר והנאשם האחר במעשים המיוחסים להם בכתב האישום. בית המשפט קמא דחה את טענותיו של העורר בסוגית הזיהוי, בקובעו שסוגית מהימנותו של הזיהוי אמורה להתלבן במסגרת ההליך העיקרי, ולא בשלב המעצר, שבו נבחנת השאלה של ראיות לכאורה בלבד. הוא הוסיף וציין שאיכותו של סרטון האבטחה טובה וניתן לזהות בו את פני המצולמים.

7.

לאחר שדחה את טענותיו של העורר בכל הנוגע לראיות לכאורה נגדו, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר (לצד מעצרו של הנאשם האחר) עד תום ההליכים. באשר לעילת המעצר, נקבע שהעבירות המיוחסות לעורר ולנאשם האחר מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן הן בוצעו תוך שימוש באלימות ובנשק קר; וכן שבנסיבות העניין קמה אף עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן העבירות המיוחסות לעורר ולנאשם האחר ונסיבות ביצוען מלמדים על מסוכנותם של השניים לציבור.

8.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע שלא ניתן לאיין את מסוכנותם של העורר והנאשם האחר באמצעות חלופת מעצר. בית המשפט קמא הפנה לפסיקתו של בית משפט זה, אשר קבע לא אחת שבהתקיים ראיות לכאורה להוכחת עבירה שבוצעה תוך שימוש בנשק קר, על-פי רוב לא ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של הנאשם באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות. נוכח טיבן של העבירות נשוא כתב האישום ובשים לב לעברם הפלילי של העורר והנאשם השני ולעובדה שלא שיתפו פעולה בחקירה, נקבע כי נשקפת מהם רמת מסוכנות גבוהה לשלום הציבור ולביטחונו, שאינה ניתנת לאיון באמצעות חלופות מעצר.

9.

כנגד החלטה זו מופנה הערר הנוכחי. הדיון בפני חזר ועורר את שני הנושאים העיקריים שבהם עסק בית המשפט קמא – השאלה האם הזיהוי מספק לצורך קיומן של ראיות לכאורה והשאלה של חלופת מעצר. בשאלת הזיהוי, טענה באת-כוחו של העורר כי הזיהוי שנעשה הוא חסר ערך בשל המידה שבה הושפעו השוטר ומנהל המועדון מן המידע המוקדם שברשותם. בשאלה של חלופת המעצר, התמקדה באת-כוחו של העורר בכך שהעורר נקלע לביצוע העבירה לאחר שהותקף ובכך שחרף עברו הפלילי, יש לשים לב לכך שחל שינוי לטובה באורחות חייו. באופן יותר ספציפי, היא הצביעה על כך שהוא משתף פעולה עם שירות המבחן, ולמעשה לא הורשע באף עבירת אלימות בשבע השנים הקודמות (בניגוד לעבירות מסוג זה שביצע בתקופת נעוריו המוקדמת ועליהן נשפט בבית המשפט לנוער). בנסיבות אלה, היא ביקשה שתישקל בעניינו חלופת מעצר.

10.

לאחר שבחנתי את הדברים החלטתי לקבל את הערר בחלקו במובן זה שהעורר יישאר במעצר עד תום ההליכים, אך הדיון בעניינו ישוב לבית המשפט קמא לצורך הזמנת תסקיר בעניינו לשם בחינת האפשרות של חלופת מעצר, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו לגופה.

11.

את כל הטענות הנוגעות לזיהויו של העורר אני דוחה מכל וכול, וסומכת את ידי באופן מלא על דבריו של בית המשפט קמא. די בזיהויים הקיימים על מנת להניח תשתית של ראיות לכאורה, במיוחד בהתחשב בקביעתו של בית המשפט קמא כי סרטון האבטחה ברור דיו.

12.

בסוגיה של הזמנת תסקיר לצורך בחינתה של חלופת מעצר התלבטתי. יש טעם רב בנקיטת זהירות ואף משנה זהירות בכל הנוגע לחלופת מעצר בעבירות אלימות, ולא כל שכן כאלה המערבות נשק קר. אכן, כפי שציין גם בית המשפט קמא, הכלל הוא, כי מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה להוכחת מעשה דקירה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות ומיוחדות (ראו למשל בש"פ 139/10 מדינת ישראל נ' מנור (לא פורסם, 17.1.2010), בפסקה 7 וההפניות שם). עם זאת, סברתי שבנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהעורר הוא אדם צעיר המנסה לשנות את אורחות חייו ובשים לב למכלול הנסיבות שאפף לכאורה את ביצוע העבירות (מבלי להקל בהן ראש), אין לשלול על הסף את האפשרות של חלופת מעצר. אכן, לעורר עבר פלילי מכביד, אך כאשר מדובר באדם המנסה לשפר דרכיו, וגם אם דרכו לקראת יעד זה אינה קלה, אין לדחות על הסף הושטת יד לעברו. הנושא ייבחן כמובן בבית המשפט קמא, אשר יפעל לפי מיטב שיקול דעתו כאשר ידון בשאלה של חלופת המעצר עצמה.